פעילות בעמותה וזוגיות: מה עושים?

שלום
בעלי ואני נשואים 8 שנים וביחד כבר 12 שנה. לנו ילד בן שנתיים.יש לנו בעיה.לפני כשנתיים החל בעלי בפעילות ציבורית המקדמת עמותה מסויימת (למרות התנגדותי) וללא מטרת רווח. הפעילות הנ"ל גזלה ועודנה גוזלת ממנו המון זמן! זה פגע לו בעבודה (עקב שיחות מרובות במהלך היום) ופגע לנו בזוגיות- מרגע שנכנס הביתה כל הרבה מן הערב הוא בטלפונים או במחשב ולעיתים ישנם גם פגישות בשעות הערב. לאחר שיחות רבות בנושא הוא החליט לצלצם את הפעילות אך אינו מצליח בכך והפך ממש לאובססיבי.(כל הסובבים מעירים על כך-חברים וכן משפחה). הוא הצליח להשיג דברים אך זה בהחלט בא על חשבון הבית!!!שאלותיי הן:1. אני רוצה שהוא ממש יתנתק מכל הפעילות הנ"ל היות ומניסיון העבר אינו מצליח לצמצם אותה! האם אני יכולה לדרוש זאת ממנו? _מזכירה- זה בא על חשבוני!)2. האם שווה לפרק את המשפחה אם הוא לא מפסיק?יש לציין שהזוגיות שלנו טובה, יחסי מין טובים ועד לפני הפעילות שלו באמת שהייתי מאושרת (אולי הוא לא...?)איך ניתן לפתור את הבעיה?אני מאוד אוהבת אותו ולא רוצה שיחסינו יפגעו אך מרגישה שאין לי ברירה...

שחר יקרה,
אם בן זוגך עושה זאת למרות ההתנגדות החריפה שלך, הרי שהוא מרוויח מזה משהו. המשהו הזה יכול להיות רווחים חברתיים, כבוד והערכה. זה משהו שאולי העבודה לא מספקת לו די, ואין ספק שבדבר הזה, שהוא מרגיש נחוץ כל כך, ובעיני אנשים רבים, זה אינו דבר שיש להקל בו ראש.ואני תוהה בעניין נוסף: את כותבת שהוא התחיל בזה לפני כשנתיים. ויש לכם ילד בן שנתיים. יכול להיות שהוא הרגיש קצת מיותר בבית בשלב ההוא, כך שזה בא לו בזמן. ולאחר שכבר התחיל, הרי הפחתת פעילות מתגמלת אותו פחות מאשר שמירה עליה.אלא שכל זה יוצא על חשבונך, ואת מרגישה פגועה, ומשנית בסדר העדיפות שלו.אני מבין שלכן גם קשה לך לפרגן לו. את מבינה שיחסיכם פגועים כך או כך: אם הוא ימשיך, זה יוצא על חשבונך, ואם תאסרי עליו, הוא יאשים אותך באובדן מימד חשוב בחייו. אני חושש שאת צריכה לשקלל את המינון המתאים לך ולו בעשייה שלו ובבית, ולהתאים את הלחץ שלך עליו להקטנת המינון, למידת הצורך שלו בסוג זה של בילוי, ולמידת הצורך שלך בו ללא אותו עיסוק בעמותה. ומכל זה עולה בי עוד תהייה, והיא אם את מרגישה מוערכת פחות כשהוא עושה דברים אחרים על חשבון הפעילות המשפחתית שלו. אני מניח שכן, וזה דבר שעליו אתם צריכים לדון (זה מה שהיה צריך לעשות, לו הייתם מגיעים ליעוץ זוגי). ואם תחושה זו שלך היא משמעותית, יכול להיות שאפשר להשתמש בה כחלק מהפתרון, ולחפש דרכים שבהן הוא יוכל להראות את הערכתו אליך, באופן שונה, כדי שגם את תרגישי בטוחה יותר, גם אם לא נתרמת יותר בזמן משותף. אם אין לכם כוונות להגיע ליעוץ, ואם את מוכנה לפשרה בעניין זה, דברי איתו על התחושה הזו שלך. לא על חובותיו כאב וכבעל, ולא על מה שאת רוצה שיעשה, אלא על התחושה הקשה שלך, ועל הפגיעות שלך, כך שיתנדב לעזור לך. יהיה לו קל יותר לעשות את זה אם הוא לא ירגיש כפוי לעשות את זה.

הפעילות התחילה כמה ימים לפני שהילד נולד ואני לא חושבת שזאת הסיבה אבל אתה כל כך צודק שהוא מרוויח כבוד והערכה ציבורית שאכן נחוצה לו ואני אכן מרגישה נפגעת מזה- לכן אני בכל מקרה יוצאת נפסדת- אם הוא ממשיך אני נפגעת ואם הוא מפסיק אני נפגעת בשבילו וממש מרגישה שהוא מפסיק רק בגללי ולמעני ולא טוב לי עם זה. חשבתי שהוא יראה שזה פוגע ויגיע לזה לבד...בכל אופן לאחר שיחה נוקבת בשבוע שעבר אמר שהוא לא רוצה שארגיש כך ושהמשפחה הכי חשובה לו בעולם והוא יפסיק את הפעילות הנ"ל אבל שוב- אני לוקחת לו משהו שהוא אוהב לעשות...מה עושים??

שחר יקרה,
שאלת מה עושים? קוראים שוב את מה שכתבתי, ומפנימים, כמו בכל קונפליקט שבו הצרכים בין בני הזוג מנוגדים, שהאפשרויות הן (1) לתת לו לעשות את מה שהוא רוצה ובמינון שטוב לו, או (2) להפסיק לו את זה לחלוטין, או (3) להתפשר באיזה שהיא נקודה שתוכלו שניכם לחיות איתה בהבנה ומתוך רצון ונכונות להקריב זה לזו למען האושר של הצד השני. והרי אלו כל האפשרויות, והבחירות הן שלכם. ומן הסתם, מה שלא תעשו, יש לעשות באופן שבו האוירה תהיה טובה הן תוך כדי ההגעה להחלטה, והן לאחר קבלת ההחלטה. זה החלק הקשה, שאותו אפשר להשיג באופן הטוב ביותר אם מגיעים לשיחות ביניכם שלא מתוך מרירות, אלא מתוך נכונות הדדית לפשרות.