פחות סקס בזוגיות: מה לעשות?

שלום,
אני בת 30 נשואה לגבר בן 44 כבר 3 שנים ללא ילדיםהזוגיות שלנו טובה, יש לי גבר מדהים, שעוזר במטלות הבית , מפנק, אכפתי , דואג...בנאדם טוב, הקשר טוב.בשנתיים הראשונות ניסינו להיכנס להריון טבעי, שנתיים שהניסיונות היו מעטים.את כמות הניסיונות בחודש אני יכולה לספור על כף יד אחת במקסימום.הבנתי שמשהו לא תקין, לא הגיוני שבעלי לא יירצה סקס ובמיוחד כדי להביא ילד.אבל עדיין המשכתי והבלגתי כי חשבתי לתומי שהוא עובד מאוד קשה וזה משפיע עליואבל גם בחופשות הוא לא יוזם סקס בכלל וגם בשבתות כשאנחנו לבד .הגענו לשנה השלישית לנישואין והתחלנו טיפולי פוריות-כי לאחר בדיקות נימצא שהזרע שלו קצת חלש והתחלנו הזרעות וגם פה בין טיפול אחד לשני לא היה כלום.אחרי 4 הזרעות עשינו הפסקה של 4 חודשים והתחלתי לבחון את העניין בחודשים אלו. כל פעם שהגענו לימים הפוריים הוא לא נתן מעצמו ,והיה נותן סיבות ותירוצים למה זה לא קורה ובשאר ימי החודש אין כלום.דיברתי איתו כמה פעמים בעניין, שאלתי אותו אם הוא אוהב אותי? רוצה ילדים? נמשך אליי? ענה שכן.אני נמצאת כרגע לפני התחלת טיפולי הפריה ואני מרגישה שאני לא מסוגלת להתחיל כי הזוגיות שלי לא יציבה, אין לי אינטימיות ואני גם לא יודעת אם אפשר לטפל בזה. אני חושבת שגם נתתי יותר מדי צאנסים בעניין.האם לסיים את הקשר? האם יש פיתרון לזה?.אודה לעזרה !!

lavi30יקרה,
יתכן מאד שבן זוגך מיני פחות מהמקובל לגברים. אבל אני לא יכול לדעת בודאות מהי הסיבה הפיזיולוגית, ההורמונלית או הנפשית (אולי יש לו חרדות מלהביא ילדים בכלל? כאפשרות אחת מיני רבות) לכך שהוא רוצה פחות סקס. עם זאת, כנראה שאת צריכה לקחת בחשבון שזה המצב.את רוצה שיהיה לך טוב, והטוב הזה קשור לדברים טכניים, כמו קירבה פיזית, סקס והבאת ילדים לעולם. מבחינה זו, הזוגיות שלך חסרה, והכי קל לומר לך: אם כך, קחי בחשבון קר את הטוב ואת הרע, ועשי את מה שנכון לך.אלא שגם העולם הרגשי משפיע עלינו. מצד אחד, את קשורה אליו רגשית, ולא קל לעזוב. ככל שתרגישי מרירה יותר וכועסת יותר, יתכן שתתרחקי רגשית עד שיהיה קל יותר לעזוב. מצד שני, העולם הרגשי כולל גם את הפחד מפני הבאות, אולי רגשי אשם על נטישה שלו, ואולי עניינים הקשורים לתדמית העצמית שלך, באשר לבחירות שעשית ולבחירות שאת עושה, ולסיבות להן. גם את אלה צריך לקחת בחשבון. לכן, לא אוכל לומר לך אם לסיים את הקשר. כן אוכל לומר לך שסביר שמה שהיה הוא שיהיה, אלא אם תטלטלי את המערכת, שזה ממילא אומר לסכן אותה - בין אם דרך הצבת אולטימטומים (של עזיבה, למשל - אבל רק אם את באמת מאמינה בזה שאם הדברים לא ישתנו, ממילא תעזבי), או בדרך של טיפול זוגי. בעזרת טיפול, לפחות תהיה בקרה של איש מקצוע שיוכל להקל על מטען הרגשות של שניכם, ועל הפחדים והחרדות של שניכם, וגם על רגשי האשמה, כנראה של שניכם, כדי לנסות למצוא שיווי משקל טוב שתוכלו לחיות איתו בשלום, ואולי אפילו פתרון (כי מקור הבעיה אינו ברור). זה לא יבטיח זאת, אבל זה ייקל על הפרידה, אם לא יימצאו שיווי משקל או פתרון סבירים.