פערים בערכים בזוגיות: תובנות

היי. בת 22. יש לי בעיה כללית שקשורה אליי ולא לבני זוג. אולי בעצם כך כל הבעיות שלנו, קשורות אלינו. בכל אופן העניין הוא כזה:תמיד בתחילת מערכת יחסים אני חזקה, יציבה, הבחור מחזר אחריי, רוצה אותי ואז ברגע שאנחנו עוברים את השינוי סטטוס ל"ביחד" אני מאבדת את עצמי. משמע פתאום ערכים שהיו חשובים לי קודם- בדת, בעבודה, כלפי עצמי, דברים שחשבתי שהם הכרחיים בבן אדם שאהיה איתו פתאום נראים לי לא חשובים והכל בכדי שנהיה ביחד, שארגיש אהובה. מהר מאוד אני מוצאת את עצמי כבר לא עצמי. שאני משנה תפיסות שפיתחתי כדי לא לאכזב את הבחור, התנהגויות חדשות שאני לא מכירה ולא גאה בהן אצלי רק כדי שנשאר יחד ואמשיך להרגיש אהובה. ואז אחרי כמה זמן שאני קולטת שאני לא אני אני נפרדת ממנו וזוכה בחופש שלי ותמיד הצד השני נשאר המום "מה קרה? היה לנו כל כך טוב ביחד". אבל הוא לא יודע שלי לא היה טוב עם עצמי.ואז אני גם מעדיפה לשמור עם הבחור על קשרי ידידות כי אני לא אוהבת לסיים דברים ברע. ולפעמים זה גם קצת מבלבל.מה עושים? איך לשבור את המעגל הזה? הייתי רוצה זוגיות שתחזק אותי ושתגרום לי להרגיש טוב עם ההתנהגות שלי והחיים שלי .

מושפעת יקרה,
כתבת כמה דברים מעניינים על עצמך.הראשון - שלוקח לך זמן לגלות שיש פערים בערכים חשובים בינך לבין בן זוג חדש. ואת מדברת על ערכים חשובים שחלקם קל לגלות די מהר, כמו דת, או עבודה. לא ברור לי מה זה אומר על התפתחות מערכת היחסים. האם זה משום שאת שמה דגש ראשוני על מראה חיצוני, על סטאטוס ועל דברים אחרים מסוג זה, ולכן לוקח לך זמן לדעת שיש פערים ביניכם? האם זה משום שאת צוללת לתוך מערכת יחסים במהירות, לפני שמבררים מי האדם? - אולי כדאי לך להמתין קצת, לפני שתגיעו להחלטה על קשר, שלא לדבר על קשר מחייב, ולפני שתגיעי לאינטימיות, שאולי נותנת לך את ההרגשה שאת מאוהבת או שאת מחוייבת.השני - שבעצם, את לא מושפעת במידה שאת חושבת שאת. נכון שבהתחלה את מוותרת. ובעצם, מרצה. כי קשה לך כאשר יש לצד השני תחושות לא טובות כלפייך (ולכן את שומרת אחר-כך קשרי ידידות קרובה ומבלבלת). אבל כשאת חושבת על זה עוד קצת, בסופו של דבר את מתעשתת, ומצליחה לשים את האצבע על הדברים שבהם את מאמינה, ואלה שלא. כנראה, בעיקר קשה לך כאשר את מצטיירת דעתנית, לא מרוצה, לא ותרנית ולא מרצה. אבל יש לך גבולות, ולוקח לך זמן לשים אותם. זה בסדר. סליחה שאני אומר זאת, אבל את באמת עדיין צעירה מכדי להיות בטוחה יותר בשיווי המשקל שאת רוצה להיות בו בין אישיותך לדעותייך לבין הצורך לרצות (שגם זה חלק חשוב מהאישיות שלך). אולי את לא בטוחה מספיק בעצמך, כדי לתת יותר מקום לדעותייך. כי (וכאן נכנס עניין הגיל) את בת 22, בתחילת דרכך המקצועית והקרייריסטית. לדעתי זה טוב מאד שאת אדם שמוכן להקשיב לפני שמחליט מה נכון לדעתו, ועם הזמן - כשהידע והביטחון שלך יצטברו, תדעי טוב יותר מה מתאים לך.ואם את דואגת לגבי זוגיות עתידית - כנראה שבשלב הזה את צריכה לבדוק קצת יותר בתחילת הקשר, אם את במקום הנכון. כשתמצאי מישהו שיהיה יותר מתאים לך גם בהבטים המשמעותיים האלה, המעגל יישב. אני יודע שמשהו שנגמר רק עכשיו, יש לו השפעה מייאשת. אבל אולי את צריכה להיות קצת סבלנית יותר. נראה לי שיש לך הכוח והתובנה להגיע לשם.

היי קודם כל תודה.גרמת לי להסתכל על דברים קצת אחרת.זה נכון שנורא מהר אני נכנסת לקשר כי אני מתעסקת בכימייה (הגופנית, הרגשית) ואח"כ נותנת ראש להיבטים הרציניים האחרים של חיים משותפים.בכלל לאחרונה אני מגלה את עצמי ואת דפוסי ההתנהגות שלי בצורה יותר מפוקחת.ארשום לך אם יהיו לי עוד תובנות.עזרת לי מאוד.תודה :)