עייפות רגשית בזוגיות - מה עושים?

שלום
ד'ר חסון,אני מאד מבולבלת. בת 34, נשואה+ תינוק בן כמעט שנתיים.בד"כ יחסיי עם בעלי טובים. הוא אוהב אותי מאד, אומר שגם מאוהב בי.יחסי המין לפעמים טובים ולפעמים לא. כמו כל זוג עם תינוק, אנחנו עייפים מאד.הוא אומר שנמשך אלי פחות כי השמנתי (רק 4 ק"ג), אבל באמת נראית פחות טוב.גם הוא השמין כ-10 ק"ג בארבע שנים. יש פעמים שהסקס ממש טוב עם תשוקה,ויש פעמים שהוא סתם מכני ללא תשוקה.הוא בעל מאד אוהב, עוזר לי , בבית ועם הילד, אבל יש לו בעיה של עצבים ופה מלוכלך. כשהוא כועס הוא לא שולט על הפה שלו, מעליב מאד ולפעמים מקלל. אח"כ כמובן שהוא אומר שהוא לא מתכוון לזה.כמובן שההתנהגויות שלו משפיעות עלי במודע ולא במודע ואני חושבת שזה משפיע על הרגש שלי אליו ועל יחסי המין.חשוב לציין שהוא גם סובל מאו.סי.די ומטופל בתרופות כבר מס' שנים.אני פשוט לא יודעת מה לעשות. התקשורת בינינו בסה"כ טובה, אנחנו יודעים לנהל שיחות ולדבר על הכל, אבל זה לא עוזר. לפני כחודשיים גיליתי שהוא הלך למסאז' מיני וזה כמובן מאד פגע בי, הוא התנצל נורא והבטיח שזה לא יקרה שוב, ואתמול אחרי שהתבאס מזה שלא רציתי לשכב איתו כי הייתי מ א ד עייפה, איים שיחזור למסאזים.הוא אדם מאד קיצוני והוא מאד מעייף אותי נפשית.האמת, שאני באמת לא יודעת להגיד אם אני אוהבת אותו או לא.אשמח מאד לשמוע את דעתך.תודה רבה!!שיר

שיר יקרה,
התעייפת, ולא פלא שהתעייפת. החיים איתו "לא משעממים" כלל, ואת כבר סחוטה רגשית מהמורדות ומהעליות שביחסים ביניכם.אני רוצה לציין שעושה רושם שהאיש שלך אינו איש רע. כלומר, הוא יודע מה טוב ומה רע, אלא שברגעים מסויימים של מתח ועצבים הוא לא מחזיק מעמד, ושב להיות הילד הרע והמכה (גם אם זה מטפורית בלבד). מה שעוד מעודד הוא שהוא יודע שהוא לא בסדר. אבל זה לא מספיק. אני חושב שאת צריכה לנצל את זה שהוא מודע לכך, כדי ללכת ביחד לטיפול זוגי ולשפר את המצב. ובכלל זה גם את דעתו על עצמו, ואת היכולת שלו לקבל את עצמו (ולכן להיות פחות מתוסכל). את צריכה להבין, עם זאת, שזה צפוי להיות אולי תהליך ממושך יחסית (תלוי באופי הטיפול), אבל בעיקר שבסיומו, לדעתי, לפחות, יתכן שיהיה צורך לשקולפגישות לאורך זמן, של פעם בחודש/חודש וחצי, כדי להשאיר את המודעות ברמה גבוהה, ולהיות על המשמר שלא להידרדר מחדש (אני אומר זאת גם בגלל האו סי די הלא פתור שלו).בברכה,ד"ר אורן חסוןיועץ זוגי ואישי

תודה רבה לך ד'ר חסון.בהמשך לפנייתי הקודמת, אני רוצה לשאול אותך האם חשוב יותר שנלך קודם לטיפול זוגי, מאשר שהוא ילך לבד לטיפול התנהגותי. הוא כבר היה בטיפול פסיכולוגי לגבי האו.סי.די בנוסף לתרופות, אבל לא בטיפול התנהגותי כדי לטפל בבעיית העצבים שלו. לפני שלוש שנים כמעט התגרשנו, והוא הבטיח לי שילך לטיפול התנהגותי. אין לנו כסף ללכת לאיזשהוא טיפול, למרות שמאד בא לי טיפול זוגי.שאלה חשובה נוספת.. האם העובדה שאני לא יודעת לענות לעצמי על השאלה אם אני אוהבת אותו או לא, אומרת משהו?.. האם בד"כ כשלא יודעים זה אומר שכנראה שלא?..תודה רבה!!שרי

שיר יקרה,
אני לא יכול לענות לך לגבי האהבה שלך, מבלי להכיר אותך הרבה יותר טוב. את בעיקר עייפה ומותשת, וזה אומר שהרגשות האלה משתלטים עליך. זה לא אומר שמתחת, עדיין לא קיימת האהבה, שלא תצוץ מחדש ברגע שתוכלי להרגע, ושהיחסים ביניכם יהיו יציבים וטובים יותר.לגבי הטיפול – אני חושב שטיפול זוגי עדיף, ולו רק משום שבטיפול פרטני אין מי שנותן נקודת מבט חיצונית, ויותר קל לבן זוגך לדווח למטפל שלו על שיפור, כששיפור כזה אינו נעשה בפועל. כדי שטיפול פרטני יעבוד טוב, בן הזוג שלך צריךלרצותלעשות אותו. אבל אם אין לכם אפשרות כלכלית להגיע לטיפול זוגי, עדיף בהרבה על לא כלום הוא לעשות טיפול פרטני דרך קופת חולים. המגרעת העיקרית מבחינתך הוא שזה טיפול חסוי בפנייך – אלא אם תחליטו, ביחד עם המטפל שלו, ששיחות איתך הן חלק מהטיפול האישי שלו, על פי שיקול דעתו של הפסיכולוג.