האמת בכאב: מה מסתתר מאחורי התחושות?

שלום
ד"ר,קצת עליי, עלינו - הכרנו לראשונה לפני כ-7 שנים. אני הייתי אז סטודנטית צעירה, הוא גבר בן 31, נשוי עם שני ילדים, שהחליט לשנות כיוון מקצועי ולחזור לספסלי האוניברסיטה. למרות פער גילאים של כעשור החיבור בינינו היה די מיידי, והלימודים המשותפים התפתחו לידידות אמיצה. היינו שם אחד בשביל השני ברגעים טובים וברגעים רעים. הייתי שם כשהוא התגרש ונכנס לקשיים כלכליים, הוא היה שם כשנכנסתי ויצאתי ממערכות יחסים כושלות. תמיד ידענו שהידידות הזו מוזרה, מה לגבר גרוש עם שני ילדים ולבחורונת צעירה, אבל למרות הכל החיבור היה חזק וטוב.לפני כשנה וחצי, אולי כי הבנו שנינו שאני כבר "לא ילדה" (סיימתי את התואר, מצאתי עבודה), התפתח בינינו קשר רומנטי. מצד אחד - סוף סוף, מצד שני - הבעיות ברורות: פער הגילאים הגדול, שני הילדים שלו, הבעיות הכלכליות (הוא התאושש ומשתכר מעל לממוצע במשק, אבל ההוצאות על הילדים גדולות מאוד). אחרי ש"תפסנו את עצמינו" והבנו למה נכנסנו, ישבנו לשיחות רציניות. הבנו שהחיבור החזק והארוך בינינו, בנוסף למשיכה הנסתרת שתמיד הייתה שם (ושניסינו להדחיק), חזקים יותר מהבעיות. גם אם מבחוץ אנחנו נראים כזוג מוזר, אמרנו לעצמינו, יש כאן אהבה נדירה שיכולה להתגבר על הכל.אני מספרת את הסיפור כדי שתבין למה אני כל כך פגועה ממה שקרה מאז. ההתחלה הייתה מדהימה, עד שברגע - אני לא בדיוק יודעת לשים את האצבע מתי - הוא נסוג. בבת אחת הכל התחיל להפריע לו - פער הגילאים, טען שלא אסתדר עם הילדים שלו, שאני לא יודעת למה הכנסתי את עצמי, שהוא לא טוב לי, שנקרוס כלכלית, שהוא לא בנוי להקים משפחה עכשיו, שמגיע לי משהו טוב יותר... אלפי טיעונים לכיוונים שונים, חלקם מאוד נכונים (החלק הכלכלי מטריד אותי במיוחד), חלקם הרבה פחות. ומעל הכל, הרצון הזה שלו "לשמור עליי מפניו", כאילו הוא הדבר הנורא ביותר שהיה יכול לקרות לי.אם הוא היה נכנס ל"פיק ברכיים" שכזה ומתגבר - דיינו. אבל לא. אנחנו כבר שנה וחצי במערבולת הזו, מנסים, נפרדים, שוב חוזרים, שוב מתחים, שוב שיחות, שוב התרחקויות "לחשוב קצת". עד שנמאס לי, והרגשתי שאני פשוט לא יכולה לסמוך עליו שהוא לא יקבל פיק ברכיים גם רגע לפני חתונה, או כשיהיו ילדים. האהבה גדולה, החיבור הרגשי עמוק כבר שנים, אבל התחלתי להרגיש שהמתחים הורגים אותי.נפרדתי ממנו, והמחשבות מתרוצצות. הפעם באמת לוותר? יש כאן משהו נדיר שצריך לעבוד עליו, ואז הוא יצליח? אני עיוורת לבעיות האמיתיות? בזבזתי יותר מדי זמן? אני מוותרת מהר מדי? כל כך הרבה מחשבות ותחושות בכל כך הרבה כיוונים מנוגדים... ובנוסף להכל, ואולי מעל הכל, געגוע טהור.מורכב, אני יודעת. אי אפשר באמת לפתור ע"י תשובה בפורום, אני יודעת. ועדיין, אשמח לעצה, לכיוון, לחיזוק. קשה לי.

לילי יקרה,
האמת כנראה מורכבת. והשאלה מורכבת ממה. יתכן שהוא החליט שלמרות כל ההכרות שלכם והידידות, הוא בעצם לא מעוניין. כלומר, בך, כאשה לכל החיים. אם זה המצב, הסימפטומים - קרי, כל האמירות שלו על כך שהוא מגן עליך, אולי באות להוציא אותו "טוב". אבל בהחלט גם אפשרי שהוא לא בטוח שהוא זוגי מספיק, או יודע ומסוגל להיות בקשר לאורך זמן, או חושב שהוא לא יכול להיות בן זוג מוצלח לכל אחת, ובאמת חושב שעדיף לך בלעדיו. אני לא יכול לדעת מה נכון, ויתכנו אולי גם דברים אחרים. גם את לא יודעת, למרות שהיו לך הזדמנויות להכיר אותו טוב יותר. ואולי את מרגישה "קרובה מדי" מכדי להיות אובייקטיבית. אבל בין אם זו האמת, ובין אם האחרת, משהו אחד ברור - ביחסים איתך הוא איבד את היציבות שלו. ואולי גם ביחסים עם עצמו. מספיק, לפחות, עד שתרגישי שאת לא יכולה יותר. זו המסקנה שהגעת אליה, והיות שהגעת אליה למרות רצונך, כנראה שהיא נכונה.ואת צודקת, זה לא משהו שאפשר לפתור בפורום. הזמן, והמשך העיבוד, ובכלל זה גם ההבנה שלפעמים, בעיקר במצבים של פרידה, יישארו פערים גדולים של אי ידיעה. אולי השיקוף הזה יעזור לך. ואולי תרצי לעבד זאת עוד בטיפול. כך או כך, יתכן גם שבעוד 3 שנים תהיי במקום אחר לגמרי, ורק תודי לאפשרות ליצור קשר וזוגיות חדשים.ואולי כדאי שתקראי קצת עלזוגיות פרק ב'(של לפחות צד אחד), כדי להבין עוד קצת את המורכבות האפשרית והקושי שיש לשני הצדדים. זו שבה הוא נמצא, וזו שאת חשבת להיות בה.