עצמאות כלכלית: תכנון לעתיד

שלום רב
!אני נמצאת בפרשת דרכים משמעותית בחיי וחושבת כבר הרבה זמן על גירושין. אני נשואה מזה שלוש שנים ויש לי ילד בן שנתיים. כל הקרע ביני לבעלי התחיל מהרגע שבני נולד. עד אז הכל היה טוב ולרגע לא חשבתי על פרידה. כשבני נולד התגלעו בינינו מריבות רבות בעיקר על נושא הטיפול בילד אשר רובו מצוי בידי וכמו כן על נושא הטיפול בבית, שגם שם בעלי אינו עושה דבר. מרגע לרגע התחלתי להבין שהאדם לו אני נשואה אינו הבעל והאבא שרציתי/רוצה. האהבה בינינו נגמרה וגם כשאנו שוכבים זה נעשה מתוך כורח ולא מרצון או חשק. נראה לי שהוא מרגיש כמוני כי אנו מרבים לריב והוא מרבה לתקוף אותי ולהעיר לי. הוא מסור לעבודתו 99.9% ולעיתים מגיע מאוחר הביתה ואת זמנו בבית הוא מעביר בטלפונים עם העבודה. מחוות רגשיות אין בינינו ממזמן וכל ניסיון שאני מנסה להחזיר דברים לקדמותם עולה בתוהו כי מיד חוזרים למריבות ולויכוחים. אם היה לי כסף ויכולתי לפרנס את עצמי בחוץ הייתי עוזבת, אך המצב הוא הפוך לגמרי. אני לא עובדת ואף מתכננת להמשיך בשנה הבאה את לימודיי. אנחנו אף מחפשים לקנות דירה כדי לקדם את הקשר ואולי לנסות לשפר. אולי משנה מקום משנה מזל... הוא אינו מעוניין בשום פנים ואופן ללכת ליעוץ איתי ומעדיף להתגרש ולא ללכת ליעוץ. הוא מאוד עקשן וילדותי בנושא ואף פרימיטיבי שאומר שהאשה צריכה לטפל בילדים וגם לעבוד והבעל, שמביא את רוב הכסף, יתרכז בעבודה... ואני באה מבית הפוך לגמרי, אבא שלי עזר לאימי עם הילדים ועבודות הבית כל החיים וכך הייתי רוצה שיהיה גם אצלי... אבל לא כך הדבר...בבקשה, אני נואשת מאוד... אשמח אם תוכל ליעץ לי.. לתמוך.. להגיב... תודה...

מור יקרה,
הקושי העיקרי שלך הוא שאת לא רואה לעצמך אופציות ממשיות. בעיקר, כאשר את לא רואה לעצמך אופציות לחיות לבדך, בגלל קשיים כלכליים. בין אם תישארו ביחד, ובין אם לאו, כדאי שתתחילי לתכנן לעצמך את החיים כאשה עצמאית. בני לך תוכנית לבניית תמיכה (אולי מההורים) ועיסוק שייתן לך הכנסה כך שהוא, יחד עם דמי מזונות, יאפשרו לך לחיות לבד. אולי זה ייקח זמן. אבל אם אין לך אופציה אחרת, את צריכה להיות סבלנית. רק כשתגיעי למקום שבו את יכולה להרשות לעצמך להיות עצמאית, תוכלי לשקול נכון יותר מה את רוצה לעשות עם עצמך ועם האיש שלך. כל עוד את תלויה בו, את תלויה בו, וגם הוא יודע את זה. אם דעותיו וצרכיו שונים משלך, אז מדוע שלא יינצל את זה כדי "לשכנע" אותך בדעותיו?בינתיים, ייתכן שמה שאת צריכה זה ללכת ליעוץ זוגי לבד. עם הדרכה נכונה, תוכלי לבחון טוב יותר את דרכייך בתוך הזוגיות, ואת האפשרויות לשנות את המאזן ביניכם ואת ההתנהלות הזוגית שלכם כך שתהייה טובה יותר לך.

מור יקרה ,
כמה שאני מבינה לליבך!הסיפור דומה מאוד ,רק שאצלי נולדו לא ילד אחד אלא שתיים. אם לא עזרתה של אמא שלי... אני לא מסוגלת לחשוב מה היה קורה. בעלי לא אומר את מה שבעלך אמר לך אבל אני יודעת שזה מה שהוא חושב. רק לפעמים כשאני מנסה להסביר לו כמה שזה קשה הוא זורק לי: "...אבל את סופרוומן" . התלות הכספית מכבידה מאוד אבל במקרה שלי ישנה אהבה וידיעה שאני עושה משהו שהוא לעולם לא היה מסוגל לעשות. עורך החיים שלו לא השתנה אז אני יודעת שאין לו סיכוי להבין את מה שאני עוברת. וזה מרתיח אבל נכון לעכשיו אין מה לעשות: את הכוחות שביזבזתי על מריבות שנועדו להוכיח את הנקודת מבט שלי החלטתי לשמור, כי אני באמת מגיעה אל הקצה של היכולת הפיזית. מה שמחזיק אותי זה שאני יודעת שבספטמבר השנה הבנות הולכות לגן ואני סוף סוף "יוצאת לחופשי".לדעתי את צריכה לעשות שני דברים: 1. לשואל את עצמך האם את ב100% בטוחה שאהבה איננה? אם את רבה איתו ומנסה להוכיח לו דברים אולי עדיין איכפת לך? יכול להיות שזו תקופה קשה שתיגמר כשתצאי מהבית ותחזרי לעיסוקייך הקודמים?2. שימי את הילד בגן ותמצאי כבר עכשיו איזה עבודה( גם לשעתיים ביום ). זה יתן לך הרגשה טובה.ועוד משהו: אל תעריכי את עצמך פחות כי הוא עובד ואת "בבית". את עובדת יותר קשה ממנו לא משנה כמה שעות הוא מבלה בעבודה. המשרה שלך היא באורך של 24 שעות!!!