הריון ובעל פסיבי: מה לעשות?

נשואה בשנות ה40. פלוס 2 ילדים (13 ו9).לפני כ8 חודשים גילינו שאני בהריון. היינו בהלם שבוע שבועיים אבל החלטנו להשאיר.לא צריך לספר שלא קל להיות בהריון ועוד בגיל ה40.בעלי לא עוזר לי בכלום.הוא לא ממש מחובר להריון ולמצבי הנפשי והפיזי.אני עובדת , בעלי עובד מהבית(רוב הזמן פנוי). אני קמה בבוקר, הוא ישן עד 9.אני חוזרת מהעבודה, מוצאת אותו נח בסלון. בבית חוץ מלחמם אוכל לילדים ולפנות מדיח כלים הוא לא עושה כלום!! רוב הזמן הפנוי שלו הוא מבלה בגלישה באינטרנט, פייס בוק ואתרי הפורנו.רציתי להכין את הבית לקראת הלידה לערוך שיפוץ קל(לא צבענו ולא שיפצנו כבר 10 שנים). כמובן שהוא לא בעניין. עשה לי פרצופים. אמר לי לחפש שיפוצניקים וכשאלה יגיעו הוא יסע עם הילדים לאמא שלו לשבוע..מרגישה שהכל "נופל" עליי ואין לי כח יותר!!!כבר כמה שנים טובות שאני חיה בתחושה שאין לי פרטנר לחיים, שאני "תקועה" איתו.הוא פסיבי, ודכאוני ואני לא יכולה יותר!!!אני מבינה שעכשיו כשאני בהריון זה לא הזמן לשינוי דרסטי(פרידה), אבל מה לעשות???אני כבר לא יכולה יותר!!חשוב גם לציין שבעלי הוא טיפוס קר, לא מחבק, לא מראה את אהבתו ורוב הזמן מסתובב עצבני בבית.בעלי לא מוכן ללכת לשום יעוץ כי לדבריו הוא "מושלם". ו"אם למישהו יש בעיה שיקפוץ לו".(הוא מתכוון אליי).מה לעשות????

קוקית יקרה,
את מכירה את בעלך זמן רב, ואפילו מאפיינת אותו כפסיבי ודכאוני (גם אם אני מבין שהאיבחון שלך אינו איבחון מקצועי, אני מבין את הכיוון). אלא שאת מצפה עכשיו שבגלל ההריון שלך הוא ישתנה. למה, בעצם? כי הוא צריך? כן, הוא צריך. כן, הוא היה צריך אולי לשנות את זה קודם. אבל אם הוא כזה, לא בטוח שהוא עד כדי כך נרגש מהשינוי הזה, כמו שהוא מפחד ממנו פחד מוות. בעיקר, שרק לא תדרשי ממנו לשנות משהו. לכן, אם כבר, צפוי שיהיה לחוץ יותר, ואולי עצבני יותר, כשהוא מבין את המשמעות של עוד תינוק בבית, במקום להיות רגוע יותר וקשוב יותר, כפי שאת מצפה ממנו, רק כי את צריכה את זה.וברור לי שאת צריכה את זה. מפחיד להיות בהריון בגיל הזה, מפחיד ללדת, ומפחיד עוד יותר אולי לגדל עוד בייבי חדש, כשאת מבינה שתהיי לבדך ושבעלך יעזור לך מעט מאד.את בחודש השמיני, וזה קצת קרוב לקו הנחיתה מכדי להתחיל בטיפול משמעותי שישפיע מייד עם הלידה. רצוי בכל זאת שתלכי כבר עכשיו לטיפול, גם בלעדיו, ולאחר הלידה לחזור ולהמשיך אותו ברגע שתוכלי. את צריכה את אורך הרוח הזה בשבילך, את צריכה לדעת לתמרן בדרכים שלא יגרמו לפיצוצים ולאווירה לא טובה בבית, בשבילך ובשביל התינוק/ת שיהיה/תהיה, ובשביל השקט הנפשי של "שני הגדולים" (כן, תתרגלי). ואם הוא יהיה מוכן להצטרף מאוחר יותר - יופי. אבל קחי בחשבון שגם אם תלכי לבדך לייעוץזוגי, תוכלי לקבל כלים ליצור תיקשורת טובה יותר ויותר השגים גם ממנו (!), אפילו אם אלו לא יהיו כל מה שתרצי, ואולי רחוקים ממה שהיית מאחלת לעצמך. פעמים רבות "יותר טוב", טוב יותר מ"כלום" או מהידרדרות.

"יותר טוב כלום מכמעט"תודה על התשובה. אלך לכמה שיחות עם מטפל..