נישואים כלכליים: מה לעשות?

ד"ר חסון שלום,
לפני כחודש ביקשתי להתייעץ עימך לגבי גירושין כן או לא ועצתך היתה במשפט אחד שאעשה רשימה של הדברים שיעשו אותי מאושרת שוב- סיעור מוחו. אז ככה.אתמול ישבתי עם בעלי ועם חמי על מנת לנסות לדובב את בעלי לומר לי לאןהוא רואה את הקשר שלנו מוביל אותנו? להזכירך אנו עם ילד+ הריון מתקדם. הוא סירב תחילה לומר ורק טען שהוא לא רוצה שום דבר ושהמצב ישאר כמו שהוא (אנו כמו 2 זרים, לא מדברים, אפילו לא בוקר טוב...). הסברתי לו שאני לא מוכנה ומבחינתי זה לתקן את הקשר הזוגי שלנו או להיפרד. לבסוף הוא אמר שהוא רוצה להיפרד, הוא פשוט חשב לעשות זאת אחרי הלידה, אבל "אם את לוחצת אז בבקשה...". הוא טוען שאין לו כל רגש כלפיי, שאין הוא רואה אותנו יחד לנצח וכיוצ'. מצבנו הכלכלי מאוד לא טוב, מה שלא מאפשר לי לצאת ולהשכיר דירה והוא מבחינתו שנמשיך לגור יחדיו. מבחינתו הפתרון הוא לאוו דווקא גירושין, אלא פשוט פרידה או משהו לא ברור. אני לעומת זאת, ההגיון אומר לי שהדבר הנכון הוא להיפרד, אבל כאשר אני חושבת על הילד ועל מה אני רוצה זה פשוט לשמור על המשפחה שלי שלמה ומאושרת ולמרות שהרגשות שלי אליו התכהו לחלוטין, אני מוכנה לעשות מאמץ זוגי ולטפל בדרבים, כאשר אני חושבת חיובית ומעמידה לנגד עיני את משפחתנו ולכן אני אומרת לעצמי שהשנים הקשות הללו אינן הזמן לבחון את מידת אהבתי אליו ובסופו של דבר עם הטיפול אחזור לראות את מי שאהבתי. אבל הוא לא מסוגל לחשוב חיובית ולא מעוניין לנסות לעבוד על הקשר. במסר הזה סיימתי את שיחתנו, אביו גם העביר לו את המסר שכן הראתי לו שאם נתגרש אנו מובילים את ילדנו לפת לחם ולכן מחובתנו להילחם על התא המשפחתי.מה עושים?תודה

טלש יקרה,
כפי שאת מתארת את המצב, הרי את מתארת נישואים שהסיבה היחידה לקיומם היא סיבה כלכלית. בן זוגך מבהיר באופן חד משמעי שאין לו דבר כלפייך, והשסיבה היחידה שמחזיקה אתכם היא שאין באפשרותכם להחזיק שתי דירות. כלומר, הוא אומר לך באופן ברור: שמעי, אם את רוצה שנחיה כשותפים לדירה, בבקשה. נעשה חלוקת תפקידים הכרחית כזו או אחרת (האם הוא תורם משהו לשותפות הזו?), אבל לא יותר מזה. כשארצה, אני רשאי ללכת אל החברה לשעבר שלי (למשל, אותה הזכרת במכתבך הקודם), או למישהי אחרת שאמצא לי בפאב או בכל מקום אחר, ואחליט אחר-כך כמה ארצה לעזור לך עם התינוק שעומד להיוולד, והכל כדי שתדעי שאני לא רואה עצמי שייך.ואת, בניגוד לו, לא ויתרת על הנישואים. את אומרת שהם רעים לך, את אומרת שאת מתלבטת, אבל מסיבות שונות, שאולי אינן ברורות גם לך עד הסוף, את רוצה להשאר בהם. לכן בקשתי ממך להכין רשימה, של הטוב, הרע, והיותר טוב. לא כתבת דבר על מה שאת מחפשת לעצמך, ולפי מכתבך הנוכחי (ובעצם, גם הקודם), את משלה את עצמך שהכל יסתדר. יותר מזה, את משלה את עצמך כאילו גם עכשיו הכל בסדר. את כותבת: "מה שאני רוצה זה פשוט לשמור על המשפחה שלי שלמה ומאושרת..."טלש יקרה, הרי המשפחה שלך עכשיו אינה מאושרת, ואפשר להתווכח על המושג "שלמה", ולכן לא ברור לי על מה את רוצה לשמור. אם שום דבר לא ייעשה בכיוון הזה, זה גם כנראה לא יקרה. ונדמה לי שאת היא זו שמשתמשת, יותר ממנו, בנימוק הכלכלי, כדי לשמור את המשפחה יחד, מתוך תקווה שהדברים ישתנו.אני לא אומר לך להתגרש. אני גם לא אומר לך לא להתגרש. אלו צריכות להיות החלטות בלעדיות שלך ו/או של בן זוגך. אני רק אומר לך שהמלחמה שלך על התא המשפחתי, בשלב הזה, היא מלחמה שלך בלבד. אם לא תצליחי לגייס אותו למלחמה הזו, תוכלי להמשיך ולהלחם כך שנים רבות, שיהיו שנים חסרות אושר עבורך ועבור הילדים שלך.אני מציע לך, למרות המצב הכלכלי, להגיע ליעוץ זוגי, ואפילו לבד. לפחות דאגי לעשות זאת לפני שאת מתמוטטת נפשית. כי כרגע את מאד מותשת. בדקי גם את האפשרויות בקופת-חולים (אם לא יעוץ זוגי, אז פסיכולוג), שכן גם אם תצטרכי לחכות בתור, יפה שעה אחת קודם.