עצמאות מבן הורים - טיפים והכנה

פעם ראשונה שאני כותבת על עצמי בפורום כלשהו, אני בדרך כלל בחורה מאוד סגורה, אבל אחרי שעה של שיטוט בפורום שלך וקריאת התשובות המעודדות שלך, החלטתי שדיי! אני צריכה עזרה.אני בחורה בת 22, בת זקונים, כל האחים שלי כבר נשואים ועזבו את הבית ולכן נשארתי עם הורי המבוגרים לבד.הקשר עם אימי תמיד היה מורכב מאוד, תמיד הייתי נתונה לשליטתה (לא באופן מודע)תמיד עשיתי את מה שהיא רצתה והקשבתי לדעתה ה"אמיתית".היא לא מרוצה ממני בכל תחום אפשרי- תמיד ערכה ביני ולבין אחרים השוואות בנוסח "הבת של השכנה חתמה קבע ואת לא", "בת דודה שלך לומדת חינוך ואת לא" וכדו' . יש לה מצבי רוח משתנים שגורמים גם לי לשנות את הרגשתי בהתאם אליה.מה שגרם לי לרגשי נחיתות קשים והרגשה דיכאונית תמידית של "אני לא מספיק טובה".קצת עצוב לי לכתוב את זה אבל היא טיפוס מאוד שתלטני, מתערבת בכל דבר, היא מחטטת לי בחפצים באופן אובססיבי( אין לה סיבות לכך היא פשוט חייבת להיות בשליטה).אחרי הצבא החלטתי שאני עוברת למרכז לגור עם קרובי משפחה כי איני מסוגלת להמשיך את חיי ככה. לאחר חצי שנה הבנתי שזה היה רעיון גרוע וחזרתי הביתה. חשוב לציין שבמרכז נחשפתי לראשונה לאימון אישי והעצמה מה שגרם לי לתחושת ביטחון והרגשה טובה והבנתי שפיספסתי את שנות הנעורים שלי בדיכאונות ממושכים בגלל הדעות וההערות שלה.אני כרגע לומדת לפסיכומטרי ועובדת בחצי משרה ונמצאת בקושי בבית.לצערי אני עדיין מרגישה שאני תחת "מרותה" ונתונה למצבי הרוח שלה.הדילמה שלי היא האם ללמוד באחת האוניברסיטאות ולגור במעונות (מה שיהווה עומס כלכלי כי אין לי שום ביטחונות ואין לי עזרה מההורים) ולעבוד תוך כדי התואר(בנוסף למלגות) או ללמוד באיזור מגורי ובכך לחסוך את הוצאות המחייה העצומות ולהשקיע את כל כולי בתואר, על מנת שאוכל להגיע לציונים גבוהים ולהמשיך לתואר שני ?אני יודעת שעצם זה שאני אצא מהבית יגרום לי לשקט נפשי, מה שיוביל לדאגות כלכליות. אני פשוט מחליפה בעיה קיימת בבעיה אחרת.מה דעתך?האם אתה חושב שאני צריכה טיפול פסיכולוגי?

שירן יקרה,
נדמה לי שעדיף בעיות כלכליות הכופות עליך לקחת אחריות שאת יכולה להתמודד איתה, על בעיות נפשיות וחוסר ביטחון ומריבות והעדר שקט נפשי ושלווה שיש לך כאשר את גרה בבית.אבל... את צריכה לבדוק עם עצמך, ולוודא, ולבטוח בעצמך שאכן תדעי להתמודד עם הבעיות הכלכליות שלך. הכיני את עצמך מראש, בדקי את האפשרויות, חפשי מקומות עבודה, קחי בחשבון שלא יהיה לך זמן להתפנק, ואולי פחות זמן לבלות או להכיר בחורים (מה שאומר שזה אולי ייקח יותר זמן, ואולי דווקא בגלל זה ייעשה יותר נכון, ואולי ממקום נכון יותר – של בטחון עצמי, ושל קשר שתרצי בו, ולא קשר שתרצי כדי שיוציא אותך ממצב רע). אם תכיני עצמך לכך, ואם תהיי מוכנה לזה, ותבני את כוח הרצון שלך מראש – עדיף כך, וגם לא תצטרכי טיפול פסיכולוגי. אם תפתחי עצמאות, אולי יהיו לך פה ושם רגשי אשמה מול אמך, אבל תדעי לשים לה גבולות ולשמור מרחק כשתצטרכי, כי לא יהיה לה כוח מולך. יהיה לך קל יותר לעשות מה שנכון לך.

היי אורן, תודה רבה על התשובה המהירה!האם אתה חושב שיהיה לי קשה לצאת מהבית בעוד כ-3 שנים?היום היתה לי שיחה מלב אל לב עם אח שלי והוא הסביר לי כשהוא היה בגילי היה לו קשה מאוד עם אימי (הוא נשוי, לומד כרגע לדוקטורט) וגם לו לא היתה ברירה. לכן הוא המליץ לי בחום להישאר בבית וללמוד במוסד אקדמי בסמוך לאיזור מגורי להוציא ממוצע גבוה בתואר ולעבור להתגורר לאחר מכן היכן שרק יתחשק לי.לקח לי קצת זמן להודות שיש משהו בדבריו.אני מרגישה שהחלום שלי התנפץ לחלוטין..

שירן יקרה,
לא, אני לא חושב שיהיה לך קשה לצאת מהבית, אבל קחי בחשבון שאולי גם להישאר בבית יעלה לך לא מעט כסף, זה הכרוך בטיפול נפשי בהמשך. לפחות, לפי המצוקות שאת מדברת עליהם עכשיו, כך זה נראה. לא רק בגלל אמך, אגב, אלא גם בגלל ההערכה העצמית שלך על הדברים שבגללם את מוכנה לנפץ לחלוטין את החלום שלך.ועוד: אם תצליחי להיות חזקה מספיק ויוזמת מספיק עכשיו, על המחירים שזה יגבה ממך, תהיי גם אשה יותר עצמאית בהמשך, מה שיתן לך יותר בטחון עצמי ועוצמה פנימית מאשר כל טיפול נפשי שתוכלי לקחת.אבל אולי לא כל אחת בנויה לזה, וזו בחירה שלך, לקבל את הנוחות עם המחיר הנילווה. אחרי הכל, אלה חייך, והאישיות שלך, ואת צריכה לעשות את מה שאת מרגישה שאת יכולה, ולא לנפץ את הראש בקיר שאת לא יכולה לעבור.