פורום ייעוץ זוגי שאלות על זוגיות

שלום,
אני חייבת לפרוק, כי מרגישה בעיקר חוסר אונים בגלל הלופ בזוגיות שנקלענו לתוכו. אני ובעלי ביחד 8 שנים. לאורך התקופה גיליתי כמה פעמים פרשיות למיניהן - התכתבויות עם נשים אחרות, סיפור שהיה לו עם מישהי בעבודה. לטענתו אף פעם לא שכב עם מישהי אחרת, אבל זה בכלל לא משנה מבחינתי כי בגידות זה לא רק סקס מלא. כתוצאה מכך אבדתי אימון בבן זוגי ובטחון במערכת היחסים. אני מאוד טוטאלית במה שקשור לאמינות, מאמינה וסומכת כל עוד לא הוכח אחרת... לפני מספר חודשים קרה המקרה האחרון ואני מתקשה להתמודד איתו. אמנם עם הראש קיבלתי החלטה שאני נשארת בזוגיות הזאת, אבל בפועל נתקפת חשדנות, מתחילה לערוך תחקירים ולהריץ תסריטים בראש, ואף התחלתי לדמיין איך יראו חיי אם נפרד (בהחלט עלית מדרגה כי עד לא מזמן אף פעם לא דמיינתי את זה ברמה כל כך מעשית). במצבים כאלה אני באה עם שאלות לבעלי והוא כמובן מסביר לי שאני מדמיינת ואין כלום וכו. הוא לא מתכחש למה שהיה, על פניו לוקח אחריות ומבטיח שזה לא יקרה שוב. הבעיה היא שאני כבר לא מאמינה.
אני לא יודעת איך לצלוח את הנפילות האלה. יש תקפות טובות, אבל מדי מעם קורה משהו, גם אם זה רק בדמיון שלי, שמוציא את הכל מהאיזון.
יש לנו ילדה ואני רוצה שהיא תגדל בבית שמח עם הורים מאושרים. פשוט להגיד ולרצות, אך המציאות יותר מורכבת.
פתאום הבנתי שבתוך תוכי אני מצפה לפיצוץ הבא, וזה שאחריו, בידיעה שאחד מהם יהיה אחרון כי לא נוכל לסבול זאת לנצח ופשוט נפרד. ואז שואלת את עצמי - למה לחכות, אולי עדיף להחזיר את השליטה לידיי ופשוט להיפרד מעכשיו, כי כל כך קשה בתקופות כאלה... אבל אני חוששת. כי אולי עוד אוהבת אותו, כי אולי עוד לא אבדתי תקווה, כי אולי פשוט מפחדת מהפרידה וכל מה שכרוך בה.
מתארת לעצמי שבשלב הזה מתבקש להציע לנו טיפול זוגי. הינו בו לפני כמה שנים, בדיוק מהסיבות שתיארתי, לא ממש עזר. ואני גם לא מרגישה שאני מעוניינת (לשם שינוי, כי בדר"כ אני כן אוהבת להיעזר בבעלי מקצוע כשצריך).
כתבתי הרבה, אני מתנצלת. מנסה לתאר בצורה אובייקטיבית את המבוי הסתום הזה שאני נמצאת בו.
אציין שבעלי לא מעוניין בפרידה, טוען שהיה מדובר בריגושים לא משמעותיים על רקע מיני בלבד.
לא יודעת איך לצאת מהמקום הזה ואם זה אפשרי בכלל. לאחרונה אני כ"כ חסרת ביטחון בזוגיות שכשהוא מרוחק/עסוק, אני חשה שרואה אותי כמובן מאליו. אבל כשהוא פתאום כן מתקרב וחם ואוהב, במקום להינות מזה, אני מתחילה לחשוב שאולי זו נחמדות שבאה לפצות אותי על משהו שאני לא יודעת עליו.
איך אפשר לבנות את האמון מחדש, אחרי שנשבר כל כך הרבה פעמים? או שאולי מתישהו צריך פשוט לחתוך את זה כי זה פשוט לא עובד לאורך זמן?
אני די אבודה בתוך כל מה שתיארתי, אשמח לעצה.
תודה

והאם יש לכם ילדים משותפים?

אני בת 35, בעלי בן 40. יש ילדה משותפת, אין ילדים נוספים ולא היו נישואים קודמים

את יקרה,
כשאת מתחילה לבנות תסריטים חדשים על מה שיקרה לאחר אבדן הקשר הזוגי שלך, את מתחילה להתרחק רגשית. במובן מסויים, יתכן שאת הופכת להיות דווקא דומה לו, כי אולי הוא מראש לא קרוב או מחוייב רגשית כמוך. מה שמאפשר לו לבדוק אפשרויות אחרות כדי לבחון את עצמו ואת יכולותיו ואת מידת האשליות שלו בקשר אחר, גם אם לא לממש אף אחת מאלה. בשונה ממנו, את לא רק פגיעה (ובעצם, במצב דומה אולי גם הוא היה פגיע), אלא גם מפסיקה להיות אמפתית לצרכים שלו, ועוברת יותר לתשומת לב לצרכים שלך, בין אם כהגנה ובין אם כחיפוש דרך ובניית ערך עצמי. ההבדל הוא שאצלו זה כנראה היה כך מראש, ואולי כך הוא רגיל (להיות קצת פחות אמפתי ולהיות קצת יותר קשוב לצרכים שלו עצמו), ואת הגעת לזה לצורך הגנה עצמית. ההבדל הוא גם בכך שאולי הוא רגיל למצב הזה, וזה מה שהוא מכיר מעצמו ומקבל בעצמו ואולי אפילו מרגיש טוב איתו, ולך זה חדש, שונה ממה שהיית רוצה, שונה ממה שאת מעריכה ומכבדת, ולכן מפריע לך. אז גם אם אתם היום לכאורה באותו מקום, מבחינת ראיית העצמי והזולת (הצד השני בזוגיות), הוא רגיל לזה, ונוח לו עם זה, ואת אינך רגילה לזה, ולא אוהבת את המצב, ואולי גם לא את עצמך ולאן שהגעת.זה לא אומר שאתם צריכים "לחתוך" את הזוגיות שלכם. זה אומר שהדינמיקה הזו דורשת עיבוד והבנה, ושיווי משקל חדש, שבו את תחזרי קצת, גם אם לא לגמרי, למה שהיית בעבר, והוא יבין אותך טוב יותר, והאמפתיה שלו לצרכים שלך תגבר. זה אומר ששיווי המשקל הוא אי שם בין המקום שבו את היום למקום שבו את רוצה להיות, ועבורו - בין המקום שבו הוא נמצא, למקום שבו את רוצה שיהיה. כך שאולי תהיו שוב במקום דומה זה לזה, אבל ששניכם תהיו די שבעי רצון איתו, ולהשלים איתו לגמרי, גם אם הוא לא לגמרי המקום שבו מראש הייתם מרגישים בו בנוח. זה חלק מהתהליך הטיפולי שאתם צריכים לעבור. כלומר, להבין את הדינמיקה, את הצרכים זה של זה, ולהבין מהו שיווי המשקל הנכון לכם, מבלי "לאשר" או "לקבל" זרימה משם למקום שאתם מאד חוששים ממנו ולא רוצים אותו. זה תהליך לא פשוט, אבל אפשרי, והבנת הדינמיקה הזו חיונית כדי להגיע לשיווי משקל שכזה, שלא תפחדו שיגלוש במהירות (או ייתן לגיטימציה לצד השני) למקום שאינכם רוצים אותו.

תודה רבה על התשובה, קראתי אותה כמה וכמה פעמים ואני מתחברת מאוד לחלק גדול ממה שכתבת. אני באמת לא אוהבת את המקום הזה שהגעתי אליו, ולא את עצמי החשדנית וחסרת הביטחון. וגם מתחילה להפנים שאי אפשר להחזיר את המצב לקדמותו, עם כל הצער שדבר.

דברנו עם בעלי מאוד בפתיחות על הכל לפני כמה חודשים ואני חושבת ששנינו הבנו פחות או יותר מהו שורש הבעיה עבור כל אחד מאתנו. מקווה שנצליח לעשות שינוי ולמצוא את שיווי המשקל החדש, כי באמת כבר אין דרך חזרה למה שהיה... מקווה למצוא בתוך תוכי מספיק אמונה בתהליך ולא להתמקד בפחד שזה רק עניין של זמן עד שזה יקרה שוב