פורום ייעוץ זוגי שאלות על זוגיות

שלום
לד"ר חסוןאני מקווה שאני בפורום הנכון ואשמח לקבל עצה מקצועית ונבונה. מתנצלת מראש על האריכות.אנו זוג נשוי כ- 13 שנים, מכירים 15 שנים. יש לנו שני ילדים מקסימים בני 11 ו-8.בחודשים האחרונים אני חווה משבר מאוד גדול של בעלי ושלי ביחד. הכל התחיל כאשר חזרנו לארץ משליחות בחו"ל לאחר מס' שנים, ולי היה קשה מאוד למצוא עבודה, גם היה משבר גדול בארץ (לפני שנה+). כאשר מצאתי עבודה, זה היה מחוץ לעיר מגורינו אבל עד אז קיבלתי את מלוא הפירגון והתמיכה של בעלי תוך הפגנת חיבה שזה בסדר והוא יסתדר עם הילדים, גם באותו זמן התחלתי ללמוד לתואר שני וכיום אני על סף סיום.בכל אופן, עברתי קורס מסוים שקשור בעבודה, ותוך כדי נכנסתי להריון שהגיע כהפתעה. בעלי ואני עד אז מאוד רצינו בעוד ילד, מה גם שהיינו בחו"ל רצינו ילד אבל "לא הלך" בגלל בעיית זרע שהתגלתה לבעלי. אבל להפתעתי הרבה נכנסתי להריון והשמחה בתוכי היתה גדולה. חשבתי שגם בעלי ישמח, כי הוא כל הזמן רצה ודיבר על ילד שלישי. כשהודעתי לו על ההריון, היה זה ערב פסח האחרון, עולמו נחרב עליו, פשוטו כמשמעו. פתאום ראיתי מולי בעל אחר. לא בעל, מישהו אחר. הוא לא רצה לשמוע על עוד ילד וביקש ואף דרש שאעבור הפלה. כמובן שהייתי בשוק ולא הסכמתי. כעבור יומיים, בעלי קפץ מהמיטה בעקבות מריבות הילדים, וקיבל "במתנה" פריצת דיסק צווארית, אולם לא ידענו על כך, רק אחרי שחזרנו מהנופש שנסענו בפסח... כי בעלי סבל מאוד מכאבי תופת, ואני עם הריון לא רצוי, ושני ילדים שמנסים להנות מהחופשה. בכל אופן לאחר שחזרנו מחו"ל התחיל משבר מאוד חריף בינינו שכלל את העובדה שבעלי רצה לעזוב את הבית, והחליט שאני והוא לא מתאימים יותר אחד לשני, שאנחנו מרבים לריב, והילדים סובלים, ובלה בלה בלה ושאני חייבת להפיל ואם לא שאשא בתוצאות. כך היו דבריו. אני כמובן, הייתי בשוק טוטאלי וישר חשדתי שלאדוני יש מאהבת ששוטפת לו את המוח. הוא כמובן הכחיש מכל וכל. גיליתי איזה שהוא מייל, שבו הוא התכתב עם איזו אחת, לא היה שם משהו לוהט, אך משהו מאוד רגשי ביניהם, מן התכתבות אינטימית תוך שימוש בהיי מתוקה... והיי מתוק... והנה שיר מוקדש שנראה את "האור" ביחד... כן כן, בטח..כאשר התעמתתי איתו עם העניין הזה, הוא רק אמר שזו ידידת נפש שלו שפעם ב.. הם מדברים ושיש לה נישואים טראומטיים ושהם שיתפו אחד את השני וזה הכל. אני כמובן לא האמנתי, ועדיין סירבתי לעבור הפלה. מאז היחסים התדרדרו, אבל משום מה ואולי בהשפעת הורמוני ההריון, ביקשתי ממנו שלא יעזוב, שישאר, שננסה לתקן שנלך לטיפול, שהוא "במשבר גיל ה- 40" הייתי במצוקה, מאוד תלותית ומאוד רגשית. הסכמתי לעבור את ההפלה, מתוך תחושה שאם הוא עוזב אז לא כדאי לי להישאר עם תינוק ושני ילדים ולעבוד מחוץ לעיר.... הוא כביכול בפעם הראשונה בא איתי לעבור את ההפלה עם כדורים והסכים לשלם סכום נכבד לרופא פרטי (העיקר חלילה לא לשלם מזונות כל החיים) ובפעם השנייה שהייתי צריכה ללכת הוא ביקש שאלך לבד באוטובוס.....כן הוא התגלה כחרא לא קטן, סליחה על הביטוי.המצב היה בלתי נסבל, הוא בסוף הסכים ללכת איתי. מאז עברו לא מעט חודשים, המצב אולי מבחינתי היום הוא לא כמו אז. עברתי תהליך של התבגרות ואני לא פראיירית שלו. הוא אמנם עדיין בבית לא עזב ולא נראה לי שמתכוון לעשות זאת, אולם אנחנו לא מסוגלים לתקשר ביחד בבית מבלי כמעט לריב, דבר שלא היה קורה בתדירות כזו לפני כן. אני לא נוגעת בו, אין בינינו מחוות רגשיות, רומנטיות, בכלל אין תקשורת כמעט, מדי פעם הוא פולט מילים כמו "את בלתי נסבלת" "אני לא יכול לסבול אותך" ועוד פנינים מהפה שלו הכוללים עלבונות וזלזול והשפלות. אני יודעת שאני לא צריכה להיות איתו במצב הזה, זה ברור לי, הנזק לילדים הוא עצום. הילדה מתדרדרת בלימודים, מדובר בילדה נבונה דוברת 3 שפות, אולם המורים מתלוננים שהיא מדברת אליהם לא יפה והיא עצלנית וכבר מזמנים אותנו שבוע הבא. הילדה בוכה רק לי, אליו היא לא באה להתלונן. היא טוענת שהיא לא מאושרת בחיים שלה, ילדה בת 11 שמדברת כמו אישה בת 80. הבן הקטן, בינתיים בסדר, אולם נראה לי שגם לו זה מתחיל לחלחל. בעלי לא מסוגל להגיד מילה טובה על כלום, זה פשוט עולה לו בבריאות, הוא כל הזמן אומר שרוצה להתגרש ולא רוצה להיות איתי. אני מבחינתי דורשת ממנו שיעזוב את הבית ושלא יהיה איתנו, הוא כבר לא מעניין אותי, למרות שלפעמים האסימון יורד לי שוב, ואני פשוט בוכה בוכה על הכישלון, על חוסר האונים.התחושה קשה, הבית נהרס, וכשאני מנסה לדבר איתו על זה הוא פשוט מתכחש לכל, הוא טוען שההתדרדרות של הילדה לא קשורה. אני לא רוצה להמשיך להיות איתו, וכבר פונה לייעוץ משפטי.הוא לא מוכן ללכת לטיפול מפני שהטענה המרכזית שלו היא שאין מה לתקן והוא לא רוצה להיות איתי כי הוא לא אוהב אותי יותר ולא מרגיש אלי כלום.אני פועלת מתוך חוסר ברירה, ומתוך זה שאני לא מוכנה להיות סמרטוט ריצפה שלו, ולא יודעת מה נכון יהיה לילדים, ברור לי שאין לי עם מי לדבר כי הוא פשוט אידיוט שהורס את המשפחה שלו (הם 5 אחים כולם גרושים), לא חסר לי כלום, אני יודעת אבל זה לא מרגיע אותי, לא מרגיע אותי, שאני בחורה יפה, צעירה, אינטיליגנטית, אבל לראות את הבית שלי נהרס ככה, זה גומר אותי. להסתכל מהצד על בעלי נטול הרגשות, המנותק, המתכחש, שפתאום לא רוצה לעזוב כל כך מהר, ולא מוכן לוותר על דברים שקודם היה מוכן בקלות (מכרנו דירה והוא אמר תקני בית לך ולילדים) פתאום עכשיו הוא רוצה הכל חצי - חצי.אני אמנם חיה את חיי, יוצאת מבלה, קונה, לא עושה לו יותר מדי חשבון אבל הרוסה מבפנים..... מחכה לנס.האם לדעתך יש לנו עוד סיכוי?