פחד בזוגיות - מה הסיבות?

כיצד מתגברים על אהבה שנאלצה להסתיים?ואני לא סתם אומרת נאלצה, כיוון שהאהבה ביניינו לא הסתיימהפשוט הבדלי דת הפרידו ביניינו.אנחנו פרודים כמעט 5 חודשים ואין לי מנוח, בוכה, מתוחה,מתוסכלת, ובעיקר מפחדת כל זמן.מה ניתן לעשות?

עדה יקרה,
לפני הכל, אנא הסבירי לי מדוע את מפחדת?

(הודעה ללא תוכן)

פשוט מאז שקצת הפנמתי שאנחנו כבר לא ביחד אז התחלתי להרגיש לבד, ואני לא ישנה בלי איזהשהו אור ותמיד דלת פתוחה, וכל מיני פחדים כאלה ,קשה קצת להסביר, זה פשוט קיים הלב שלי נעשה רגיש וכול הזמן אני חושבת שאנשים נגדי,לא יודעת, פשוט ככה אני מרגישה.תודה לך.

למה אתה אומר שאתה מבין אותי? אתה במצב דומה?

עדה יקרה,
עובר עלייך הרבה יותר מאשר רק אובדן של אהבה. לא ברור לי בדיוק על איזה רקע ובאילו נסיבות הזוגיות שלכם נקטעה, אבל הפחדים שלך מרמזים על כיוונים לא טובים. גם אם לא היתה אלימות, הרי הפחדים שלך מצביעים על כך שאולי הרגשת מאויימת. את זקוקה להרבה תמיכה מחברים, פעילות חברתית, וללמוד לבטוח באנשים. אולי אפילו להחליף מקום וחברה, ולבנות את זה מהתחלה. ואם את יכולה להגיע לטיפול, כדאי שתעשי את זה. אין סיבה שתשאי עם עצמך חרדות לאורך זמן.

עדה, שלום!הזדעזעתי כשקראתי את ההודעה שלך, ואני מקווה שתראי את התגובה שלי, כי אני אשמח לתגובתך....אני יוצאת כרגע עם בחור דתי, קשר משמעותי רציני ראשון בשבילי, ואנחנו אוהבים מאוד. שנינו כבר לא ילדים, ודיברנו לא פעם על המשכיות הקשר. די ברור לשנינו (לי קצת יותר קשה לקבל את, האמת...) שזה לא קשר שיוביל לחתונה וילדים, בגלל הבדלים קריטיים התפישות החינוך שלנו, ואיך הבית צריך להיראות...אז אומנם אנחנו כביכול מודעים לבעיה, אז "מכינים את הקרקע מראש", והוא הבטיח לי שיעשה הכל על מנת שיהיה לשנינו כמה שפחות כואב, כי גם לו יהיה קשה מאוד.אבל כשקראתי את ההודעה שלך, הזדעזעתי. ראיתי את עצמי בעוד כמה חודשים. ואני רוצה לפנות אלייך, אפשר להתכונן לכך מראש?? לקשר שלא נסתיים כי מפסיקים לאהוב, אלא כי ככה החליט אלוהים??אני מאוד מקווה לזכות בתגובתך.וחשוב יותר - בהצלחה בהצלחה, תהיי חזקה ותאמיני במה שאת שווה ותזכרי שאולי זה באמת לטובה, ופשוט לא צריך היה לקרות...אני מחזקת אותך בכל האנרגיות שאפשר.סתם אני.

‎‎‎‎‎מעולם לט היו איומים ובטח ובטח לא אלימות חס ושלום.הוא נתן לי את הנשמה שלו ואהב אותי יותר ממה שאפשר לדמיין, היו את הרגעים הקשים שיש לכל בני זוג נורמלים,העניין הוא ששניינו קיבלנו החלטה לסיים את הקשר ע"מ לא לפגוע במשפחות (כיון שאנחנו בני דתות שונות) והוא הפנים את זה יפה ואני לא, ולכן אני כואבת כול כך על שזה נגמר ביניינוומרוב שאני כואבת ועצובה העצב השתלט עליי וקורה לי כול מה שסיפרתי לך.אומרים לי שאהבה חדשה תעזור אבל קשה לי מאד.אני לא רואה את עצמי עם מישהו אחר.עכשיו אתה מבין? אז אני שואלת אם יש עוד דרך להתגבר חוץ מטיפולים כי אין לי כסף הרבה לטיפולים.טיפולים עולים הון תועפות.מה אתה מציע?

‎הי חמודה,תראי, המצב שלי ושלך מעט שונה אבל העיקרון הוא אותו עיקרון,אני ובן זוגי לשעבר נפרדנו כי אנחנו לא בני אותה דת.את וחברך מאותה דת אך בעלי תפישות שונות.אך העיקרון זהה לחלוטין, מה שאני באה ואומרת הוא, אם את באמת רואה את עצמך במקומי בעוד כמה חודשים, אל תקחי את זה לשם, כי זה כואב בצורה שקשה לתאר, אני הייתי עם חבר שלי שנה וחצי ואני חושבת שלאהוב אותו עד היום האחרון שלי אני יאהב, אבל אם רואה שכן ישנו סיכוי ולו הכי קטן, תשמרי על זה ואל תגרמי לזה להיפסק כפי שקרה אצלי, אהבה זה דבר שקשה להבין עד שלא חווים אותו לעומק , יקירתי אם זו אהבה אמיתית מה שיש בינכם תשמרי על זה ( אלא אם כן הוא ממש לא רוצה) אבל אני מבקשת ממך לשים לב לזה עכשיו ולא להיות איתו כי כייף או כי רגילים כי אחר כך עוצמת הכאב היא פי כמה וכמה.מאחלת לך המון הצלחה והלוואי שתחזיקו אחד בידיים של השני באהבה.עדה.

עדה יקרה,
אם אני משקף את המכתב שלך, את אומרת, גם אם לא בפה מלא, שהכאב שלך חזק יותר כי את יותר פגועה ממנו. כי נפגעת לא רק מאבדן האהבה, אלא גם בשל כך שהוא קיבל את הפרידה ביניכם הרבה יותר בקלות ממך, וזו פגיעה גם באגו שלך, וגם ביכולת שלך להעריך עד כמה את חשובה לבן הזוג שלך.הדבר השני המרכזי שיש לך קושי איתו הוא הפחדים שלך. לא ברור לי ממה הם מגיעים, ופחדים הם משהו אחר מתחושות של עצב ואבדן, שמקורן ברור יותר. אם לא היו לך איומים ישירים, זה לא אומר שלא פחדת בכל זאת מקונפליקט שייווצר, ושהדמיון שלך, של הדמיית מצבים אפשריים אם תמשיכו להיות ביחד, הוא שגרם לך לחרדות הנוגעות לפגיעה פיזית. זהו דבר שאת צריכה לברר עם עצמך: מהו הדבר שגרם לך לפחדים מפני איום פיזי.במכתבי הקודם הצעתי לך דרך להתגבר על כאב האבדן. חברוּת, פעילות (חברתית או ספורט), הם מתכון טוב לעבור הלאה. תכנון שלבים בשיקום (להתחיל לצאת עם חברות, לוח זמנים ליציאה עם בחורים, גם אם לא כדי להתאהב, אלא כדי להתחיל להתרגל ולתרגל, ואפילו מתי, בתכנון הזה, יתאים לך, לדעתך, להתאהב מחדש).

תאמין לי שאני יוצאת ומנסה אבל דמותו לא יוצאת ממני ואני יכולה במשך שעה שלמה לא להקשיב למה שאנשים סביבי אומרים כי אני שקועה בו.

עדה יקרה,
יש לי רושם שאת מעדיפה לשקוע בזה, כי נוח לך להיות שם. כשאת שקועה בעצב שלך, את לא צריכה להתאמץ, לא צריכה ליצור קשרים חדשים, ונוח לך.ברגע שתהיי מוכנה לעשות מאמץ, אולי כאשר תרגישי שאת שקועה עמוק מדי ותתחילי לחשוש שלא תצאי משם, תצטרכי להזיז את עצמך.קראי, אגב, את ההתכתבות שלי עם אורי, בנושא זה, מלפני כשלושה שבועות. הקישור כאן:http://www.starmed.co.il/Forum/?ForumID=93&MsgID=828462

היי עדה,תודה רבה על המענה...אני מקשיבה לך, ולאחרים, וכולם אומרים לי אותו דבר. ואני יודעת שכולם צודקים, ולו הייתי צריכה לתת לעצמי עצה, כנראה שגם היא הייתה כזאת. אבל כמו שרמזת, הכוח הזה גדול מאיתנו. בניגוד אלייך, הוא לא האהבה הגדולה של חיי, וכל הזמן אני מתנחמת בזה שאם עליה התגברתי, אז אולי הפעם זה יהיה קל יותר.אני מבינה מדברייך שלא.. .אולי באמת אני אאמץ את עצתך (היא הכי "מתאימה" לי מכל העצות שקיבלתי עד כה..) ואעשה מה שאוכל על מנת להילחם על זה. למרות שהסיכויים אפסיים, ואני יודעת את זה.אני מודה לך מאוד מאוד על התמיכה ועל התגובה. יש בך המון אור ואהבה ורואים את זה. אני מקווה שתהיי מספיק חזקה להתגבר ולמצוא את מי שיוכל לקבלך מבלי שתיאלצי להתפשר על מי ומה שאת. כנראה יש דברים בעולם שהם בעל כורחנו...נ.ב. ח"ח על האומץ להיות שנה וחצי עם בחור שאינו בן דתך. אני לא הייתי מעזה.את באמת משהו מיוחד.חיוכים :)

ד"ר חסון,קראתי את שכתבת לאורי, אני מאד התחברתי למקרה של אורי, אני לא יודעת אם זה מאותן סיבות כששלי אך העיקרון הוא אותו עיקרון.בכיתי המון כשקראתי מה שאורי כתב , זה נכוןשהבכי הוא על אובדן אהבה כזו יפה וחזקה.בכל אופן, אני לא יודעת מה לעשות.יש ימים שאני מרגישה בסדר ועצוב לי מעט.וישנם ימים שאני לא מפסיקה לבכות ורוצה לישון כל הזמן ואפילו לראות טלויזיה אני לא רוצה.כמו השבוע האחרון.אני לא יודעת עד מתי זה יימשך, מקווה שלא יותר מדי זמן.אני מודה לך שאתה עוזר לי זה משהו שאני צריכה, לדבר עם מישהו על העצב הזה.כי עם מישהו מהמשפחה אין אפשרות לדבר כי אף אחד לא יודע מהמקרה . חוץ מאחותי שמתעצבנתכשאני רק מזכירה אותו.אני באה ממשפחה מסורתית(אני ממש לא)לכן נאלצתי במשך שנה וחצי להחביא את זה.ולכן אני מודה לך שאתה עוזר לי כי אין יותר מדי עם מי לדבר.עדה.

עדה יקרה,
חפשי עיסוקים אחרים. חפשי מה לעשות עכשיו, במקום לשקוע, ובני תוכנית לעתיד.ואגב, מחקתי את הודעתך שבה השארת את הדואר האלקטרוני שלך. לא נהוג להשאיר כאן כתובת אלקטרונית או ליצור קשרים דרך האתר, מה עוד שבמקרה שלך מוטב, לטובתך את, שתישארי אנונימית, ושהכתובת האלקטורנית שלך לא תהיה גלויה לכולם.

א.תודה לךב. אילו תוכניות אתה מציע לי לבנות?אני סטודנטית לרפואה סינית אני עובדת במוקד מכירות , אני די פעילה והיום שלי מלא, ומתי שאני בבית אז אני לומדת למבחנים וכו'.ובכל זאת כל לילה (וגם במהלך היום) אני בוכה.קורה לי לפעמים באמצע העבודה אני מוצאת את עצמי עם דמעות .אתה מבין? אפילו כשהיום שלי מלא ועסוקאני במועקה תמידית עם תחושת ריקנות .נמאס לי מהמצב הזה, לפעמים אני מרגישה כול כך שאני שונאת אותו על שהוא וויתר עלינו בסופו של דבר כאשר הוא זה שדיבר כול הזמן על להתחתן ולהישאר ביחד. אני לא מבינה באמת שלא באמת.עדה:-(

תודה רבה לך מתוקה על הפרגון.אני רק מאחלת לך שלא תהיי במצבי הרגשי.זו הרגשה שלא חשבתי שארגיש לעולם.המון בהצלחה,עדה.