עימותים וזוגיות: מה עושים?

ד"ר חסון, שלום לך,אני פונה בתקווה שתיתן לי מעצותיך הטובות.אני רווקה בת 37 וחצי, חיה בזוגיות, קצת פחות משנה עם בחור גרוש + (הילדים אצל2גרושותיו.). הבחור מאוהב בי מאוד, מעריך ומעריץ אותי, ובמסגרת מגבלת יכולתויו יעשה הכל על מנת לשמר את הזוגיות שלנו.ככל הנראה בגין "כשלונותיו" ההסטוריים (עובדת גירושיו פעמיים), הוא פוחד - פחד של ממש ואף אומר זאת בגלוי - שמא גם הזוגיות שלנו תיכשל. אציין שאני הרה ממנו, מרצון הדדי. בשל חששו העצום מכשלון הזוגיות (כלומר, פרידה), הוא נמנע מדיון ענייני , מעמיק, ארוך ונוקב על בעיותינו, ואם יש בעיה כלשהי ואנו "שמים אותה על השולחן", כעבור זמן די קצר הוא רוצה להניח לבעיה, ו"לעבור הלאה", גם בלא לדון באפשרויות לפתרונה וכמובן באפשרות ש, מה לעשות, לעיתים עם כל הצער שבדר, יש בעיות שאינן ניתנות לפתרון. הוא כל כך חושש ממבוי סתום בפתרון הבעיות, שמא אקום ואלך.אני מודה - בגלל הבדלים עצומים בינינו, ובגלל בעיות נוספות (שעיקרן היותו של בן זוגי כל כך שונה מן "הטיפוס" אליו אני נמשכת בדרך כלל ומזה שנים ארוכות) - אני לא אחת אומרת לו, שאם צרכיי לא יסופקו במערכת הזוגית, אזי אני אפרד ממנו (מה שכל אדם סביר היה עושה לטעמי, הואיל ואנו מגיעים למערכת הזוגית מתוך מטרה שיהיה לנו טוב בה יותר מאשר לבד וכי תענה על צרכים מסויימים שלנו). כשאני מדברת על צורך שלי - בן זוגי אומר שאני "מחפשת סיבות ללכת". הוא לא מבין שיש צרכים שלא בחרתי אותם, אלא כי אני כזו, ואלה צרכיי.אני כמעט מיואשת מכך שלאחר כל מחלוקת, הוא מנסה "לטאטא מתחת לשטיח" את הבעיות (מבחינתו מספיק שהזכרנו אותן), ולאחר זמן רקצר, אם אני כועסת, מנסה לפייס אותי. זה גורם לי לריחוק משתי סיבות -אחת, כי הוא נתפס כמי שאין לו חוט שידרה (למה כל הזמן מפייס אותי. איננו מסוגל במצב שאנו רבים ואני כועסת)ושנית, ברור שבלי דיון מעמיק בבעיות (אולי גם כזה שיוביל למסקנה שאנו לא מתאימים ויש להיפרד) - הבעיות לא ייפתרו.אנא עזור לי בדעתך המלומדת.

עזרה יקרה
(נו, זה הכינוי שבחרת...),בן זוגך כנראה פוחד מעימותים, ובהחלט יכול להיות שההסטוריה שלו, של גרושים, גורמת לכך. שכן, הוא כבר הספיק אולי ללמוד שאם יש עימותים, אז מתגרשים. ואולי זה לא משם, והוא למד את זה עוד קודם.את קצת קשה. את אומרת "כך אני, ואלה הם צרכי", ורוצה שיקבל אותם, כאשר את לא מוכנה לקבל שככה הוא, ואלו הן יכולותיו.אבל, בהסתכלות כוללת על הפניה שלך, נדמה לי שאת מספקת לא רק את השאלה, אלא גם את הפתרון. את אומרת שללא דיון מעמיק בבעיות, הן לא תיפתרנה. מאידך, את אומרת, הוא לא מוכן לדון בבעיות. המסקנה היא שכנראה צריך סיוע מבחוץ (יעוץ זוגי). מהר מאד זוגות לומדים שבחסות היועץ "מותר" להם להעלות נושאים שקשה להם להעלותם לבד, כי אז אם בטוחים יותר שהויכוח לא ייצא משליטה. לכן, יכול להיות שסיוע כזה יוכל לחזק אותו כך שהוא יפחד פחות ללבן דברים לעומקם, לאחר שיבין וילמד שאפשר לעבור את זה בשלום. לעומת זאת, העובדה שאת שבה ואומרת לו שאם צרכייך לא יסופקו, תעזבי אותו (ואולי גם שהוא שונה מהטיפוס שאת נמשכת אליו בדרך כלל), רק מחלישה אותו, ומאיימת עליו. אם את רוצה שהוא ינהג באופן "חזק" יותר, ואולי "גברי" יותר, את צריכה לעזור לו להיות כזה. אני יודע שזה נשמע לך אבסורדי, אבל זה לא. הוא צריך ללמוד כדי להיות כזה אחר-כך.