טיפול זוגי כושל: מה עכשיו?

הייאני נשואה כבר 10 שנים ואמא לשלושה ילדים מקסימים. נמצאת עם בעלי כבר 18 שנה, 8 לפני הנישואים.היום במבט לאחור, מפוכח קצת, ברור לי שאני ובן זוגי לא מתאימים, עניין של טמפרמנט, ראיית החיים, ציפיות וכמובן תוצאות.הכרנו כילדים, המשכנו כמתבגרים ואף אחד מאיתנו לא ידע משהו אחר.חשוב לי לציין, בעלי, אדם מקסים וטוב לב. עובד קשה, מפרנס ביושר, וישר באופיו.כבר שנתיים מצבנו לא טוב, ויתכן שפחד מהלא נודע זו הסיבה שבעצם עד היום לא הפרדנו כוחות.אצלי, חלו הרבה שינויים בשנים האחרונות, הוא נשאר באותו המקום לכן אני מפילה את האשמה על עצמי,לא טוב לי, אני מרגישה שאני מתפקדת כמו על טייס אוטומטי, בלי רגש, בלי רצון.אין בתוכי רגשות חמים, משיכה או אהבה רק ריקנות. יחסי מין כבר לא מתקיימים ביננו כשנה וחצי. אנחנו מעין שותפים לדירה, כך לפחות אני רואה את הדברים.עליי לציין כי היינו בטיפול זוגי כ- 8 חודשים בעיקבות דיכאון בו הייתי שרויה שהוביל להבנה שזה כתוצאה מהזוגיות.מה שכן בעייתי אצל בעלי, זה שהוא פחדן, פוחד להתמודד איתי, בורח לשתיקות מעיקות.הטיפול הופסק לאחר שלא חלה שום התקדמות ביננו, ואפילו המטפלת קצת "התייאשה" משתיקותיו.היום, אני אחרי ניתוח שעברתי לפני שבוע, אנחנו לא מדברים ביננו כלל, ישנים בנפרד. וטוב לי לבד במיטה, בלעדיו. אבל ריק לי בלב, ואני מרגישה שהמצב הוא בלתי אפשרי, אשמח לעזרה, יעוץ.תודה וסליחה שהמכתב ארוך.

עצובה יקרה,
הייתם בטיפול זוגי, וזה לא עבד. התחושות שלך באשר לקשר איתו נראות מפוכחות וקשות, גם אם אין בך טינה רבה. אני מבין שאתם נשארים ביחד, אולי, בשל הלא נודע. ואכן חוסר ודאות הוא מצב מאד לא נוח. אבל האם יכול להיות שאת נשארת איתו גם כי את דואגת לו, כי את חושבת שיהיה לו קשה להסתדר לבד בהיותו כל כך מסוגר? האם יהיו לך ייסורי מצפון בשל כך? לא כתבת את זה, אבל יש לי תחושה מדברייך שזה מה שאת מרגישה.הייתי לוקח את זה אפילו הלאה לשאול אם את אולי משדרת לו את הפחד שלך שהוא לא יסתדר לבד, ושבגלל זה אתם עוד ביחד, ואולי בגלל זה, כדי שתמשיכי לדאוג לו, הוא ממשיך להתנהג כאילו אין סיכוי שהוא יסתדר בחברה. אבל זו רק נקודה למחשבה. אולי אני לוקח את זה רחוק מדי.המגרעת של תהליך פרידה וגרושים היא שאי אפשר לדעת מה יקרה אחר-כך. נוצר מצב של חוסר ודאות, שרבים חוששים ממנו, ולכן מהססים או מחליטים שלא להפרד. מצד שני, לפעמים, כאשר קשה להיות ביחד, כל מה שצריך הוא רק להחליט שרוצים להפרד, ולאחר שמגיעים לידי הסכמה, היתר הופך להיות קל יותר. ובתנאי, כאמור, ששני הצדדים יכולים להגיע להסכמות משותפות.את יכולה לנסות להחליף מטפל זוגי, ולתת לזה עוד צ'אנס אחד. לפי מה שאני מבין, את באמצע שנות השלושים שלך, ואולי קודם. יש חיים אחרי הנישואים, אבל גם יש הרבה אכזבות וקשיים. אולי כדאי שתחליטי מחדש רק לאחר נסיון טיפולי נוסף, ותסיקי מחדש רק לאחר שתתני לזה צ'אנס.