פערים בתקשורת בזוגיות: פתרונות אפשריים

שלום רב,
אני בת 28 נשואה מזה שנה וחצי, יש לנו ילדה מקסימה בת 7 חודשים..אני ובעלי יצאנו כמעט שנתיים לפני הנישואים ועוד מהתקופה הזו ידעתי שאנחנו מאוד שונים בהרבה דברים מבחינת דרך חיים וחינוך, אבל תמיד ניסיתי להתסכל על היתרונות שיש בכך שאנחנו הפכים וכי נוכל לגשר על הפערים בינינו ולהשלים אחד את השני.. מה שעד היום לא קורה..בסה"כ שנינו בנפרד אנשים טובים אבל ביחד הופכים ל"אנשים לא טובים", אנחנו לא מצליחים להבין אחד את השני ולא מצילחים להגיע להסכמה ברוב הנושאים.אני מאוד אימפולסיבית, חייבת לומר את מה שעל דעתי, חייבת לפרוק, חייבת לשתף ולהתייעץ, מאוד דוגלת בשיתופיות בין בני הזוג בכל תהליך של קבלת החלטות. הוא לעומתי, מאוד מאופק, אדיש, לא משתף רגשות, לא פורק, לא מתייעץ אלא קובע לי עובדות לאחר שכבר קיבל החלטה.בכל ריב שלנו, אני העצבנית, הצועקת, הבוכה.. והוא נסגר בעצמו ולא מדבר! שזה מטריף אותי עוד יותר..כשאני טועה אני באה ומתנצלת וכשהוא טועה הוא לא מודה בכך ועדיין מנסה להוכיח את חפותו ולתת לי דוגמאות מהעבר איפה אני לא הייתי בסדר (בין אם זה קשור או לא קשור באותו הנושא). לטענתו אני עושה סיפור מכל דבר וכל הריבים הם בגלל הגישה שלי.......... ועל הגישה שלו הוא לא מסתכל...אחרי כל ריב אני יוזמת את שיחת הדיון "למה זה קורה לנו ואיפה אפשר להשתפר" הוא מבחינתו לא יהיה שיפור כי האופי של שנינו שונה ולא ישתנה לעולם! ושוב אני נשארת עצבנית, לעיתים זה מתבטא בהתפרצויות זעם שבחיים לא הכרתי בעצמי וכמובן בבכי מר.................נמאס לי מהמצב הזה, זה לא הולך ומשתפר אלא רק מחמיר ואני לא רוצה שהילדה שלנו תגדל לבית כזה שאין בו הבנה בין ההורים.אני כבר הרבה זמן חושבת על "פירוק החבילה" ושאולי בנפרד יהיה לנו יותר טוב, אבל אין לי אומץ !!! במיוחד כי עכשיו אנחנו כבר לא לבד, אלא בברית נישואים עם ילדה..............מה עליי לעשות?

מיכל יקרה,
את מתארת מצב שהוא, לא תאמיני, די נפוץ בזוגות, בעוצמות כאלו או אחרות. לאחר שאמרתי זאת, אני נזכר עכשיו בסרט שראיתי על אלפרד קינסי, חוקר הסקס האמריקאי, שבערב הכלולות הוא ואשתו הטרייה, שניהם לא מנוסים בענייני אישות, מגלים שמימוש הנישואים לא מצליח להם. והוא יושב למרגלות המיטה וחושב, ואז אומר לעצמו: רגע, אם זה קורה לי, אני בטח לא מקרה מיוחד. ואם אני לא מקרה מיוחד, סימן שמישהו באיזה שהוא מקום מצא לזה פתרון, ושיש לזה טיפול. ואכן מצאו כזה. ובעצם, זה המסר גם לך: מכיוון שאתם לא מקרה מיוחד ויוצא דופן, יש לזה טיפול, וכדאי לעשות ולנסות אותו לפני שתפרקו את החבילה. יש ביניכם פערים, תקשורתיים בעיקר, אבל הם גם נובעים מהבדלים בטמפרמנט ובפתיחות. התסכול שלכם רק מעמיק את הפערים הללו, אבל בדרך כלל הם ברי גישור, כל עוד עוד לא הלכתם לאיבוד זה לזה, מבחינה רגשית. וקחי בחשבון שברגעי יאוש קשה להרגיש גם רגש קיים. לבחון את המקום הרגשי שלכם צריך כאשר בונים מחדש אמון ותקווה.במילים אחרות, מיכל, אני אומר לך שזה מוקדם מכדי לוותר, ושווה השקעה בייעוץ זוגי ושיחות עם איש מקצוע שיאפשר לכם גם תובנות טובות יותר זה באשר לזה, וגם דרכים ליצור תקשורת למרות המקצב והצרכים השונים. זה אפשרי, כי כאמור, אתם לא מקרה יוצא דופן, ויש לזה פתרונות.