פנייה חוזרת: מה בתשובתי הקודמת?

אורן שלום,
אני ובעלי נשואים 6 שנים מתוכם אנחנו יחדיו 9. הזוגיות הייתה מאוד מהורהרת, אני רגישה מאוד והוא אדיש מאוד..היו ניתוקים רגשיים מצידו בשל כעסים רבים כלפיו שיצאו כי הייתה מעט מאוד הכלה לרגישות כלפיי. בשנים הראשונות הרגשתי שלא משנה מה הוא עוגן עבורי, מאוד יציב מאוד אוהב ואז חל מפנה את הילדה השנייה ביקש שאפיל ומשם הייתה הדרדרות. הלכנו לטיפול שם אמר שאנחנו אוהבים אבל לא מסתדרים זה היה לפני שנה וחצי בערך..עברנו עוד כמה גלגולים ובעקבות פן אלים הוא הלך לטיפול בטיפול הבין שאינו אוהב ומשם הדרך הייתה קצרה לעזיבה. העניין הוא שבתחילה חשבתי שזה לא יתכן...לא יתכן שלפני מספר חודשים כתב שהוא אוהב..לא יתכן שהוא בחר בעזיבה וכפי שאומר הוא סובל, רע לו, לא אוהב אותי, חי בשקר, לא אוהב לבלות איתי, מרגיש לא בנוח איתי...אני מבינה ככל שעובר הזמן שהוא באמת שלם עם החלטתו, למרות הקושי..והוא מציין בפניו שקשה אבל...עוד שנה וחצי לכולנו יהיה טוב יותר ו...שלא התכוון לפגוע בי...ושאני מדהימה ויפייפיה למישהו אחר בטוח יאהב...וכל מה שהוא אומר יוצר כאב תהומי...כי אני מבינה שהוא עבר תהליך שלם עם עצמו ואני קיבלתי שורה תחתונה. יש לציין שנה שעברה היה המשבר הראשון והוא עזב לשבועיים וחזר. כשחזר אמר שלא יעזוב. בשנה האחרונה הוא התייחס אליי כאילו אני צל. הבעיה שאני באמת צל...אני מרגישה שננטשתי. לא אהובה, לא יודעת איך לעמוד בתיק הענק הזה למרות שאני אדם די עצמאי...מתלבטת לגביי עבודה...לגביי ככ הרבה דברים...בעיקר הכאב נובע מחוסר ההבנה של איך הגיוני שאדם מצליח לנתק את עצמו ככה...זה חותך בבשר החי. במקום שאיהנה מהבנות שלי אני צריכה לחשוב הישרדות הישרדות..לכלום לא עוזר לכאב הזה. לכאב שהאבא של הבנות, זה שאני אוהבת ורציתי את אהבתו ולגדל איתו את הבנות נטש ככה. המשפטים הכואבים צרובים בראש ובלב...והכל נראה חסר תקווה...אולי יש לך תקווה לתת לי?

טל יקרה,
פנית אלי בעבר פעמיים. לפחות. פעם אחת לפני כארבע שנים, כשהיית בהריון השני שלך והלכת לטיפול אצל פסיכולוגית צעירה. הפעם השניה היתה בדצמבר האחרון, כלומר, לפני כחודשיים.הקישור נמצא כאן. לא ענית לי, והפניה אלי שאת שולחת היום דומה מאד לקודם.כדי לעזור לך, אשמח לדעת מה בתשובה שלי אליך, בדצמבר, לא דיבר אליך, ואולי גם מה כן, כדי שאדע איך להמשיך.

הקישור לא מוביל לפנייה שלי..והפרידה היא מלפני חודש. לא זכור לי שפניתי בעבר. הemail אינו נכון.

מצאתי את התגובה שלך ואת הדיון הקודם. אבל מאז
הוא עזב..הוא מתייחס אליי מאוד יפה מה שמבלבל עוד יותר, מצד שני, אני מניחה שאלו רגשי האשם שלועל שעזב. אני לוקחת הרבה על עצמי וחרדת הנטישה שלי התחזקה מאוד. אני מרגישה שישבור אותי לראות אותו עם אחרות ושכל התייחסות נחמדה מצידו גוררת רגשות מצידי וכל בילוי משותף במחיצתו הבנות גורם לי לכמה ימים של אפיסת כוחות. גם לא מבינה...מה פשר ההתנהגות הנחמדה שלו. היא רק גורמת לי להיזכר במי היה בעבר כלפיי. אני חושבת שאני מחפשת לדעת איך מבחינה פסיכולוגית מתרחשים השלבים אצל גבר שעוזב, ברור לי שזה רחוק מלהיות מדע מדוייק..ובכל זאת ישנה תבנית..האם אחרי שגברים מתרחקים ואחרי פרק זמן מחוץ לבית הוא עשוי לחזור? האם יש משהו שביכולתו לעשות כדי לתרום לזה? קשה לי לאבד אותו...

טל שלום,אכן, טעיתי ושלחתי לך קישור לא נכון.הפניה שלך מלפני חודש היא כאן, וזו שלפני ארבע שנים נמצאת כאן.אבל הנה, מצאת את הקישור שמלפני שבועיים (8.2), שבו אפילו ענית לי ועניתי לך. ראשית, זה אומר לי שאת מאד בלחץ, עד כדי כך שקשה לך לעקוב אחר שאלות שאת שואלת ברשת. אני יכול להבין את זה, אבל אם כבר את שולחת שאלות, רצוי באמת לעשות את המאמץ, שהוא לפחות באופן מעשי קטן בהרבה מאשר לשלוח שאלה, ולחזור ולחפש את התשובה, ולבדוק עם עצמך שוב מה את יכולה לעשות עם זה. אם לא עשית זאת, זה אומר שדעתך מוסחת בשל הלחצים שלך.אלא שעכשיו, לאחר שמצאת את ההודעה שלך, וגם את תשובתי, נראה שלא התייחסת לתשובה. את שבה להסביר את הלחצים שלך, ומרחיבה על הקשיים שלך, אבל לא התייחס לתשובה שלי. הייתי שמח לו היית עושה זאת.מעבר לכך, אני קורא את מכתבך הנוכחי, ונראה לי שאת מחפשת פתרונות קסם. את מחפשת תבנית כדי להתמצא. מה קורה לגברים שעוזבים את הבית? כמה מהם חוזרים? והכי חשובה כמובן היא השאלה: האם את יכולה לעשות משהו כדי לחזור הביתה. הרי את לא באמת שואלת אם הוא יכול לעשות משהו כדי לעשות את זה, כי בשביל לעשות משהו הוא צריך לרצות, וכרגע ברור לפחות שאת היא זו שרוצה.יש לכם ילדה בת שלוש, שאת כותבת שהיא "לא רצויה". אבל אתכןרצית אותה, אז איך היא לא רצויה? האם את מאשימה אותה בכך שבעלך עזב את הבית? בכך שאתם בכעסים גדולים, ושהוא התרחק ממך? איך היא תגדל אם את מאשימה אותה בבעיות שיש לו?והרי (ואני קורא את מכתבך מלפני ארבע שנים) גם אז הוא לא כבר תפקד כאב עם הילדה הבכורה. הזוגיות שלכם גם כך "לא ראתה תקופות רגועות" – שוב, ציטוט מלפני ארבע שנים בדיוק. בבקשה, אל תאשימי את הילדה.יש לבעלך בעיות משלו, ואולי גם לך. דאגי לקיום נפשי הוגן לילדות. אני מבין שזה קשה כאשר לך מאד קשה לדאוג לקיום נפשי, ואולי קיומי, של עצמך. אם כך, הדבר הנכון הוא לדאוג קודם כל לקיום לעצמך, קיומי ונפשי. ואולי קודם כל נפשי כדי שתוכלי להתפנות הן לקיום הפיזי והן לקיום ולבריאות הנפשית של הילדות. לכן הצעתי לך לפני שבועיים את מה שהצעתי.

אורן שלום,
לצערי לא הובנתי כהלכה. מדוע שמישהו יאשים את הילדה במשהו? התכוונתי שבעלי רצה שאפיל אותה בתחילת ההריון ובתחילת הדרך לא ממש יצר קשר איתה, אבל היום הוא מאוד מאוד קשור ואוהבת אותה ואני למזלי, נמצא ברמת מודעות מספיק גבוהה לחסוך מהבנות שלי כל מפח נפש או כל משבר אחר לכן הבית ממשיך להיות על מי מנוחות והילדות מקבלות יחס מאוד מכיל ואוהבת משנינו. למרות שכתבתי בעבר, דברים השתנו ולא, אני לא מחפשת פתרונות קסם, אלא רק מנסה להיות פחות מבולבלת באשר לרגשות שלו. מצד אחד הוא עזב את הבית ולכן זה מה שמכתיב את הנכונות שלו לשקם ובאותה הנשימה, אתמול חיבקתי אותו והוא חיבק אותי חזרה ובכה, הוא אמר שמאוד קשה לו ושלא ממש התחיל חיים חדשים. הוא קנה קראוון קטן וציין שיהיה אפשר למכור אותו בהמשך ושכל אחד יכול לנהוג עליו...מעבר לזה הוא מתייחס ללא כעס יותר כלפיי...אז זה מבלבל אותי ותהיתי האם אתה מזהה בתור מי שנתקל בלא מעט מקרים, מקור לתקווה..זו בכל זאת המשפחה שלי, הדבר שיקר לי מכל וכל, אני מחפשת שביבי תקווה כי ממנו מאוד קשה להבין דבר מה...

טל יקרה,
אני שמח אם כך שהיום הוא בקשר טוב עם שתי הילדות. נראה לפי דברייך שהוא לא אדם רע, ואולי אפילו אדם טוב ועם כוונות טובות, אבל יש לו כנראה סיבות, חיצוניות או נפשיות משלו, שגורמות לו להיות בלתי יציב בקשר הזוגי. יכולות להיות המון אפשרויות שונות, החל מכך שמאס במריבות שלכם, וכלה בכך שהוא חושב שהוא אדם לא טוב, אולי בן זוג לא מספיק טוב ואולי אבא לא מספיק טוב לפי מה שחושב שהוא אמור להיות, או לפי מה שאת אומרת לו שהוא אמור להיות, ולכן הוא לא מתאים לחיים זוגיים, ולכן מנסה בדרכו שלו להקל עליך בדרך שהוא חושב שהוא יודע הכי טוב. גם זה אפשרי, וגם זה אפשרי. העובדה שאת רואה היא שהוא נע בין להיות נחמד, ואולי לפעמים אפילו מיני – מה שיכול לבוא מתוך צורך מיני ולא מתוך אהבה, או אולי מתוך רצון לרצות אותך, אבל באמת רוצה להיפרד ממך, ושלא תרגישי רע עם זה.אלה הרבה מאד דברים שאני לא יכול לדעת מבלי לפגוש אתכם ולדבר איתכם. אם אגיד לך שעל סמך ניסיון קודם יש לכם סיכוי של 5% או 25% או 70% שתחזרו, זה לא יהיה רציני, ואני גם לא יודע מה תוכלי לעשות עם זה. מה מהמספרים הללו הוא "מקור לתקווה"? כי הרי לומר לך שבשום אופן הוא לא יחזור אני לא יכול, כי אני לא יכול לדעת את זה. ואז, כל מה שמעל לאפס סיכוי הוא מקור לתקווה. את מחפשת ביטחון בתקווה שלך, מה שאומר שלך יש תקווה. אז השתמשי בה.לכן גם הצעתי לך ללכת לטיפול, רצוי ביחד, אבל אם לא, אז לבדך. ואת זה הסברתי כבר לפני שלושה שבועות. זה מאד יעזור לך להבין איך להתנהל, והמטפל/ת שלך יקבל/תקבל הרבה יותר מידע כדי לעזור לך לבדוק מה באמת קורה. וזה לא רק ייתן לך תקווה, אלא גם כלים מעשיים לנצל כל סיכוי להצליח.