משקל ומחויבות: ניתוח יחסים

יש לי שאלה.אני נשואה כבר 3 חודשים.חודשיים-שלושה לפני הנישואים הרגשתי שינוי ביחס של בעלי אליי אך כנראה שהעדפתי להתעלם מהמצב האמיתי.כשהכרתי את בעלי הייתי שמנה וביחד (בעזרת העידוד שלו) הצלחתי לרזות יפה במשקל.לצערי - מסיבות שונות השמנתי בחזרה חלק מהמשקל!!כתוצאה מהשינוי הזה - בעלי מתייחס אליי לא יפה.יורד לי לחיים בעניין המשקל. מציק לי שאני יחזור לעשות דיאטה, לאכול נכון וכו'.אומר שאני מזלזלת בו - בגלל שאני מעלה במשקל.אומר שאני כנראה לא באמת אוהבת אותו - בגלל שאני מעלה במשקל.ועוד.. ועוד...איך אני אמורה להתנהג במצב הזה?האם אני צריכה "לעמוד דום", לעשות דיאטה בגלל שהוא אומר לי?מדוע הוא לא יכול לקבל אותי כמו שאני?כמו שהיינו בהתחלה? (אני מזכירה - הוא הכיר אותי כשהייתי הרבה יותר שמנה).מה אני יכולה לעשות בנושא?האם זאת סיבה לקום ולהתגרש?

שרונה יקרה,
התייחסת לשני גורמים במשוואת היחסים בינך לבינו. האחד מהם הוא מידותייך, והשני הוא הנישואים שלכם. היחסים ביניהם לא לגמרי ברורים, כי לא היית ברורה באשר להם.אמרת שאת נשואה שלושה חודשים, אבל שכבר לפני כחצי שנה היחס שלו השתנה. האם בשלב הזה כבר העלית בחזרה במשקל? האם זה היה השלב בו עברתם לגור ביחד? כמה זמן עבר מאז הכרתם לראשונה?ברגע שאת מנסה ליצור קשר בין תופעות, כלומר, בין המשקל שלך לחוסר שביעות הרצון שלו, רצוי היה שתתני גם את לוח הזמנים, כדי שאדע אם יש בטענה הזו ממש. יכול להיות שעצם המגורים ביחד יצר מומנטום שלילי, ואולי ההתקרבות לשלב המחוייבות גרמה לו להתחרפן. לא ברור לפי מה שכתבת.חשוב גם לדעת מתי הוא החליט שהוא מתחייב לזוגיות שלכם. האם זה היה כאשר את התחייבת בפניו, במפורש או במרומז, להיות רזה? אם אלו היו הציפיות שיצרת בו, אז יש לו הזכות לומר לך: היי, אני מרגיש מרומה. לך יש הזכות להגיד לו: שמע, אבל אתה התחייבת לאהוב אותי, וזו אינה סיבה מספקת להפסיק.ובכל זאת, יכולות להיות סיבות שונות מדוע זה מפריע לו. האחת היא משיכה. יש מי שלא נמשך לבני זוג או בנות זוג מלאים. יש מי שזה מאד קריטי בשבילו, ויש מי שזה קצת קריטי בשבילו, ויש גם מי שבכלל נמשך אליהם.סיבה אחרת היא התדמית, של מה יגידו אחרים עליו, או על שניכם. יש מי שקל לו להתמודד עם לגלוג של אחרים, ויש מי שקשה לו. יש מי שחשוב לו שתהיה דוגמנית על זרועו, ויש מי שפוחד מדוגמניות.סיבה נוספת יכולה להיות פשוט עניין של נסיונות שליטה, כדי לנהל אותך דרך המקום שכואב לך, להראות לך עד כמה את לא שווה, כדי שתביני שהוא הגבר היחיד בעולם שירצה אותך, ולכן כדאי לך לעשות בשבילו הכל.אני לא יודע מה מתוך כל אלה נכון, ואני לא חושב שאת יכולה לדעת בודאות. מה עוד שבכלל יכול להיות שמשהו אחר מפריע לו, כמו למשל עצם המחוייבות, או החיים המשותפים שמכניסים אתכם לחלוקת תפקידים שאינכם מסכימים לה, ואז דברים קטנים שהפריעו קודם קצת, עולים וצצים והופכים להיות חשובים.השאלה אם את יכולה לעמוד בהתחייבות שלך לרדת במשקל תלויה ביכולות שלך, בכוח העמידה שלך, בשאלות פיזיולוגיות וברצון שלך לרצות אותו. הוא צודק בכך שהרצון שלך הוא חלק מהיכולת שלך, אבל יכול להיות שכדי להצליח את צריכה לאהוב אותו במידה חריגה, פשוט כי כוח הרצון שלך בנושא הזה לא משהו. ואם יכולה היית לעמוד בתהליך הזה בתחילת הקשר, הרי זה קשה יותר כאשר השחיקה גדולה, הן ביחסים והן בדיאטה, ועוד יותר כאשר הוא לא מחזק אותך נפשית ותומך בך, אלא מקשה עלייך ומבקר אותך.אתם צריכים לבדוק ביניכם מה באמת מפריע לו, ומה באמת מפריע לך, כי המשקל העודף יכול להיות רק חלק קטן מהתמונה. ואם אתם לא מצליחים, יכול להיות שתצטרכו יעוץ מקצועי כדי להבין טוב יותר מה קורה ביניכם.

בוקר טוב ותודה על תשובתך.רציתי להוסיף את הפרטים שחסרים לך:הכרנו קצת לפני יותר משנה (אוק' 2004). עברנו לגור יחד במרץ 2005. גרנו בדירה שהיתה שייכת למשפחה שלו. עד אז העניינים היו ממש ממש בסדר. הזוגיות המשיכה להיות נפלאה.אני נשואה כבר 3 חודשים. (בסך הכל 3 חודשים).במהלך אותם 3 חודשים וגם לפני החתונה (חודש-חודשיים לפני), לי ולבעלי יש המון מריבות והמון חילוקי דעות והכל קשור לנושא אחד - המשקל.כשבעלי הכיר אותי הייתי הרבה יותר שמנה מהיום. במהלך השנה האחרונה רזיתי 35 קילו ממשקלי.לצערי - משקלי הוא מספיק גבוה ולכן בקושי רואים/מרגישים.בחודשים האחרונים השמנתי חלק מהמשקל בחזרה (דבר שאני לא שמחה וגאה עליו).כתוצאה מזה אנחנו רבים כל יום - כל היום.מבחינתו - אני לא רצינית בדיאטה. מבחינתו - אני לא אוהבת אותו מספיק, אני מזלזלת בו, אני לא אישה תומכת בגלל זה וכו'.הוא לוחץ עליי נורא שאני יעשה דיאטה.מאיים עליי בגירושים אם אני לא יעשה דיאטה - אם אני לא יחזור לעצמי בעניין הדיאטה.כל ריב איתו נגמר בהבטחה שלי ששבוע הבא יהיה יותר טוב. ששבוע הבא אני אחזור לעצמי - אך לצערי זה לא ממש קורה.כשאני בלחץ/עצבים אני אוכלת יותר.נרשמתי לחדר כושר - כי חשבתי שבזה הוא יבין שאני רצינית - אך בינתיים אין שום שינוי.מה עליי לעשות?איך לגרום לו להבין/לחשוב שאני כן אוהבת אותו, וזה שאני לא מרזה לא אומר שהפסקתי לאהוב ולתמוך?חוץ מזה - הוא לא מוצא זמן לבילוי משותף, להיפגש עם חברים וכו'. כל הזמן התירוץ הוא - אני צריך לעבוד.עד לפני מספר חודשים היינו מטיילים כל שבת.היינו יוצאים לבלות אפילו רק שנינו לפחות פעם בשבוע - עכשיו גם זה אין.אין ספק שמשהו השתנה אצלו ואני אובדת עצות.האם יכול להיות שסדר העדיפויות שלו כל כך השתנה בגלל שהשמנתי?האם בגלל שאין לו נסיון קודם עם בת זוג הוא לא יודע איך לשלב עבודה עם בת זוג? עם החיים האישיים?לי אישית נמאס לריב על זה. נמאס לי שהוא מציק לי בנושא הדיאטה.אשמח אם תוכל לתת לי עצה טובה.תודה

שרונית יקרה,
אמנם שאלתי גם על פרטים טכניים, אבל התוספת שלך לא מקרבת אותי באופן ממשי לתשובה. בתנאים האלה איני יכול לסייע לך יותר ממה שכתבתי. קראי היטב את המכתב הקודם שלי אליך, כי הוא מכוון אותך לאפשרויות השונות שתצטרכי לקחת בחשבון, וגם איך להתחיל לצאת משם.