יחסים: פערים כלכליים ודינמיקה זוגית

שמי טלי, בת 28, נשואה באושר עם ילד+1 בדרך. בעלי אני מסתדרים היטב ואוהבים. יש לי 2 בעיות שנסובות סביב נושא אחד: כסף. ראשית אציין שבעלי גדל בבית יחסית מבוסס ואני גדלתי בבית בלי כסף בכלל.בעלי הוא עצמאי. הוא קיבל מאביו מליון וחצי ש"ח ובמקום לקנות בית וכו' הוא פתח עסק עם רוב הכסף. כרגע העסק בשלבי התחלה, והוא משקיע עליו את כל זמנו ובעיקר מפסיד בינתיים. (את ההפסדים אנחנו מממנים מהכסף שקיבל מהוריו נכון לעכשיו). בעיקרון אם העסק יצליח אנחנו נרוויח הרבה כסף, אבל האמת היא שאני לא בטוחה בכלל שיצליח וזה מאוד מלחיץ אותי. בעלי הוא הרבה יותר אמיץ ונוטל סיכונים ממני, ואילו אני מאוד 'שכירה' באופי. קשה לי לסכן כסף, קשה לי עם זה שאין לו הכנסה קבועה כל חודש. ואני גם עושה לפניו הצגה שאני מאוד מאמינה בעסק ובו, למרות שאני חושבת שהסיכוי שיצליח הוא 50-50.. אבל אין לי כ"כ ברירה, מה אני אגיד לו שאני לא מאמינה בו ?..ומכאן נעבור לבעיה השנייה: בעלי הוא בן אדם יחסית פזרן. יש לו ערך לכסף, אבל הוא מוציא הרבה כסף, תמיד צריך לקנות את הדבר 'הכי טוב' , והוא גם מאוד לארג' עם החברים שלו, ותורם הרבה כסף תמיד כשיש לו הזדמנות. ואילו אני מאוד חסכנית. קשה לי להוציא כסף שאין לי אותו ביד. כרגע, מכיוון שאני מרוויחה משכורת ממוצעת ומהעסק בינתיים לא רואים כסף - אנחנו יוצאים בהפסד כל חודש, ככה שקשה לי מאוד להוציא סתם כסף (לראיה - לא קניתי בגדים בשנה האחרונה..), ואילו בעלי ממשיך בהרגליו.. אני מדברת איתו על זה שאני לחוצה מכך ועל המצב הפיננסי שלנו, ולפעמים 'עוקצת' אותו על כך שהוא בזבזן, אבל קשה לי ממש לכעוס עליו כי אני מרגישה שזה יוציא אותי ממש בן אדם 'קמצן'.. בעלי לא לחוץ בכלל מעניין הכסף, הוא טוען ש'נסתדר' ושבעתיד ירוויח הרבה כסף, ושיש לנו את הכסף עכשיו לחיות ככה. (בעיקרון הוא צודק אבל אני עדיין חוששת מהרגע שלא יישאר לנו כלום. ואם נמשיך ככה תוך שנתיים בערך אנחנו חסרי כל..).זהו.. רציתי להתייעץ איתך איך כדאי לי לפעול. מאוד קשה לי עם זה ואני חושבת על זה הרבה.. תודה רבה. טלי

טלי יקרה,
את תומכת בו, וזה חשוב. את הדין וחשבון אני מעריך שהוא גם נותן לאביו שנתן את הכסף, וזה אולי לא פשוט לשניהם. אלא שכנראה אביו היה תומך בו כלכלית בעניין הזה גם לולא הייתם נשואים.אבל הרקע הכלכלי השונה שלכם משפיע, באופן טבעי, על היומיום. הוא רגיל להוציא כסף בשביל השואו, כמו שבני עשירים רגילים, ואותך זה אולי מעצבן אולי לא רק כי זה מרגיש לך לא בטוח, כלכלית, אלא גם מבליט את הפער ביניכם, ולכן, לכאורה, את ה"איכות" שלו כגבר בתחום שלך "אין מה להראות". אני מתרשם שכל זה נכנס ביניכם למאבקים של שליטה ומי צודק ומי לא צודק, ואצל מי הכוח לקבוע מה עושים, לאן הולכים ואם ומתי לוקחים בייביסיטר. אני מניח שהוא סומך על הוריו שיתנו לו אם ייפול, ולך זה קשה. אולי בשל מאבקי הכוחות ביניכם, ואולי כי זה יוצר תלות בהוריו שאת אולי לא אוהבת מסיבות שונות.אני מבין את הלחץ והקושי, אבל החשש שלי הוא שהשתיקה שלך סוגרת בך כעסים כלפיו שמרחיקים אותך ממנו, ושאולי יום אחד יתפרצו מבלי שהוא יבין למה, ומבלי שלך תהיה עליהם שליטה בשלב הזה. שקלי את האפשרות ללכת ליעוץ זוגי עכשיו, כשהתקשורת ביניכם אפשרית. כבר עכשיו זה לא יהיה לגמרי קל, אבל עם סיוע מקצועי אפשר ליישר את ההדורים, להסביר את החששות והפחדים ולהגיע לשיווי משקל ראוי מבלי לפוצץ את היחסים ביניכם, ומבלי להשאיר משקעים של עמוקים של טינה. חשוב לעשות זאת.אנא קראי את מה שכתבתי על יעוץ זוגי בתחילת הדרך, כאן.