פעילות חשאית בזוגיות - מה עושים?

http://הוספת תגובה פורום קהילת הורות - ראש הפורום דעתכן בבקשה רותי‏(26.3.2017, 12:25) לבעלי ולי יש יחסים מצויינים בכל התחומים. (זה לא אומר שאין וויכוחים פה ושם). לאחרונה הוא התחיל לצאת פעם בשבוע עם חברים (גברים) שאני לא מכירה היטב או לא מכירה כלל. הוא יוצא בתשע עשר בלילה וחוזר בשתיים שלוש בלילה. בפעמים הראשונות פירגנתי, אבל כשראיתי שזה הופך להיות קבוע לא אהבתי את זה ועצרתי את זה למגנת ליבו. לנו יש יציאה קבועה ביום שישי, ארוחת בוקר וקניות. וכל הזמן אני חושבת שאם יש לו ערב שהוא מפנה(והרבה שעות) למה לא איתי? למה חייב לצאת קבוע פעם בשבוע? מה דעתכן הכנה. תעצמו עיניים ואל תהיו תאורטיות תחשבו על עצמכן, תשובה כנה מכל הלב תתקבל

אנחנו נשואים 27 שנים 4 ילדים אנחנו בני קרוב ל50.

רותי יקרה,
אני חושב שאני יכול להבין למה את מרגישה שלא בנוח עם פעילות שלו בשעות האלה כאשר את לא באמת בטוחה מה הוא עושה ועם מי, וכשאת לא סומכת עליו לחלוטין. הוא אומר שאלה גברים. האם זה כך?אם את משוכנעת במאה אחוזים שזה כך, אז הקושי היחיד הוא הניתוק ממך לפעם בשבוע. האם הוא יסכים שתבואי פעם אחת לראות את מה שהם עושים? ואם לא, בקשי ממנו לשתף אותך במה שהם עושים, מתוך פירגון ורצון להשתתף ולדעת מה באמת עושה לו טוב. אם הוא יסגור אותך, ולא ישתף פעולה - האם זה משום שהוא מסתיר משהו, או משום שהוא כועס עליך על עניינים אחרים ביניכם שאולי הצטברו במשך השנים? מה את חושבת?אם את לא בטוחה, ואם יש ביניכם כעסים וחוסר שיתוף, אז אני חושב שהכי נכון זה ללכת לטיפול זוגי. לא בגלל שהוא הולך לפגישות עם חברים, אלא בגלל הטינה שהצטברה, בגלל שהוא חושב שהוא צריך להסתיר ממך דברים, ומשום שהוא חושב שהוא לא מסוגל לדבר איתך או שאת לא מסוגלת לדבר איתו - תהא הסיבה אשר תהא. זה רק אומר שיש בעיה, ושאתם לא יכולים לפתור אותה לבד.

ד''ר חסון,תודה על התשובה המהירה.היחסים בינינו מעולים, אין טינה ואין כעסים ולהפך, שרק ימשיך להיות מושלם...למרות זאת אני חשה אכזבה או אפילו קנאה כשבעלי מעוניין לצאת אחת לשבוע עם חברים.אני סומכת עליו לחלוטין, דווקא הוא רוצה לשתף אותי במה שהיה במהלך הלילה,הוא החבר הכי טוב שלי, בטוחה לגמרי באהבתו אלי.כרגע הוא לא יוצא עם החברים בערב, הוא היה רוצה לצאת לא ממש מבין את זה שאני לא אוהבת את זה.(אולי גם אני לא מבינה למה? למה שלא יהנה? למה קשה לי?)ויחד עם זה הוא אומר שלא יעשה שום דבר שאני לא רוצה.אני מתחילה להרגיש שאני לא בסדר, האמנם?

חן יקרה,
את שואלת שאלה טובה. אז באמת: למה זה מפריע לך?

ד''ר חסון,ושוב תודה על התשובה המהירה,באמת שאין לי תשובה, קנאה? תסכול על זה שאני נשארת בבית?שיש לו חברים טובים שלא קשורים אלי?אני רוצה לתת לו את האפשרות לצאת ולהנות מגיע לו בהחלט, הוא עובד קשה ורק רוצה שיהיה לכולנו טוב.והנה אני יוצאת אותה מפלצת שבחיים לא חשבתי שאהיה.למה אתה שואל קשה לי? אין לי מושג.

רותי יקרה,
את מבינה בעצם שכאן הבעיה. לא שאת "מפלצת", כי את יודעת שאת לא. אלא שמשהו מפריע לך ולא הצלחת להגדיר אותו היטב. אולי את אפילו לא רוצה להגדיר אותו היטב, כי בעינייך, אולי, אם תגדירי אותו, תגידי שבאופן רציונלי לפחות, אין לזה מקום (ומכאן התחושה של "מפלצת"). אבל כנראה, וזה עובדה, שרגשית זה מפריע. האם "מותר" לך להיות קנאית ולא לפרגן לו? - אני בכלל לא בטוח שזו שאלה לגיטימית, כי זה לא עניין של מותר ואסור. זו עובדה. האם יש אפשרות להתגבר על זה, ולו רק כי את חושבת שנכון להתגבר על זה? - התשובה חיובית. בודאי. ובעיקר, כאשר את באמת חושבת שזה לא מה שצריך להיות. שגם זה לא לגמרי מדוייק - זה שם, וכנראה שזה סביר ונורמלי שזה שם, אבל השאלה היא של מינון, ושל עוצמות, ושל יכולת להתמודד עם זה. ואלה הדברים שאת אמורה לעשות. קודם כל לתת לזה לגיטימציה, כי זה נורמלי. מותר לך לקנא גם כאשר מדובר בבעלך, וגם כאשר הוא אדם נפלא. האם מותר לך לקלקל בגלל זה את היחסים ביניכם? - את התשובה את יכולה להבין לבד. ואז נשאלת השאלה: אם כך, ואם זה קיים - איך מתמודדים עם זה? וזו השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך - איך אני מורידה מינון של קינאה, איך אני ממשיכה לקנא, כי זה נורמלי, אבל לא נותנת לזה להפריע לי ביחסים איתו, או בחיים? איך אני לא נשארת תקועה עם הקינאה הזו אלא שמה אותה בפרופורצה המתאימה, וממשיכה הלאה?הדבר הראשון, רותי, הוא באמת להכיר בזה שזה לגיטימי. כי זה באמת נורמלי. אם תוכלי לומר זאת לעצמך, זה יוריד ממך לחץ של תדמית שלילית. זה באמת נורמלי. עכשיו, צריך לשים את הקינאה הזו במסגרת מתאימה, ולראות אם את יכולה לשמור את זה בעיקר בינך לבינך, ואחר-כך, להמשיך הלאה. לא בלעדיה, אלא כשהיא מצומצמת וקטנה. ולהתחיל לבחון מה חסר לך כדי להרגיש טוב יותר עם עצמך בדברים שאת עושה ושאת רוצה לעשות - ואולי אפילו "מה מונע ממני לעשות יותר למען עצמי?" - יתכן שחלק מהתשובות תהיינה "כי אין לי משהו באמת מעניין לי, וזה די מדכא כשאני משווה את עצמי לבעלי", אבל חלק אחר אולי יילך גם לכיוון: "כי המצפון שלי לא מרשה לי להיות יותר אגואיסטית, ולהפסיק לתת או לרצות אחרים, שהם בעיקר בני המשפחה שלי, ולכן אני עסוקה יותר בנתינה מאשר בלתת לאחרים גבולות, כדי לשמור משהו חשוב לעצמי, שבאמת מספק אותי."אז זה משהו לחשוב עליו, בדרך לפתרון. ויתכן שתרצי להמשיך שיחות כאלה במסגרת טיפולית. אולי. אם קשה לך למצוא לבד את מה שבאמת יקסום לך ויהיה לך מעניין, ויתן לך טעם בחיים שאינו רק המשפחה ובן הזוג. אבל התחילי בחיפוש אחר הדברים האלה לבדך, באופן עצמאי. חשוב מאד להבין, ו זה אולי אפילו נקודת מפתח - שזה לא חייב בכלל להיות במישור של הדברים שלו, כי את אדם אחר. ולכן - שאת לא צריכה לעשות השוואה. ואולי אפילו להגיע לסיכום שבעצם מה שבאמת מעניין אותך זה המסגרת המשפחתית ובן הזוג, ולא להתאכזב מזה. אחרי הכל, יש לך שפע מזה, נכון? אז אולי החיים שלך בעצם די טובים, ולא צריך לחפש דברים אחרים, רק כי יש אחרים שחושבים ואולי רואים דברים אחרת.

ד''ר חסון,תודה רבה על התשובה.האמת היא שקראתי אותה כמה פעמים, עזרת לי מאוד.נתתי גם לבעלי לקרוא.אחרי חשיבה עם עצמי החלטתי שלא אני אגיד לבעלי מה לעשות עם זמנו הפרטישיש לו זכויות כמו שלי יש זכויות במערכת יחסים לעשות יחד ולחוד דברים שעושים לנו טוב.אני שלמה עם ההחלטה ואבן נגולה מעל ליבי.ההחלטה של בעלי היא שהוא ייצא במינון נמוך יותר, פעם בחודש ובשאר הימים הפנויים נצא שנינו יחד.ובא לציון גואלתודה

בחורה יקרה,
ואין כמו שיחה טובה ופתוחה, כדי להגיע לעמק השווה, ולתת יותר ביטחון.אני לא בטוח כלל שהתוספת שלי הכרחית, אבל אם בכל זאת, למרות השיחות ולמרות הפתיחות, עדיין תרגישי מועקה, יתכן שתרצי ללכת לטיפול בנפרד לזמן מה, כדי לבחון את עצמך ואת המועקות שלך, להיות בטוחה אם יש להם מקום, ואם לא, לדעת להתמודד איתן ולהקל עליך, מבלי להעמיס עליו.