עצה אמיתית: יחסים, הריון והתלבטויות

אורן שלום,

אני נשואה ולא באושר שנתיים- התחתנו כי נכנסתי להריון, בהריון פרחנו.. אחריו כבר פחות. אני אוהבת חופש, בעלי אוהב חופש- אבל בעלי תמיד דיבר על רצון לילדים( לפחות כשהכרנו( מכירים 4 שנים). איכשהו נשארנו למרות שלפני כמה שבועות דיברנו על להתגרש. כל הזמן חיכינו שהילדה קצת תגדל- קצת לישון בלילה, קצת לצאת, קצת לנשום- ופתאום אתמול גיליתי שאני בהריון בשבוע הרביעי, סיפרתי לבעלי המופתע ולמרות השוק הוא אמר שהחלק הדומיננטי אצלו למרות שהוא לא לגמרי מביןאת זה זה החלק הטוב...ולמרות שאני בעצמי עוד לא מעכלת ראיתי בזה נחמה כלשהי, אתמול בערב הוא שאל אם הוא יכול לצאת ואמרתי לו שיעשה מה שמתחשק לו ואין בעיה- הוא חזר באחת וחצי בלילה והתחיל לומר: ״ מה, שוב סלקלים? שוב לא לישון״? ועוד כמה דברים וככה הלכנו לישון. בבוקר הוא עדיין היה נראה מבולבל והיום כשדיברנו והוא הציג בפניי את האמביוולנטיות אמרתי לו שיאמר לי שורה תחתונה ושאני בעצמי אמביוולנטית ולא יכולה להכיל גם אותו עכשיו, אז שוב דיברנו והוא הביע את הפחד העמוק שאם זה לא יסתדר אז עם שניים אי אפשר להתגרש ושהוא רוצה שיהיה לו טוב ולא בטוח שזה מה שיעשה את זה, ושמה יהיה עם החופש שלו? דיבר על כך שאנחנו מוגדרים כדור אבוד ועוד כמה ענייני כספים- פשוט כל משפט שהוא אמר זעק בקול גדול; אני לא באמת מוכן לעבור את כל התלאות האלו עכשיו. כשאמרתי לו בטלפון מקודם שזה נשמע שהוא פוחד להתחייב ושנשמע שהוא החליט אז הוא התעצבן ואמר שעד שבא לו דווקא לדבר ולפתוח איתי דברים אני כאילו נותנת לו סתירת לחי, אבל מהמקום שלי אני מאוד כועסת, אני זו שעברתי פעם קודמת הריון לא קל( בדיוק נפרדנו אז וגיליתי לבד וכשסיפרתי לו הוא מאוד רצה שנחזור) , ההריון היה מסובך, הלידה וההנקה- הכל היה סופר אינטנסיבי והוא ברח לו לעבודה אז על מה הוא מדבר בכלל? ועכשיו הוא שואל; אנחנו רוצים את זה? מה זאת אומרת? אני בת 33 והוא בן 31,אם אני עוברת עכשיו הפלה אני לא אלד בעתיד לפחות לא איתו, אז הוט מצפה שאקשיב בחיבוק ידיים ואהיה שם קשובה ומבינה כי פתאום הוא החליט לשתף ולדבר? למרות התכנים שהוא מדבר עליהם? אשמח אם תוכל לכתוב מה דעתך בעניין..

הילי יקרה,
בניגוד לכל מה שאני עושה כאן, הפעם דווקא חשבתי לתת לך עצה אמיתית, אבל כמו תמיד, אני לא בטוח שאני יכול. - למה בכלל אני מתייחס לזה? - לא כי אני רוצה להציק לך, אלא כדי להפנות את תשומת לבך לכך שאת כנראה מאד עסוקה במה שקורה לך (ובצדק, על כך אין לי טענות כלל), ולכן לא כל כך שמה לב למשמעות של מה שאת אומרת, מכבדת או רומסת בדרך. בבקשה, אל תשכחי אחרים לצידך, ובעיקר כשאת צריכה אותם. ואולי -כיאת צריכה אותם. ועכשיו, קחי אוויר, תשכחי מהנושא הזה, ונמשיך הלאה:בואי ונדבר לרגע על הדינמיקה שלכם, כי עושה רושם שהיא חוזרת על עצמה. בעבר חשבתם להיפרד, ואז מצאת את עצמך בהריון, התחתנתם (ואולי גם אז התקשית לוותר על ההריון כי היית כבר בת 30, וחשבת על הסיכונים לעתיד), והנישואים הם "לא באושר" כהגדרתך. עכשיו, עושה רושם שאת מצפה שיקרה אותו הדבר. נכון שאת אמביוולנטית, וכתבת את זה, אבל את לא רוצה לשמוע את האמביוולנטיות שלו. אני מבין את הקושי הנפשי שלך, ואני מניח שבמצב הזה, כשאת נסערת, וכשאת זקוקה לתמיכה על כל החלטה שהיא, את רוצה או שהוא יחליט בשבילך או שירצה את מה שאת תרצי, בסופו של דבר, אבל שלא יתלבט. זה קצת לא מציאותי. אני מבין שקשה לך לשמוע לא רק כמה קשה לו להחליט, אלא גם את המשמעות של זה, והיא שלא פשוטים לו היחסים איתך ועם ההורות המשותפת. בעיקר אם תחליטו להמשיך ביחד ואת ההריון. אבל אולי את פשוט רוצה החלטה מיידית, לדעת מה הוא רוצה, ועכשיו, ואין לך סבלנות להמתין.אבל אולי באמת נכון לכם שהוא ייקח שבוע לעצמו ויתלבט בינו לבינו ואולי גם בינו לבין אחרים, וכך תעשי גם את, ואז תשבו ותחליטו? ותצטרכו גם לחשוב ולהתלבט לבד, מה יקרה עם הצד השני יקבל דעה מנוגדת. כך תחסכו לכם שיחות לא פשוטות. האפשרות האחרת היא לעשות בדיוק את ההפך: דברו על זה עוד ועוד, למרות החששות, למרות ההשלכות והמשמעויות, עד שתגיעו לידי החלטה. ומי יודע, אולי דווקא דרך השיחה הלא פשוטה הזו, על הפגיעוּת שלכם ועל הפגיעוֹת שתרגישו, תגיעו לקשר זוגי טוב יותר. ואולי לא.אפשרות נוספת, שאולי תקבלו ואולי תדחו בשתי ידיים היא לחשוב על מספר פגישות ייעוץ זוגי אינטנסיביות, עד לקבלת ההחלטה, כל עוד זה רלוונטי.