גירושין ותסכול זוגי

שוב אני עוד שאלה קטנהמעניין אותי מי יותר סובל אני או הוא כשהוא עכשיו רחוק מביתו רכבו וילדיולבד אצל הוריו שהוא מאד אוהבאו אני עם שני ילדיי מתמודדת לבד ביום יום עם הרבה מחשבות מה יהיה והאם הו א יחזור?.. והאם יש סיכוי שזה רק ברוגז ופרידה להרגעת הרוחות ומי יודע אולי תיהיה פה התנצלות קטנה מצידו על מה שעולל לי ולילדיי..ואולי להשפיל את עצמי למענם ולמען כולם.. שהיו מרוצים שאנכנו ביחד...?מה אתה אומר.... מה לעשות ומי יותר סובל לדעתך....? ומי הלא בסדר אני או הוא(ברור שהוא אבל האם אני הולכת אחרי הסבל שלי ואושרם של ילדיי) מה לעשותליעוץ הוא לא יבוא לפי דעתי...הוא יגיד שאני המשוגעת ..... למרות שהוא עם בעיה רצניתלא יודע להתגבר על כעסו...ופיו המלכולך....מחכה לתשובות..... תודה רבה חגית.

חגית,את כותבת שהוא הפסיק לעבוד את עבודת הבוקר שלו, ואני מבין שזה לא מלחץ שלך, אלא בגלל סיבות אחרות שאינן תלויות בו, ושהוא מתוסכל. המסקנה שלו היא שעדיף להתגרש. בין הקושי לבין המסקנה הזו יש פער לוגי שלא הבהרת. מן הסתם הוא מרגיש שזה משפיע על היחסים ביניכם, ואולי אפילו רוצה, לפחות כלפי חוץ, להקל עלייך את המעמסה (הוא), וכלפי פנים אולי להרגע מהלחץ שהמחוייבות אליך ולילדה גורמת לו. או שאת מלחיצה אותו באופן אחר, שהוא מרגיש שזה קשור לעבודה שלו. מכאן התהייה הראשונית שלי הקשורה ליחסים ביניכם, ומדוע הוא מרגיש לחוץ, וכנראה גם מושפל.אבל אחת ההשפעות שיש לתחושה הזו שלו היא נסיון לשקם את כבודו האבוד בעיני עצמו ובעינייך, או את כבודו היחסי כלפייך, על-ידי השפלה שלך. המכות היו תוצאה של תסכול רב עוד יותר, שהמילים לא הועילו לפתור. ומבלי להתייחס לסיבות שגרמו לו להכות אותך,אין כל הצדקה לאלימות פיזית(דעתי היא שאין הצדקה גם לאלימות מילולית, אלא שבמינונים נמוכים היא מקובלת, נפוצה, וקשה להימנע ממנה). ולכן קשה לי להאשים אותך בכך שהוא מחוץ לבית, אצל הוריו.הסיפור שלכם מורכב יותר, כי זו כבר פעם שלישית שהוא יוצא את הבית. ולכן כל מה שאגיד כאן, לא יעלה ולא יוסיף. אתם זקוקים ליעוץ זוגי ארוך ואינטסיבי, או להיפרד. עומק התסכול והקשיים ביניכם גדולים מכדי להחליט שהוא חוזר ובכך יסתיים העניין.ובמקום לעסוק בזה, את שואלת את עצמך: המממ.. מעניין מי סובל יותר, אני או הוא? אני חושב שלא רק אתם סובלים, אלא גם הילדים שלכם, שגדלים ללמוד מודל לא מוצלח של זוגיות. הסבל שלהם הוא דבר נתון גם כאשר אתם חיים ביחד. אולי הם צריכים ללמוד גם מה מותר ומה אסור במסגרת של חיים זוגיים, וגם זה לקח חשוב לחיים. אולי יותר מאשר חיים עם שני הורים שלא יודעים לחיות ביחד.לכן, כפי שכתבתי, אני בכלל לא בטוח שטוב לכם ולילדים שלכם שתחיו ביחד, בין אם את תוותרי על כבודך ותגידי לו לשוב, ובין אם הוא יבקש סליחה וישוב. הגעתם לסלאלום שקשה לצאת ממנו לבד. אם אתם רוצים לחיות ביחד, יעוץ זוגיאינטנסיביוממושך הוא הכרחי. אם צריך, ואם אין לכם אפשרות מימון לעשות זאת באופן פרטי, נסו דרך קופת חולים.

סליחה שאני מתערבת... אם זה לא בסדר אז תמחק את ההודעה.לגבי השאלה של חגית מי סובל יותר, יש לי הרגשה שזה לא נובע מהרצון להרגיש יותר צודקת כיון שהיא יותר סובלת (נראה לי שכך אתה הבנת זאת)אולי בפעמים הקודמות שבהן עזב את הבית וחגית היתה צריכה להשפיל את עצמה (כדבריה) כדי שיחזור, הוא זה שאמר לה שהוא סבל יותר ממנה מהפרידה הזאת, כדי לגרום לה להרגיש יותר אשמה, וכך הוא יכל יותר "לשלוט" בה.ולפעמים כשנמצאים בתוך הסיטואציה, קשה להבחין האם זו סיטואציה נורמלית, בעיקר כשהצד השני מראה לך עד כמה אתה הוא הלא בסדר.ושוב סליחה, אבל - האם זו הפעם הראשונה שהוא הרביץ לך, או שזה קרה כמה פעמים, או שזה מנהג קבוע? כי אם זה דבר קבוע, אז זה משהו שחייב להיפסק, או שהקשר בינכם יפסק (וסופית), ואושרם של הילדים הוא לא חלק מהשיקול. (וגם אם זה שיקול, ודאי שזה לא עושה להם טוב, ויכול מאוד להיות שהם יהיו מאושרים יותר אם תפרדו)פעם שלישית סליחה על ההתערבות, הרגשתי ממש חייבת להגיב. אני מאחלת לך הרבה אושר וזה מגיע לך!