הצטרפות לבעלי לחבורה - מה לעשות?

יש קבוצה של אנשים די גדולה,( היא חברה סגורה) שבעלי פעיל בה מזמינה אותנו לאירועים של ילדיהם (חתונות בר-מצווה ..) יש בינינו גם פער בגילים ואני באירועים שלהם לא מרגישה כלל וכלל נוח. הם לא נותנים לי הרגשה שאני מקובלת/רצוייה, כי הם קבוצה סגורה, שגרה אחד ליד השני, הם צעירים מאד, מבלים יחד, ומזמינים אותנו לאירועים שלהם כי בעלי פעיל שם. הם לא מגלים אמפתייה כלפי ומרגישה כמו זרה במחיצתם. אני דווקא טיפוס חם אך הם לא נותנים לי הרגשה כאילו אחת מהחברה שלהם. הם יותר מדברים עם בעלי ואלי מתייחסים כאילו אני איזה אויר. בעלי יותר פתוח אליהם. לי אין שום תקשורת איתם. אני חוזרת מהאירוע שלהם בדיכאון. כל בעל אוהב שהאישה מצטרפת אליו לאירועים, בעלי גם אוהב שאני הולכת איתו ולא שילך לבד. האם אני חייבת תמיד להתעלות על עצמי ובגלל שהוא יותר ביחסים איתם, אני חייבת להצטרף אליו לאירועים למרות שאני סובלת, האם לא נורא אם אשלח את בעלי לבד לאירועים שלהם?. אני חוששת ולא יודעת מה לומר לאנשים הללו או מה בעלי יאמר להם כשישאלו מדוע אשתך לא באה? כי אני בתוך תוכי רוצה אחת ולתמיד להפסיק ללכת למקומות שאני לא נהנית ואפילו סובלת. עם שכנות, חברות קרובות, ומשפחה אני מרגישה נפלא. אנא תייעץ לי מה לעשות, רב תודות לך - נורה.

היי נורהאצלנו בחבר'ה יש מישהו שאישתו פשוט לא מתחברת אלינו. היא אחלה בחורה, אבל איכשהו לא מצליח להיווצר איתה קשר אמיתי. לאחרונה הוא התחיל להגיע בלעדיה, ואני יכולה לתת לך את נצד השני של המטבע: יש תחושה של הקלה ושחרור. זה אולי לא נשמע כל כך יפה, אבל זאת האמת. גם הוא מרגיש יותר נינוח (כשלא מוטלת עליו ה"משימה" לדאוג לאישתו), וגם אנחנו מרגישים נוח יותר, ובטוח שגם היא.בהצלחה..

אולי הם פשוט צריכים זמן להתרגל אליך ?הרי אמרת שהם חברה סגורה , לא?

נורה יקרה,
עד שהגעתי לשאלה שלך, הספקת לקבל שתי תגובות מנוגדות. לטוב ולרע, אני לא בטוח שאת אוהבת אותן. אבל מה שאני הייתי שואל, לו הייתם מגיעים אלי, הוא האם ועד כמה בן זוגך מקרב אותך אל החבורה, והופך או משתדל להפוך אותך לאחת מהחברה?האמת היא שאי אפשר לצפות מכל בעל להיות מסוגל לעשות את זה, כי במידה רבה זה תלוי גם במעמד שלו בין החברה שלו. אבל אם אין לו שם בעייה של אסרטיביות ואמירה, יכול להיות שחלק מהקושי הוא בהבנה שלו שהוא זה שצריך להכניס אותך לשם. ומעבר לכך, לא כל זוגיות חייבת להיות מאד סימביונטית. יכול להיות שבאמת מוטב לך להשאיר אותו שם לבד. רוב הזמן. כדאי לך להפגין נוכחות מדי פעם.

פגעת בנקודה רגישה, פתחת לי את הקלפים, יפה שאלת, וכל הכבוד לך!!!!. זו הנקודה!. בעלי מעולם (וזה מאד כואב לי..) לא עוזר לי לתת לי הרגשה שאני אחת מהחברה, שאני חשובה, שיגרום לאחרים בעקיפין לתת את תשומת ליבם עלי וכד', הוא שקוע בלהשקיע בהם, אם זה תשומת לב, מעורב בשיחה, ועלי הוא לא מסתכל אפילו. וזה גם קורה שבאות אלי הכלות עם הבנים לסופי שבוע, הוא מביט אליהם, מדבר איתם ולעולם לא יעיף לי מבט כשהוא גם מדבר אליהם. דיברתי איתו על הנושא הזה מליון פעם והוא תמיד עם אותן משפטים: "גם את יכולה לדבר, יש לך בעייה, אני לא עושה זאת בכוונה, נכון שלבעלי יש יותר תקשורת בחברה ובטחון עצמי ולי חסר, אך הוא מעולם לא עוזר לי לפני אנשים בלהראות שאני חשובה, מקובלת, פרגון בכדי שאקבל תשומת לב. הוא לא מסוגל להשתנות ואומר זה מה שהוא. בגלל זה אחת הסיבות שאני מרגישה לא טוב איתו באירועים, כי הוא נותן ומקבל את מלוא התשומת לב ואני מרגישה כמו הזנב שלו. מאד הייתי רוצה לפחות שיחבק אותי ליד אנשים, שיראה שאוהב אותי, שום חום אני לא מרגישה שנותן לי לא בבית ולא ליד אנשים. שאלתי אותו לא פעם אם הוא אוהב אותי? הוא אומר וודאי שכן. נכון: הוא אוהב לעזור לי, לדאוג לי ואבא נפלא, אך אני מרגישה שהוא יודע להשקיע בחברה והחברה כמובן מתייחסת אליו ואלי מתייחסים כאילו אני איזה אויר. בקיצור: אני החלטתי סופית (מה שלא עשיתי עד עתה) לשלוח אותו לאירועים של חבריו לעבודה או לקבוצה שהוא פעיל שם - ל ב ד!!!!!!! . רק יש לי בעייה מה לומר או מה הוא יאמר לאנשים שאשתו הפסיקה להצטרף אליו לאירועים..אגב, כנראה (כך אני חושבת או אני טועה) בעלי עצור מלהביע רגשות כלפי בעיקר ליד אנשים.זה מפריע לי ועדיין לא התרגלתי לזה והוא לא מוכן ויכול להשתנות. מה אתה אומר על כל הנ"ל?.

נורה יקרה,
כשאני קורא את מכתבך זה, ושב וקורא את הקודם, מתברר שהחמצתי נקודה חשובה. וחבל שלא כתבת במכתב שלך באופן ברור בני כמה אתם, כמה זמן אתם נשואים, ומהי החברה שבה מדובר. עכשיו, כשאני מבין שהחברה והארועים הם בעיקר של המשפחה המורחבת (ואולי שלו בעיקר), ושאתם זוג ותיק, התמונה היא קצת שונה, כי אלו הם דפוסי התנהגות שנקבעו ביניכם ובינו לבין המשפחה והחברים כבר זמן רב.לפיכך, היכולת שלו להשתנות במצב הזה, היא כנראה לא משהו. אל תצפי שזה יקרה, אלא קבלי אותו כפי שהוא. חבל על התסכולים שלך. אפשר לנסות ולעבוד על זה בתהליך של יעוץ זוגי, אבל ההתקדמות תהיה איטית, והפתיחה של החולשות שלך והמאבק שלו על עמדותיו ייצרו תהליך שעלול, מדי פעם, להיות כואב.אז במקום שאת מרגישה שלא בנוח, עשי מה שמתאים לך. ותני לבן זוגך לשבור את הראש באשר לסיבה שירצה לספר לאחרים. ואולי, אם הוא ירגיש שלא בנוח להגיע לבד, הוא יבין שיש לו בעייה שיש לפתור אותה, ואולי גם יהיה מוכן למאמץ. אולי. אבל אל תבני על זה.

נכון, הבנת שאנו ותיקים בזוגיות. ככל שיותר ויותר התכתבתי איתך, הגעתי למסקנה שזו השאלה שהייתי רוצה לשאול אותך ולקבל תשובה והיא: האם תלונתי מוצדקת לגבי בעלי שהוא לא עוזר לי בעקיפין להיות מקובלת/חשובה ולקבל תשומת לב מהחברה בו הוא פעיל? , האם זה בסדר שהוא משקיע את מלוא תשומת הלב לאנשים באירועים, ובזמן שאני מזמינה את יילדי עם כלותיהם ואנו יושבים סביב השולחן, הוא רק משתף אותם בכל מיני דברים, מדבר איתם וכל מבטו מתלכד רק עליהם ועלי הוא פוסח, כאילו אני לא נוכחת. וזה נקודה שהכי כואבת לי גם באירועים שונים וגם בבית. הוא פעם אמר לי שהוא לא עושה שום דבר בכוונה, גם אני יכולה לדבר, יש לי בעייה וכד', אך הוא לא תורם בלהראות לאחרים כמה אני חשובה לו, כשאני רואה גברים מחבקים את נשותיהם ליד אנשים, ליבי כואב עד מאד למה לי אין זה, אני מרגישה כאילו הזנב שלו באירועים. האם אני צודקת או שבאמת לי יש בכל זאת בעייה באישיות? . אמרתי לבעלי לא פעם ( ורק אחרי שאני מוכיחה אותו כל פעם מחדש הוא כבר מתחיל להתעצבן, כנראה אני סתם אוכלת את הלב וזה לא יעזור ובעלי לא ישתנה,) "תראה איך הוא מחבק אותה", "מתי שאתה מדבר לפלוני אלמוני מותר לך גם להביט עלי לפעמים...", אז הוא שותק ואין לו מה להגיד. האם זה נקרא בעל שאוהב מאד את האישה שלו? (הוא טוען שכן אוהב). אמרתי לו בפעם המליון: "אם היית מראה לאנשים כמה אני חשובה, מפרגן לי, גורם להם שיביטו בי, יאריכו אותו, פשוט מקרין להם את הערצתך כלפי, זה היה מדביק אותם והם היו מעריכים אותי, חמים אלי גם והייתי מרגישה כיף בחברת אנשים, איזה יחס שאתה מקרין כלפי לפני הזולת, כך הזולת מתייחס אלי" - האם ד"ר חסון, אני לא צודקת? תקרא בין השורות ותבין אותי יותר טוב. ובנוסף, תודה על תשובתך אלי, ואני מאחלת לך ולכל משפחתך חג שבועות שמח ומודה מקרב לב על עזרתך בפורום.

נורה יקרה,
גם כאן, "צודקת" ממש לא רלוונטי לצורך העניין. אם אגיד שאת צודקת, זה אולי ייתן לך נקודות בויכוחים איתו, אבל תישארי באותו מקום, כי זה לא ישנה אותו. כמובן שתרגישי טוב יותר אם הוא ינהג כך לפי רצונך, וכמובן שיש גברים שנוהגים כך כלפי נשותיהם, וכמובן שאת מצפה שכך הוא ינהג. אבל השאלה היא אם הוא יכול לעשות זאת, מה מפריע לו לנהוג אחרת מכפי שהוא נוהג, ומה את צריכה לעשות, אם ויכוחים שלך איתו ממילא לא ישנו דבר. לכן, מוטב שתשובי לקרוא את תשובתי אליך. במסגרת המוגבלת של הפורום, זה כל הסיוע שאוכל לתת לך.

אני מקווה שתראי את ההודעהאני מאוד מבינה אותך בהרגשה שבעלך צריך לשדר שאת שווה.אבל אם הוא לא עושה את זה, במקום להצטער על מר גורלך -תשדרי בעצמך שאת שווה! קודם כל תשכנעי את עצמך ותאמיני בזה, וזה עצמו ישדר לסביבה, כולל לבעלך שאת שווה. וזה, אגב, יוכל לגרום לו עצמו להתייחס אלייך שונה.

מסכימה עם כל מילה