עצלות ודיכאון בזוגיות

שלום,
אני בן 39, אשתי בת 36 ויש לנו ילד בן 3.אשתי בשנה האחרונה מובטלת ולכן הנטל הכלכלי נמצא עליי.הבעיה שלי היא שבמשך השנה הזאת היא איננה נמצאת כמעט בבית, בכל בוקר היא לוקחת את הילד לגן ומשם הולכת לפגוש חברה ואחה"צ מוציאה את הילד והולכת לאמא שלה שגרה קרוב. היא חוזרת לבית רק לאחר שאני מגיע מהעבודה שזה בין שש לשבע בערב.קניות לבית אני עושה, מבשל כל יום ארוחת ערב, מכבס כל יום (כביסה, תליה, גיהוץ, קיפול).הבית מבולגן מאוד, יש ימים שאני מסדר וימים שלא.היא כן מנקה ומסדרת, אבל זה קורה אחת לשבוע. אבל היא עצמה מאוד מבולגנת ואני מוצא את עצמי אוסף אחריה ואחרי הילד.אם סידרתי בערב, בבוקר למחרת אחרי שהיא לוקחת את הילד הבית נראה כמו שדה קרב. בבקרים שאני זה שקם איתו, הבית לא נראה ככה.אני מרגיש מותש.היא מפילה הכל על גידול הילד אבל אני מרגיש שזוהי רק סיבה.אני מבין שאי אפשר כל היום להיות בבית, ושאם היא נמצאת הרבה בבית היא נכנסת לדיכאון שאין לה עבודה.אני אוהב אותה מאוד, אבל אני על סף ייאוש ומרגיש בקצה היכולת שלי.הייתי מעוניין בעיצה כיצד להעלות את הנושא ולדבר איתה על זה?תודה.

המתייעץ יקר,
הניחוש שלי, תוך קריאת מכתבך, היה שאולי לא טוב לה עם עצמה, והיא נוטה להיגרר אחר העצלות והנטייה הטבעית שיש לה לחוסר מעש, כשרע לה. מה שחיזק את זה עוד יותר היה האמירה שלך, לקראת סוף המכתב, שאם היא נמצאת הרבה בבית, היא נכנסת לדיכאון שאין לה עבודה. מן הסתם, זה חלק מהעניין. והשאלה איך יוצאים מאי עשייה, שהיא אחד התוצרים של דיכאון ו של תחושת אבדן ערך עצמי, אבל יכולה להגיע גם ממקומות אחרים, אל יוזמה ופעילות ועשייה, שיש בהם תחושת ערך. אם תחשוב שזה הכיוון, אולי תוכל לעזור לה להגיע לשם. לא תוך ביקורת, אלא תוך כדי עידוד וחיזוקים חיוביים כשהיא יוזמת ועושה. במקרים קשים מסוג זה, שאולי היא לא שם, רצוי ללכת לטיפול, וללמוד לשנות פאזה, במקום לשקוע. עבורך, זה תהליך לא קל, כי אתה לא איש מקצוע טיפולי, וכי זו זוגתך שאתם אמורים לשתף ולהשתתף, ולחוות זוגיות סימטרית ככל שניתן. אבל אם היא חשובה לך, ואם אתה מבין את התהליך שבו צריך אתה להשתתף ואיך עוזרים בו, תוכל לעשות זאת.אולי כדאי שתנסו לדבר - לא על עשייה משותפת, אלא על השיחה עצמה, ועל יכולת הדיבור, ועל היכולת להרגיש טוב זה עם זה - בכל יתר הדברים שביניכם. ולתת לדברים האלה, של תרומה ועשייה, לבוא עם הזמן כמעט בעצמם, כי החיים אולי ייראו לה טובים יותר. בגללך.