התנהגות שמפריעה בזוגיות - מה עושים?

שלום
לכולם,זקוקה לעזרתכם:מה דעתכם על הסיטואציה-אני בקשר עם בחור בגילי (30). אנחנו יחד כבר שנה.כשהתחלנו להיות בקשר שמתי לב שמידי פעם הוא מעשן חשיש.בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות רבה. הייתי בטוחה שזה דבר חולף ושזה קורה רק לעיתים רחוקות. לאחרונה אני נוכחת לראות שהבן זוג שלי מעשן לעיתים מאוד קרובות (כל יום!) ושהחשיש הוא בעצם חלק ממנו.אני מודעת להשלכות המזיקות של החשיש מצד אחד. מצד שני אני יודעת שזה סם "קל" שיחסית נפוץ.רוצה לציין שאני מרגישה אישית את ההשפעה שיש לעישון בכך שהוא לא צלול כשהוא איתי וקשה לתקשר איתו כשהוא "בסטלה".דיברנו על כך, והערכתי דווקא את ההתייחסות שלו לעניין. הוא אמר שיפסיק במשך השבוע לעשן, אבל בסופי שבוע הוא מתכוון לעשן.העניין הוא שיוצא שדווקא בסופי שבוע אנחנו יחד, ואז הוא מעשן וזה מאוד מפריע לי.אנחנו רבים הרבה סביב זה והגענו למצב שביקשתי ממנו לא לעשן כשהא איתי.יצא מצב שתכננו לצאת ושניה לפני שיצאנו (שזה זמן איכות של שנינו) הוא מתחיל "לגלגל" ולעשן. זה ממש הכעיס אותי ואמרתי לו שאני לא מוכנה לצאת איתו ככה.הוא כועס על כך, וטוען שאני צריכה לקבל אותו כמו שהוא. שהוא עובד קשה במשך השבוע ושרוצה להנות בסופי שבוע.הוא טוען גם שלא נעים לו להיות עם "שוטרת" ושלא כיף לו איתי.גם העובדה שאני כותבת כאן בפורום (הוא יודע שאני מתייעצת פה) מפריעה לו מאוד. הוא גם לא אוהב שאני מתייעצת על כך עם חברות שלי כי זה מאוד פרטי מבחינתו.אני קשורה אליו מאוד ומבולבלת. לא יודעת אם זה דבר שיעבור, אם פשוט להתעלם מזה (מה שנראה שאני לא יכולה לעשות) או להרוס את כל הקשר בגלל זה ולהיפרד.מה דעתכם? מה הייתם עושים במקומי?אשמח לכל תגובה, עצה, עידוד..תודה :)

ראשית כל, האם עישון חשיש הוא עניין חוקי בארצנו? למען האמת, אין לי מושג, אבל נדמה לי שלא. חישבי על ההשלכות מבחינה זו.לגופו של עניין, זה סוג של התמכרות וקשה להתגבר על כל התמכרות. זו התמכרות מזיקה שגורמת לאדון להתנהג אחרת ומעמידה אותך במקום לא נוח.גם אם הוא מאוד רוצה בך, ואני מאמינה בכל ליבי שכן, יהיה לו קשה מאוד להפסיק עם ההרגל שגורם לו הנאה ומעמיד אותך בעמדה של "שוטרת", עמדה שהיא לא נוחה ועלולה להקצין ככל שיעברו הימים...חישבי על העתיד, נניח, במידה ותינשאו, במידה ויהיו לכם ילדים משותפים שיראו את העישון ויהיו תחת השגחה של הורה מסומם, איזה דוגמה יקחו ממנו לחיים? אולי יחקו את ההתנהגות שלו גם כן? לא יודעת... אבל זו לא נשמעת לי התנהגות נורמטיבית כל כך.את דווקא נשמעת לי מאוד נורמטיבית ומאוזנת ובעלת כלים להצליח בבחירות שלך בחיים.אני עצמי גרושה ואם לילדים, נישאתי לאדם שנהג להתפרץ באופן לא צפוי והחיים לצידו היו מאוד קשים על אף שלכאורה הוא אדם שכל אם יהודיה היתה רוצה שבתה תינשא לו. אין לי יותר מידי סיבות להתלונן... ואני מסתכלת על חצי הכוס המלאה תמיד, אבל אני לא ממליצה להישאר בקשר שהוא כה מורכב כי בהמשך החיים המציאות הולכת ונעשית מורכבת יותר ואז פונים לגירושין.המון הצלחה בהתמודדויות ובבחירת בן הזוג הראוי ביותר עבורך!

אני חותם על כל מילה שלילי כתבה לךרק רציתי להוסיף שלכל אדם בפלנטה הזו יש איזה חסרון /שריטה, השאלה האם החסרון הזה גובר על המעלות שלו? ברגע שהוא מתפקד כרגיל וכמעט ולא ניתן להרגיש בחסרון, זה בגדר הנורמלי, ולך כמובן יש את הזכות לבחור עם איזה סוג של שריטה את רוצה לחיות,צודקת לילי שלעשן זו התמכרות, ולא היית רוצה להיות ה"שוטרת" והרעיה שלו באותה נשימה,שבוע טוב ובהצלחה

מירי יקרה,
כפי שאת מגדירה זאת נכון – זו בעיה מתמשכת, שהשליטה עליה לא פשוטה. במילים אחרות, זה לא ייעלם עד שהוא לא יחליט שהוא רוצה להעלים אותה. לו לא היית רואה השפעה שלילית, מילא. אבל את רואה אותה. השאלה היא אם את יכולה להתגבר על כך, או לא, וזו שאלה שאת צריכה לשאול את עצמך – כלומר, האם הוא שווה את הויתור הזה.אל תקחי בחשבון שהוא ילמד, או ישתנה. אם את רוצה להישאר איתו מתוך התקווה הזו בלבד, הסיכוי הוא שאת עושה טעות. או שאת יכולה להתמודד עם זה, כי טוב לך איתולמרות זה, או שלא מספיק טוב לך בגלל זה. זו החלטה שלך.עשו כאן השוואה, שהיא מוצדקת במידה רבה, לגבר שיש לו חיסרון התנהגותי אחר, כמו התפרצויות. ראי גם את השאלה של "שלי", שלוש שאלות למטה. זה נכון שזה התנהגותי, ולכן קיימת האשליה שאפשר לשנות בקלות. אבל ללא החלטה ורצון לשנות, ולפעמים ללא טיפול מקצועי ראוי (רצוי אפילו ביחד), זה לא יעבוד. תביני שאחד התפקידים של טיפול כזה הוא ליצור את הרצון בשינוי בו, או את ההשלמה שלך – וכמו שקשה לך לראות את עצמך משלימה, כך קשה לו ליצור את הרצון בשינוי. אולי זו הדוגמא הטובה ביותר להבנה, עד כמה זה לא פשוט.

(הודעה ללא תוכן)