פיתוי וריגוש: מה עושים?

שלום.
אני נשוי לאישה מדהימה ויש לנו ילד מתוק כבן חודשיים. זאת הפעם הראשונה שאני מדבר עם מישהו על הבעיה שלי, זה התחיל בערך לפני כשנתיים קצת אחרי שהתחתנו, אמרתי לעצמי שאני בר מזל ושהתחתנתי עם האישה המושלמת, בדיוק את האישה שחיפשתי מכל הבחינות, גם היופי וגם האופי. הכל היה בסדר עד שראיתי מישהי מושלמת כמוה. לפני כמעט שנתיים התחלתי ללמוד, בהתחלה לא ממש שמתי לב אליה. באחד מהמפגשים הראשונים נכנסתי לכיתה ודיברתי עם אחד הסטודנטים, בזמן הזה היא נעמדה ליד השולחן שלה ולאיזה כמה שניות המבטים שלנו נקשרו אחד בשני, לא הבנתי מה קורה אבל משהו התחיל באותו רגע, אם הזמן החלפנו מבטים למרות שרוב הזמן שלטתי בזה, היה ברור לי שהיא מסתכלת עלי, כשדיברנו אחד עם השני היה אפשר להרגיש את המתח באוויר, אני ראיתי את המבט בעיניים שלה, היא הייתה מושלמת ואני די בטוח שגם היא חשה במשהו שקורה אצלי, כשמישהי רוצה אותי, אני יודע את זה, אני והיא נסענו באותה תחבורה ציבורית בחזור והיינו מדברים על כל מיני דברים כמו לימודים ושאר דברים אחרים, אף פעם לא דיברנו על זה, אבל המתח היה באויר, היא מאוד ביישנית ולא מדברת עם אנשים כמעט, כשהייתי מדבר אליה היא הייתה משפילה מבטה מחייכת מעט ומדברת איתי לפעמים מסתכלת לי בעיניים תוך כדי הדיבור ואז משפילה מבטה שוב, לפעמים כשהייתי שותק ומתעלם ממנה היא הייתה באה אליי ומפתחת שיחה. היא עשתה עוד כמה דברים שגרמו לי להבין שהיא רוצה אותי, היא ידעה שהייתי נשוי. תמיד ציינתי את העובדה הזאת, היא הייתה שואלת אותי בהודעות לפעמים אם אני מגיע ללימודים היום, פעם אחת החסרתי והיא שלחה לי הודעה "למה לא באת?" היא אפילו הוציאה ממני מס' טלפון. אישתי ראתה את ההודעות האלה ושאלה למה היא שואלת אותי אם אני בא או לא ומדוע היא מבקשת ממני את מס' הטלפון שלי, אמרתי לה שהיא שואלת את כולם. יום אחרי שנולד לי הילד היא התכתבה איתי ושאלה מלא שאלות על הלידה ובסוף שאלה אם אני מתכוון להגיע למחרת ללימודים, אמרתי לה שאני לא בא כי אני בבית חולים עם אישתי. עכשיו אנחנו הגענו לשלבי הסיום בלימודים ויש לנו פחות מפגשים בחודש, אני מרגיש שאני משתגע שאני לא רואה אותה, אני לא מאופס בחיי אני לא מצליח להתרכז בלימודים, בחיי המשפחה, ובעבודה. איך אני מוחק את השיגעון הזה מהמוח שלי? איך אני ממשיך לחיות את החיים שלי מבלי לחלום עליה בלילה? אני מאוהב בה לחלוטין ואני יודע שהיא רוצה אותי. מצד שני אני קשור מאוד לאישתי ולא רוצה לוותר עליה, אנחנו נפש אחת. מה לעזעזל קרה לי? אני נגעל מעצמי כל פעם שהרגש הזה עולה בי! מה אני אמור לעשות כדי לתקן את זה? חשוב לי לציין שמאז החתונה בגלל הרבה סיבות הקשר שלי ושל אישתי נהיה פחות ריגשי אלא יותר שיגרתי, אישתי הפכה ליותר אדישה כלפיי, יכול להיות שאני אשם בכך. האם העובדה שהשנייה מזכירה לי את אישתי מכמה בחינות יצרה את הבעיה? אני מצטער על ההודעה הארוכה שרשמתי, שנתיים שלמות שמרתי בלב, בבקשה עזרה.

מל יקר,
את האשה שאתך, אתה מכיר. באשה האחרת, אתה רק חושק, ואתה אפילו מבין שיש לה בעיות (חברתיות או אחרות, אתה מגדיר אותה הרי כקצת חריגה). האם היא תוכל "להחליף" את אשתך אם תבחר בזה? - סביר להניח שלא. סביר להניח שהבעיות הללו יצוצו בחיים משותפים. אתה נדלקת עליה, ודברים כאלה קורים. עצם העובדה שמישהי אחרת חושקת בך, מדליקה ומעוררת. אבל אהבה מגיעה לאחר השלמה עם יתרונותיה וחסרונותיה, וכשאתה מתכנן איתה עתיד משותף שאתה יודע איך הוא ייראה. את זה יש לך עם אשתך. איתה יש לך ריגוש הנובע מכך שהיא רוצה, שאולי היא גם נראית טוב ו/או יש לה יתרונות אחרים, ושהתקרבתם מספיק כדי להשלות את עצמך שזה יכול ללכת. לא יותר מזה.אנא ראה את המאמר שלי עלהנזק ארוך הטווח הכרוך בבגידות שאינן מתגלות(תחת הכותרת "בגידות", ובעצם, קרא בבקשה גם את המאמר שלי על הגבר הנשוי - מלכודת דבש עם עוקץ בקצה (המאמר שמתחת לזה). אמנם אתה נמצא בצד השני של העוקץ, אבל כדאי שתקרא בכל זאת.העובדה שאתה מרגיש פחות ריגוש ופחות קירבה לאשתך (ולהפך), נובעת הן מהשיגרה ומההרגל, והן מהעובדה שתשומת הלב העיקרית שלה מופנית כרגע אל הצאצא שלכם. זה טבעי. אבל על זה צריך לעבוד, מל. זה קשה יותר כאשר תשומת הלב שלה לא עליך, אבל ככל שתשומת הלב שלך תהיה מופנית כלפיה, ולא תשכח לא אותה ולא את הצאצא, כך יהיה לה קל יותר להשיג תשומת לב מחדש. דרך הצד הנותן שבך, ולא הצד הדורש.

ד"ר אורן חסון שלום. קראתי את תגובתך וגם את המאמרים שהמלצת לי לקרוא. מה שרציתי לומר זה שאתה צודק ב100% בכל מה שרשמת. את אישתי אני מכיר, באישה האחרת אני חושק (כנראה שהדימיון ביניהן במראה ובאופי גרם לזה). סביר להניח שבאמת יש לי בעיה, לא בגדתי אבל "אני" זה המלכודת של עצמי, אני מרגיש פחות ריגוש לאישה והיא הרבה יותר אדישה כלפיי, וזה התחיל עוד הרבה לפני שהילד היה בבטן. אני ואישתי נמצאים במצב כזה שאנחנו בקושי רבים, אני כבר לא זוכר מתי רבנו בפעם האחרונה, אנחנו לא יוצאים הרבה אבל בפעמים שאנחנו כן יוצאים אנו בוהים אחד בשני מבלי לדעת על מה לדבר. ברור לי שאם אני אעשה את הצעד הלא נכון אז כולם יפגעו כולל אני. הבעיה שלי מתחלקת לשניים.1) הריחוק הריגשי שקיים ביני לבין אישתי כבר יותר משנתיים.2)הרגש הזה שיש לי לאישה אחרת כבר קרוב לשנתיים.השאלה שלי היא: איך אני מחזק את הקשר ביני לבין אישתי ומצית את הריגוש מחדש? וכיצד אני מוחק את הרגש שיש לי לאישה האחרת כבר כמעט שנתיים, לאחר שניסיתי להתעלם מהרגש הזה ולא הצלחתי?אני מרגיש שאני שונא את עצמי בגלל שזה קורה, אני לא מצליח לנהל את החיים שלי מאז.אני בסך הכל רוצה לחיות את החיים שלי בשלווה ולהתרכז במה שחשוב באמת.תודה על עזרתך.

מל יקר,
בעצם, אתה אומר שהקשר שלכם זקוק להחייאה מחודשת, אבל גם שאתה מעדיף לחפש את הריגוש מתחת לפנס, במקום להביא את האור אל המקום שצריך. זה לא תהליך כל כך קל, בשל המקום שבו אתה נמצא, ואין ספק שכאשר אתה מרגיש ריגוש לאשה אחת, זה כלפי האשה האחרת דועך. ונדמה לי שסמיכות הקשרים שלך קשורה לזה. מצד שני, יתכן מאד שזה יכול להיות הרבה יותר קל ממה שאתה חושב, אבל בשביל זה צריך להתחיל להאיר את המקומות הנכונים, מה שאומר שצריך להשקיע קצת אנרגיה. במציאת דברים משותפים ששניהם אוהבים, ששניהם נהגתם להתלהב מהם, ולחפש הן את העשייה המשותפת, והן את הריגוש. ואולי גם להכיר מחדש זה את זה.אני לא יודע אם לבדך יהיו לך האנרגיות לזה, וכמה מהר תתייאש - משום שהראש שלך לא לגמרי שם. אם צריך - אולי תלכו לייעוץ זוגי. לא כדי להפסיק לריב, ולא כדי להפסיק לכעוס (אם כי אולי יש גם משהו מזה, כי אולי אתם, אי שם בפנים, מאשימים זה את זה בכיבוי האורות), אלא כדי לפתוח את זה, כדי להבהיר זה לזה ולהצהיר זה לזה שמה שהיה ואיננו חסר לכם, וכדי להפוך להיות שוב חברים, ולחפש גם דרכים שיזכירו לכם איך ליהנות זה מזה.