התפתות רגשית: איך להימנע?

היי אני בת 26 יש לי בן זוג כבר 4 שנים, הכל באמת נפלא אני מאושרת ושמחה. הוא מקסים ודואג לי ואוהב ומפנק ואנחנו גרים ביחד כבר שנתיים וזה מושלם. אנחנו נורא שונים באופי מבחינת התנהלות, הוא אחראי נורא ומלא מוטיבציה ועובד קשה ויודע מה הוא רוצה לעשות בחיים, אני עדיין מבולבלת לא יודעת בדיוק מה אני רוצה, עובדת כי צריך, לא חושבת על העתיד יותר מדי.. יודעת מה הכיוון אבל לא חושבת על זה הרבה. אנחנו כבר מדברים על מיסוד הקשר והשלב הבא, נורא נורא נורא רוצה את זה ויודעת שהוא הגבר המושלם מכל הבחינות. מאוהבת בו. אני זו שכבר מתה להתחתן ולהתחיל איתו את החיים. וגם הוא. הכל כבר ברור כלכך.לאחרונה יצא לי להכיר עוד מישהו שהפך במהרה לחבר טוב שלי, מה שכן, יש ביננו חיבור חזק מאוד מבחינת תחומי עניין, אמונות, ילדות דומה, הומור דומה. אני מרגישה שהוא מסתכל עלי כי הוא מסתכל לי לתוך העינים לא משנה מה נושא השיחה, מצחיק לא מצחיק, רציני או לא רציני. הוא לא הטעם שלי, אבל משהו בו מושך אותי ואני כועסת על עצמי שאני נותנת לזה לקרות.מעצבן אותי שאני נותנת לפלרטוטים לקרות. מעצבן אותי שאני רוצה לראות אותו סתם כדי לשבת איתו, או לדבר איתו, חולמת עליו בימים האחרונים. הוא מספר לי על החיים שלו, על הלייף סטייל שלו ששונה ממה שאני רגילה, מסעדות יוקרה, תכשיטים, וכו' מותגים. לעומת זאת בן זוגי הוא בחור מאוד צנוע, לא בזבזן, לא מותגים, לא קונה תכשיטים. אני לא כזו. אני לא מחפשת מישהו שיקנה לי, יממן אותי או יעשה לי. אבל פתאום הרגשתי מסונוורת פתאום הרגשתי שבא לי אולי חיים כאלה?אני לא מוכנה לתת לזה לרוץ לי בראש אפילו אני אוהבת את הבן זוג שלי כלכך, ואני יודעת שזה בטח עוד קראש כזה שיחלוף, אני כבר מכירה את הסיטואציה זה קורה לי לפעמים. אבל אני מרגישה שאני נשאבת למשהו שמבלבל אותי ומפריע לי להתרכז ולהתמקד בזוגיות שלי הטובה והמאושרת. מה לעשות? האם זה בסדר להסתכל ולא לעשות עם זה כלום? האם אני צריכה להתרחק? להמנע? לא יודעת.. מה אני מרגישה?

ליאור יקרה,
את אומרת שאת נוהגת מדי פעם להסתנוור. שזה אומר, להתפתות, רגשית לפחות, מה שהופך אותך, בפוטנציה לפחות, לנאמנה פחות לבן זוגך. מכיוון שזה לא משהו שאת רוצה, ומכיוון שאת יודעת שזה לא טוב ולא מתאים לך, את מבינה שזו החולשה שלך ואת לא רוצה להתפתות לה. באופן רציונלי, לפחות, את לא רוצה, כי את מבינה שזה פתח לאסון, מבחינתך. המסקנה המעשית היא להפסיק להיגרר לזה, ולעצור את התהליך בתחילתו, כשזה קורה לך. בודאי עכשיו, כשאת מבינה שאת די בצרות, וצריכה לעצור את זה. אם את צריכה את עזרתי בזה, הרי היא נתונה לך. חבל שזה יהרוס לך משהו טוב, בכל פעם שזה קורה, ובכלל זה גם עכשיו.זה אומר שאת צריכה להיות יותר חזקה ממה שאת חושבת שאת יכולה. זה אומר לעצור את תחושת ההיסחפות אחר הריגוש הכרוך בהמשך הקשר, והדרך המעשית היחידה לעשות זאת היא לעצור את זה לחלוטין, ולהפסיק את הקשר, ולחזור, רגשית, אל בן הזוג שלך, ולהשקיע את עצמך מחדש בקשר. עכשיו זה עדיין קל יותר, כי את בשלב ה"הידלקות", הראשוני, המרגש, אבל עדיין לא עם קשר רגשי עמוק יותר שמגיע עם הזמן, וכזה שיש לך עם בן זוגך. ההפסד יכאב לזמן קצר, ויעבור אחר-כך. זהו מחיר החולשה הזאת שלך.לומר לך משהו? - החולשה הזו שלך היא נחלתם של רבים. יש מי שמרגיש זאת חזק יותר, ויש מי שיכול בקלות רבה יותר, כשזה מגיע, לתת לזה לחלוף מהר מבלי להיגרר, ומבלי לתת לעצמו לקחת צ'אנסים של האפשרות והצורך להתמודד עם זה לאחר היגררות אל משהו כזה, כי אז זה קשה יותר.וקראי בבקשה את המאמר שלי על ההרסנות הכרוכה בבגידות שלא מתגלות (בדף המאמרים שלי, המאמר שתחת הכותרת "בגידות").