פלירטים ותקשורת חברתית: איך להתמודד

שלום רב,
אני בת 25 ובן זוגי בן 26 אנחנו כבר כמעט שנתיים ביחד.
זה קצת ארוך אנסה לקצר.
הכל התחיל לפני חצי שנה כשראיתי המון הודעות שלו בפייסבוק שהתכתב עם בנות..התכתבויות סתמיות והתכתבויות עם פלרטוטים כאשר גיליתי כעסתי נורא הצהרתי שמבחינתי בגידה זה לא רק מעשים אלא גם במילים והוא הצטער אמר שזה היה סוג של יישור קו ובגלל שזו המערכת יחסים הרצינית שלו בחיים הוא לא ידע איך להתנהג ושמחתי שהבהרנו את זה ויישרנו דברים וכך המשכנו הלאה.
לפני כשבועיים ראיתי שבחורה מסוימת הוסיפה אותו בפייסבוק וכששאלתי לגבייה סיפר לי שזו מישהי שהייתה איתו בעבודה ..וכששאלתי מה הקשר שפתאום נזכרה להוסיף אותו הוא טען שהוא ראה באמצע העבודה במקרה (עליי לציין שהוא עובד במקום עבודה שמצריך ממנו להסתובב הרבה בחוץ ולא במשרד)וזהו לא שאלתי יותר מדיי.
ובשבוע הקודם התברר לי שבאותו יום שהיא הוסיפה אותו היא גם שלחה לו בהודעה מה המספר פלאפון והוא מסיבה לא מובנת פספס את ההודעה וקיבל אותה רק השבוע..היא בהודעתה רושמת לו מה המספר פלאפון שלו ובלי לשאול בשביל מה היא צריכה הוא פשוט נתן לה בלי לחשוב פעמיים.
אני נורא נורא כעסתי עשיתי לו שוב שיחת יישור והבהרתי שזה לא מקובל עליי...שוב!!
למרות השיחה הרגשתי במשך שלושה ימים הרגשה נוראית הרגשה של נבגדת..הוא הרגיש ושאל אותי מה קורה איתי אז אמרתי לו שלמרות שדיברנו על כך אני מרגישה נורא אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי ושוב דיברנו על הכל..ואז שאלתי אותו אם הוא מסתיר ממני שיחות שלו עם כל מיני בנות והוא הודה שכן. אמרתי והסברתי שלא מפריע לי שידבר עם בנות כל עוד זה בגבול מסויים מפריע לי שהוא מסתיר ממני ומרגיש צורך למחוק מהפלאפון שלו מה שנקרא "ראיות", ואז אמר שמהיום ישתדל לשתף אותי במידה ותהיה שיחה שירגיש צורך לשתף לגבייה.
ואז אמרתי משהו שלא אמרתי אף פעם הבהרתי לו שבפעם הראשונה ועכשיו בפעם השנייה מוכנה לסלוח אבל בפעם השלישית זה כבר לא יקרה הוא הבין וכך המשכנו הלאה.
הבעיה היא שאני מתפוצצת מבפנים..אני מרגישה כל הזמן מועקה. אני מרגישה שיש לי אמון בו אבל האמון הזה כבר מתחיל להתערער ולרדת מהמאה אחוז שבו הוא נמצא וזה מה שמפחיד אותי זה מה שמעסיק אותי במחשבות וברגשות ואני כבר לא יודעת מה לעשות.
באם יש דרך להתגבר על כך?
מה אתה מציע לי לעשות?
אלינה.

אלינה יקרה,
החשיפה הקלה לתקשורת חברתית יוצרת הרגלים שרבים מתקשים להתמודד עם קביעת מסגרות לה. האפשרות הקלה לחשוף, לפעמים לפחות, תקשורת שכזו, כפי שאכן עשית, מגבירה את החרדות שלך. לפני היות הטלפונים הסלולרים, בני זוג לא יצרו תקשורת זה עם זה במשך שעות ביום, ולפעמים ימים, ולמדו להתמודד עם זה. האם זה אומר שפלירטטו פחות? לא בהכרח. אבל אנשים קיבלו את מה שיש, ובמסגרות שהיו למדו להדחיק את הפחדים והחרדות והחששות מפני מה שיכול לקרות. עכשיו זה יותר קשה. לשניכם, אני מניח. כשיש יותר דרכים לעמוד על המשמר, זה הופך להיות יותר מעייף לעמוד על המשמר.תצטרכו להמשיך ולדבר על זה. לא דרך כעסים ופחדים, אלא דרך הנסיון להבין שמאד חשובה לך נאמנות, ושיש בך חשש טבעי מחוסר נאמנות - גם אם את איתו כי הוא אדם טוב, וכי הוא אדם אמין, בדרך כלל. חשוב לך לדעת שהוא לא רוצה לפגוע בך, ושאת הגבולות שהוא אמור לשים לעצמו, הוא אמור לשים לעצמו בגלל המטרה הזו - שהוא לא רוצה לפגוע בך. ושאולי הקרטוריון שהוא רוצה לשים לעצמו יהיה השאלה: "האם ארגיש בנוח אם אגלה שהיא עושה את המעשה הזה?" - בדקו אם יש הבדלים ביניכם בעניין הזה. ייתכן שאתם חושבים דומה, וייתכן ששונה, ואם שונה - הוא יצטרך בכל זאת להבין שאת אחרת ואולי פגיעה יותר, ולהתחשב בזה.ואם צריך יהיה להעמיק את הדיון על כך עוד (ורצוי שלא, למען שניכם, כי אתם רוצים שהיחסים ביניכם יהיו מושתתים על חשיבה ואווירה חיוביים), אולי תני לו גם לקרוא את המאמר שלי על הבגידות שאינן מתגלות(תחת הכותרת 'בגידות').