יחסים: איך מתמודדים עם פער מיניות

ד״ר שלום!
אני בת 25 ועומדת להתחתן עם ארוסי בעוד כמה חודשים. הוא בן 29 ואנחנו יוצאים כבר שנה. והחלטנו אחרי 10 חודשים ביחד להתחתן.
הכל בסדר אצלנו, אנחנו זוג אוהב,זוג שאוהב לצחוק, עושה שטויות וגם זוג שיוצא ונראה כלפי אחרים כ״זוג המושלם״ או כמו שחברותיי אומרות ״זוג דביק״.
אבל הבעיה מגיעה כאשר אנחנו מגיעים למיטה.
בן זוגי עובד בעבודה פיזית במפעל המצריכה ממנו לקום בשעה 6 בבוקר ולהיכנס הבייתה לפעמים גם ב6 בערב. (יש להם זמן למנוחה באמצע) מה שגורם לו ברוב השבוע להרדם בשעות נורא מוקדמות, לעיתים אפילו ב21:30 בערב, ואני מוצאת את עצמי מתוסכלת מכך, אני לא מספיקה להנות ממנו. לא מספיקה לדבר איך עבר היום , לספר חוויות, לצחוק לצאת לאכול או אפילו סתם להתפנק מול הטלווזיה . ומה שהכי גרוע מבחינתי זה שזה בא על חשבון חיי המין שלנו. אני יכולה להעיד על עצמי שאני נחשבת בחורה מינית והוא מסתבר קצת פחות, וזה מגיע למצב שאני מרגישה לעיתים שאני כופה את עצמי עליו או שהוא עושה לי טובה העיקר שלא יהיה לו כאב ראש ממני, ולפעמים אני אפילו מרגישה דחויה ולא נאהבת. הוא מבחינתו אומר שהוא אוהב אותי הכי בעולם, נמשך הכי בעולם אבל הוא פשוט עייף, או במילים שהוא לעיתים אומר, ״זה חזק ממני, אני לא שולט בזה״ ולא משנה כמה פעמים אני יעיר או ידבר או יכתוב או אפילו יבכה ( כי זה מתסכל להרגיש ככה- אני נפגעת) כלום לא משתנה! אני סוברת ודוגלת כי כל אדם זקוק לאהבה בחיו. בין אם זה בחיבוק או במילה טובה או בסקס טוב. ואני מרגישה שלפעמים אני מפספסת את הכל, כי אם הוא נרדם ב22:00 אני לא מקבלת לא חיבוק, לא יחס ולא סקס. אני נורא מתוסכלת, והמחשבה מדאיגה אותי מה יהיה הלאה?? האם ייתכן שככה אני צריכה להרגיש בגיל 25?? אני מיואשת!

אשרת יקרה,
קודם כל, את לא חייבת להיות שם, זו בחירה שלך. ואם כך, לאחר שהורדנו את זה מסדר היום, ולאחר שאת מחליטה שמה שיש לך הוא מספיק טוב, למרות החסרונות, אפשר לשאול את השאלה - איך מסתדרים עם זה?אני לא יודע אם המחשבה הבאה יש בה להועיל, אבל גם אם נניח שהוא אכן מיני פחות, ולא רק מותש, קחי בחשבון שגם המיניות שלך היא ברת שינוי. כלומר, שיתכן מצב שמאוחר יותר, כשאת תהיי מוצפת בעבודה, ילד שצריך להיניק או לרוץ אחריו, וכן הלאה, יתכן שדווקא הוא זה שיהיה מיני יותר, ומצב העניינים יתהפך. שינוי כזה קורה לנשים רבות במהלך חיי הנישואים, ואם זה יקרה, יהיה לך דווקא קל יותר שהוא פחות מיני, או מושפע גם הוא על ידי עייפות, מאשר לו היה מיני יותר, והקונפליקט היה הפוך.כרגע, השאלה היא אם את באמת צריכה יותר סקס, או יותר הפגנת אהבה וחיבה, כשהמיניות היא רק אחד הכלים שיש לך כדי לחוש את הצורך שלו בך. כשהסקס במינון נמוך יותר, וכשאתם קצת מתווכחים על זה, וכשאת מביעה צורך שקשה לו להכיל, יתכן שאתם מתרחקים עוד יותר. אבל אולי הוא נובע יותר מהצורך לחוש אהבה, מאשר מהצורך המיני עצמו. כשאת רגילה לתחושה שגברים רוצים סקס בכל מצב, ומרגישה שבן זוגך רוצה בך פחות מכפי שאת מורגלת, זה מבלבל.ומכאן, שכדאי לחשוב על דרכים יצירתיות. בודאי שהדבר הזה קל יחסית לפעילות מינית, כי אפשר למצוא דרכים יצירתיות כדי להתפנות לזה רגשית ומעשית. זה תלוי בעיקר בהגדרת הצורך, ובהחלטה מודעת. ברור לי שהספונטניות קשורה לתחושת האהבה, אבל זה כבר המרכיב השני, ולא מרכיב האהבה.ולגבי מרכיב החיבה והקירבה, יתכן שאם תורידו לחצים, ואם פשוט תהיו זה עם זה כאשר אתם ביחד, קרובים פיזית, עם מגע וחיבה אפילו סביב הארוחה או המנוחה מול הטלויזיה, אבל מבלי לצפות ליותר מזה, יהיה לכם הרבה יותר קל להרגיש קרובים. תחושת האכזבה היא שמרחיקה את שני הצדדים, ואם תפתרו את עניין המיניות שלכם באופן שתהיו מרוצים ממנו (אפילו באמצעי שהוא, בנוסף לקוויקי מדי פעם, ואולי רצוי שגם הוא יהיה מתוכנן קצת, כדי למנוע ציפיות בזמנים אחרים, גם להחליט, כפיצוי על המיעוט והחוסר השוטף והרגיל, לאפשר לעצמכם פעם בשבועיים או בחודש, בסופשבוע, כמה שעות שיוקדשו רק לזה, לביחד, במיטה או במקלחת או על השטיח או כל שילוב של הדברים שתרצו, שיהיה בהם הרבה מגע, חיבוק ועונג), תוכלו להיות במצב שבו תהיינה ציפיות שונות ליתר הזמן, כי תוכלי להרגיש שהוא אוהב אותך בתנאים שיש ובאופנים שונים. חשבו ביחד יצירתית דרך הבנת הצרכים הרגשיים וחיפוש דרכים שונות לספק אותם. זה עוזר.