ערכים מההורים: לקראת זוגיות

שלום
ד"ר.זו אינה פעם ראשונה שאני נעזרת בכישוריך והנה מקרה שאני ממש זקוקה לתמיכה...היום אמא שלי התקשרה אלי לומר לי שהיא ואבא שלי החליטו לקחת איזה שבועיים פסק זמן.אני המומה... זה הכי לא צפוי בעולם.הם יחד כבר כמעט 30 שנה.מעולם לא נפרדו ופתאום עכשיו?!? תבין,ההורים שלי הם הפכים מוחלטים.אמא שלי קיבוצניקית של פעם ואבא שלי - הכי עירוני שיש.אבל הם כ"כ אוהבים זה את זו ותמיד התסכלתי עליהם ואמרתי - אם הפכים כמוהם מצליחים להישאר בקשר ולאהוב כ"כ ולהתגבר על בעיות - אני בטוח אצליח ככה עם בעלי (אני נשואה חודשיים וחצי).עכשיו - מסתבר שזה כבר ככה קרוב לשנה.היחסים שלהם.וזו גם השנה הראשונה שכל הילדים שלהם מחוץ לבית - אני סטודנטית כבר 4 שנים,אחי הצעיר ממני בשנתיים היה עד לםני 4 חודשים בטיול של שנה ואחי הקטן הוא חייל, וכנראה שדברים שנדחקו לשוליים במסגרת היומיום וטובת המשפחה,הילדים והפרנסה - נדחקו לצדדים - עכשיו צפים ועולים שיש יותר זמן ביחד.מסתבר הם כבר דיברו על שבועיים של פסק זמן כבר מלפני המון זמן אבל דברים קרו (המלחמה,אחי נפצע במלחמה,אני התחתנתי...) והם נשארו יחד. אז נכון - לכל זוג יש את הבעיות שלו,ונכון שאם אחרי 30 שנה יחד פעם ראשונ שזה קורה להם - והם בכלל לא רוצים להיפרד אלא מתחילים לעבוד על זה מחדש עם קצת פסק זמן - זה באמת מצב יחסית טוב.הם שניהם אמרו לי שהם לא רוצים להתגרש ולא להיפרד ופשוט לוקחים מרווח נשימה לראות איך מחדשים דברים.אבל אני כ"כ המומה,אני עצובה כמו שהרבה זמן לא הייתי.אני הבכורה,אחי הצעיר ממני בשנתיים הוא מבין את זה גם כמוני והוא בוגר, (אני בת26) אבל אחי הקטן הוא חייל,והוא לקח את זה ממש קשה ואני לא מצליחה להסביר לו שזה טבעי וזה נורמלי.אנחנ ומשפחה כ"כ מגובשת,יש ביננו קשר מדבים.גם ההורים שלי הם חברים מאוד טובים אחד של השניה,אני יודעת שאם חלילה הם ייפרדו הם יישארו ידידים,אין יל ספק. כמו כן הקשר ביני לבין האחים שלי הוא הדבר הטוב בחיי.אנחנו חברים מאוד טובים ואני הכי אוהבת אוצתם בעולם.כך שאין לנו בעיה של פתיחות במשפחה,אנחנו כן מדברים על דברים טובים או ךלא טובים.המשפחה שלי היא מדהימה ואני מאחלת לכל אחד משפחה כזו. מעולם לא רבו לפנינו,מעולם לא היו קללות חלילה לא מכות..כלום..כמובן שיש וויכוחים אבל לא מעבר לנורמה...מחר אני נוסעת הביתה להיות עם אמא שלי ולראות את אבא שלי. אני לא ממש יודעת מה בעצם אני רוצה לשאול,פשוט הייתי צריכה להוציא את זה קצת (בעלי עדיין לא בבית...) ולשמוע מה יש לך לומר - אני בטוחה שזה יעודד אותי...אשמח לכמה מילים...תודה...

מישהי יקרה,
כן... זה עצוב אולי בעיקר כי החלום שלאורו את גדלה, של זוגיות שאת רוצה לעצמך, נגוז. ראית בהורים שלך דוגמא ניצחת לזה שהאהבה מנצחת את הכל, וזה כנראה מכניס אותך לשאלות בסיסיות הקשורות לעתיד חיי הנישואים שלך. קל יותר להתחיל את חלום הזוגיות הקבועה עם אופטימיות שהדבר אפשרי. קשה יותר כאשר את חרדה שמא המציאות חזקה מן החלום.וכן, זה עצוב גם כי את אוהבת ומוקירה את שניהם, וחבל לך שאין להם את מה שהיית רוצה ומאחלת להם.אבל מצד שני, אולי תשאבי אומץ מכך שהם חזקים מספיק כדי לדעת מה טוב להם, ולדעת לחפש את זה. גם זה חלום, וגם זה ערך. אולי תוכלי ללמוד מהם להיות חברים טובים, גם בפרידתם. זה מעיד הרבה על היותם בני אדם טובים לעצמם ולזולתם, וגם זה ערך. אלא שאלו הם ערכים אישיים ולא זוגיים. אז אולי תלמדי מהם את מה שהם יכולים לתת לך, ואל תפחדי להכנס לזוגיות משלך, והשתדלי לעשות בה טוב ולקבל בה טוב, מבלי לחשוש ממה שאולי יקרה ואולי לא.