זעם תחת שליטה: טיפים להתמודדות

היי אני ממש אובדת עצות. אני בת 24 חבר שלי בן 30 ואנחנו ביחד שלוש וחצי שנים ולפני ארבעה חודשים הוא הציע לי נישואים. אנחנו גרים ביחד שנה וחצי. עוד לא סגרנו ספקים מסיבות של חוזר בזמן (לימודים ועבודה). חבר שלי הוא אדם מקסים וטוב, אני אוהבת אותו מאוד כיף לי איתו, טוב לי איתו ואני רוצה להמשיך לחיות איתו. אבל יש לי בעיה אחת שאני לא יודעת אם היא חמורה. לעיתים יחסית רחוקות, שאנחנו רבים, וזה לא קורה הרבה, יש מריבות מסויימות שחבר שלי לוקח יותר מידי קשה ורחוק. הוא בחיים לא מקלל או מעליב או מרים ידיים אבל לפעמים נותן אגרוף בקיר, נוהג בפראות שאנחנו באוטו, נושך את השפתיים (פעם אחת ממזמן הפך את השולחן ושבר אותו) בהתחלה זה היה יותר גרוע אך לאט לאט זה התחיל להרגע בעיקר בגלל שהוא מודע לזה שההתקפות האלה לא טובות. אבל עדין הם קיימות ולעיתים קרובות אני לא מצליחה להרדם בלילה מהפחד שזה יחמיר בעתיד ושהילדים שלנו יהיו חשופים לזה. אני פשוט לא רוצה לחיות עם ההתקפות זעם האלה. אני לא יודעת מה לעשות אני לא רוצה לחיות בלעדיו אני רוצה להתחתן איתו אבל לא רוצה לחיות ככה. אני לא חושבת שהוא יכול להשתנות. האם זאת אלימות? האם עלי לבטל את החתונה או להשלים עם החסרון הזה?

עזרה יקרה,
כן. זה יכול להיות חמור. העובדה שקשה לו לשלוט בעצמו היא בעייתית, ותהיה יותר בעייתית בעיתות לחץ. אני מניח שהוא מודע לזה, ולכן הוא משתדל להפנות את הזעם שלו הצידה כדי שלא לפגוע באף אחד. לכן, הקושי יתבטא בעיקר כאשר הלחץ והתסכול יהיו משמעותיים יותר. יתכן ששניכם תדעו להתגבר על כך כראוי גם ללא טיפול, אבל את צריכה לקחת בחשבון שהסיכוי שהוא ישלוט פחות בעצמו גדול יותר ככל שהעכבות שלו מולך תהיינה קטנות יותר. זה יכול לקרות בשל הרגל ובטחון שאת איתו מבלי החשש לאבד אותך (מה שיכול לקרות, לפחות במידת מה, לאחר נישואים), או לאחר שלא שלט בעצמו והגיב באופן חריף, וראה שזה "עבר בשלום", כך שזה הפך להיות קצת "לגיטימי". כל לגיטימציה כזו מאפשרת הסלמה לפעם הבאה, גם אם היא תהיה נדירה. כך שאת צריכה לקחת זאת בחשבון, לדעת שאת יודעת לשים גבולות ברורים לגמרי עוד כשזה קטן, ולשים עין שלא לתת לזה לגיטימציה בכל שלב שהוא. כך שבהחלט יכול להיות גם שתסתדרו – אם תקבלי אותו באהבה מחד, ותשימי גבולות ברורים להתנהגות הזו, מאידך. שני הדברים ביחד חשובים. ובמידה שאת רואה שזה יוצא משליטה (ואפילו אם זה ארוע נדיר או חד פעמי) – ללכת לטיפול זוגי.ומותר לך לומר לו, בדיונים לקראת חתונה, שיש לך רק חשש אחד, וזה זה. ושחשוב לך לקבל ביטחון ממנו, שזה לא יקרה. שאם הוא מרגיש תסכול, שאת מעדיפה לספוג את סערת הרגשות שלו בחיבוק, כדי ללמוד להרגע דרכך, או ביציאה שלו לסיבוב של כמה דקות בחוץ, אבל לא התקף זעם. כי זה מפחיד אותך. זה יפנה את תשומת ליבו לקחת אחריות על מעשיו, מחד, וגם יקבל יותר בקלות את הגבולות שתשימי, אם זה יקרה. את לא צריכה לעשות מזה סיפור גדול עכשיו, אבל את צריכה שהאמירה תיאמר ברצינות, ושהוא יקשיב. הוא לא צריך לומר משהו, הוא צריך להקשיב.

היי ד"ראני יכולה להגיד בפה מלא שאני לא נותת לגיטמציה להתנהגות הזאת ובכל פעם שזה קרה עשיתי סיפור גדול והוא יודע שזה לא מקובל עלי ושאני דואגת לעתיד. אני מאוד חרדתית וקשה לי להרדם בלילה גם שאנחנו לא במצבי ריב. אני לא שקטה כי אני חוששת מהעתיד. חשוב לי להדגיש שהוא חווה אלימות בבית (הוריו גרושים והחבר של אימו היה מכה אותו ) כך שאני חושבת שיש לזה קשר וזה משהו שנמצא בו. יחד עם זאת הוא יודע שזה משהו לא בסדר ומודה שגם הוא סובל מזה אבל לא מוכן ללכת לטיפול אלא לנסות ולשנות לאט לאט. האם אני צריכה לקחת את הסיכון או לעזוב את הכל ולבטל את החתונה?

עזרה יקרה,
לפי מה שכתבת, הסיפור הוא לא רק הוא, אלא גם את, והחרדות שלך. בסופו של דבר, אף אחד לא צריך ולא אמור להחליט בשבילך. אבל אם החרדות שלך מפריעות לך לישון, ואת מתלבטת עד כדי כך, את יכולה ורשאית להתנות את המשך היחסים שביניכם בטיפולמשותף, כיאתצריכה להרגיע את החששות שלך. כיאתלא יכולה להתקדם בלי זה. כי נדמה לי שזה מה שאני שומע ממך, ולכן זה חשוב.ואם את מרגישה שגם זה יותר מדי בשבילך, ושאת מרגישה כפויה להתקדם במסלול שהוא עלול להוליך להידרדרות וכאב ופגיעות שלא תוכלי לשאת, אל תישארי שם. אלו הן החלטה והערכה שלך היכן בדיוק את נמצאת, ואם קשה לך מאד להחליט לבדך, ואת רוצה עוד כוח או סיוע מקצועי שיעזור לך להעריך ולהחליט, לכי לטיפול פרטני.