פערים בזוגיות: איך לגשר עליהם?

אני מרגישה שאני במרדף תמידי אחרי שלמות.
אני וחבר שלי(27,30) יוצאים כתשעה חודשים, ואנחנו גרים כבר שלושה חודשים אצלו. מאז המעבר אנחנו רבים המון, פעמיים שלוש בשבוע, הריבים באים ממני ומזה שאני מרגישה שהוא לא מעניק לי תשומת לב ואהבה כמו שאני צריכה.
אני צריכה יותר מגע, חיבוק וליטוף מאשר הוא מסוגל לתת. והוא בן אדם חם. אני חוששת שיש לי איזשהי בעיה, אני חייבת שכל הזמן יחבקו וינשקו אותי אני מרגישה מכורה למגע (לא בהכרח אנטימי). אציין שבבית ההורים תמיד הייתי מתרפקת על הוריי, מחבקת ומנשקת וזו לגמריי הצורה לה אני רגילה.

החבר אומר שאני over, שקשה לו עם זה, שהוא ישתדל יבוא לקראתי מבחינת הצרכים שלי אבל שגם אני צריכה לבוא לקראתו ולהבין את זה שאם הוא קם בבוקר זה בסדר שלא ישר יחבק וינשק. אנחנו מחפשים דירה והוא אומר שחושש לעבור לגור ככה, ובצדק, כאשר אנחנו רבים כל רגע. בראש אני יודעת שהוא צודק אבל בלב אני מתוסכלת.
החבר שלי מאוד אוהב אותי ומראה לי את זה בהרבה דברים ואני מרגישה שאני הורסת את הקשר.
הוא אומר שאני לא נותנת לו להתגעגע, אומר שזו לא זוגיות בריאה ושהוא מרגיש שהוא מתמודד עם ילדה קטנה, שיש פה יחסי אבא-ילדה, שמבקשת תשומת לב על בסיס קבוע. היה לי קשה לשמוע את הדברים, אבל אני מרגישה שהוא צודק. בנוסף הוא אומר שחושש שלא נצליח להתגבר על המכשול הזה, שאני צריכה יותר מגע כאשר הוא מסוגל להעניק אבל פחות.
אני כל הזמן אני מוצאת את עצמי מבקשת ממנו שיחבק והרבה פעמים, מה שלגיטימי, לא בא לו. בא לו לשבת בשקט
בלב שלי אני לא מצליחה לקבל את זה. אימי אומרת שחסרה לי הערכה עצמית ואהבה עצמית ושברגע שאוהב את עצמי יותר אז פחות אצטרך מגבר שיראה לי.
איך אפשר לעבוד על זה? איך אני יכולה לדכא את הרצון שכל הזמן יגעו בי ויחבקו וילטפו ויגידו לי שאוהבים אותי. מרגישה שיש פה משהו שורשי ולא מצליחה לפתור אותו.

אגב, אני הרבה פעמים אומרת לעצמי 'למה את צריכה את זה, ממתי אישה צריכה לבקש בצורה תמידית יחס' אבל אז אני נזכרת שבעצם הוא כן חם וכן נותן יחס,כשהוא רוצה. ומה מבטיח לי שאם נפרד ואצא עם בחור חדש שגם לבסוף יתגלה ככזה שלא מעניק לי מספיק יחס. ושלא נדבר על זה שחבר שלי כן אוהב ואני כן יכולה לראות אותו כבעלי לעתיד וכאב ילדיי, ככזה שידאג לי ותמיד ירצה שיהיה לנו טוב. יש לו המון יתרונות ותכונות שטני אוהבת, יש גם כאלה שאני פחות מחבבת כמו זה שהוא לעתים עם אגו וגאווה אבל עם זה אני מנסה להתמודד בדרך אחרת..מה שמעסיק אותי זו הסוגיה של הצורך התמידי במגע וליטוף. מרגישה באמת כמו ילדה קטנה ואני בת 27. אם לא ציינתי, הייתי כבר בכמה מערכות יחסים, עם חלקן כן הרגשתי את הצורך הזה יותר ובחלק פחות

אציין שאחד הדברים שמבאסים אותי זה שכשאני מבקשת או 'קופצת ' עליו לחיבוק והוא אומר עוד מעט אז הוא לרוב עושה זאת כבר בעצבים או בטון שנמאס לו. הייתי ממש שמחה אם היה מכיל אותי ואומר לי מאמי עוד מעט אני עושה x y z
לפעמים הוא כן אומר ואני פשוט לא מפנימה. הציע שנקח כמה ימים בנפרד. כשבאתי ללכת אומר שהוא לא רוצה שנהיה בנפרד ושקשה לו עם זה.

רינה יקרה,
יש ביניכם פער בעניין הזה. אולי את גם שואלת האם הפער הזה יהיה גם עם אחרים, כי את יוצאת דופן בצורך הזה שלך. – אני לא בטוח שיש לי תשובה ברורה לעניין הזה. העניין הוא שהאיש הזה מוצא חן בעינייך, ואת רוצה שזה יעבוד איתו. האם את יכולה פחות? - אני לא יודע. נראה לי שבתנאים הנוכחיים את די מותחת איתו את הגבולות שלו, לפחות באופן שבו הוא חווה אותך.אני חושב שאת צריכה את זה בעיקר כדי להרגיש נאהבת (ראי גם את התקשורת שלי עם ענבר, 6 שאלות למטה). בלי זה, את אולי מאבדת ביטחון. אבל אולי זה גם מעבר לזה. אולי זה הרגל, שבלעדיו "ריק" לך. כי כך גדלת. האם את יכולה ליצור את הקירבה הזו, אולי, באופן שיהיה דרמתי פחות, דורש פחות וטבעי יותר? כלומר, למצוא את התנאים שבהם המגע הזה יהיה טבעי, ולא ידרוש ממנו "להקדיש תשומת לב מיוחדת" למגע? כאשר אתם יושבים ביחד, כאשר אתם עומדים מבלי שהוא עסוק במשהו אחר או שהראש שלו טרוד במשהו אחר, כך שלא ירגיש שזה "על חשבון" משהו, כולל על חשבון טרדות, וגם אם כן, אז מבלי שהוא יצטרך "להשקיע בזה" אלא רק להגיב.אני יודע שזה יכול לא להיות לך מספיק, אבל תחשבי על זה, ותראי אם הקשבה גם לצרכים שלו, ולראש שלו, תצליח להתאים גם את ההרגלים שלך להרגלים שלו.