עזרה לבן זוג סרבן טיפול

אני וחבר שלי יוצאים יחד שנה בערך, ומכירים קצת מעל לשנתיים. עברנו המון דברים: הוא אהב אותי מהרגע שהכרנו, אבל זה לא היה הכי הדדי. לקח זמן, ובסופו של דבר התאהבתי בו. במהלך המערכת יחסים היו לנו ריבים רבים. בנוסף לכך, מאחר וגדלתי וחונכתי בצורה שמרנית, נמנעתי מלספר להורים שלי עליו כחבר (חשבו שהוא ידיד, קשה להם עם חבר בגיל 17) במשך זמן רב, למרות רצונו ובקשותיו. בזמן האחרון הכל היה יחסית מעולה. הבנתי וסיפרתי לו רשמית שאני אוהבת אותו, בילינו יחד, הייתי מאושרת והיה לי הכל. אך לפני מספר ימים, במפתיע, הוא נפרד ממני. אמר שיש לו תחושה רעה שמציפה אותו כבר חודשים על חודשים (!) שקשורה לריבים מסויימים שהוא ממש נפגע בהם (למה לאגור כלכך הרבה זמן תחושה כזו?? נתן דוגמאות לריבים מלפני חצי שנה+), או למשל העובדה שלא סיפרתי עליו להורים. יום לפני הפרידה היה לנו איזשהו ריב, שהביא טריגר לפרידה. התחננתי אליו שיתן לנו עוד צ'אנס, ובזמן הזה ננסה לעבוד על הבעיה. הוא אמר שהוא עדיין מאוד אוהב אותי, ולכן זו הייתה ההחלטה הכי קשה בחייו, אבל כבר חודשים הוא מנסה להפטר מהתחושה הזו שנורא מעיקה עליו. אבל ננסה תקופה בכל זאת. הצעתי לו להפגש עם פסיכולוג\ית, כי זה חייב לשבת לו על משו. אני אוהבת אותו, הוא אוהב אותי, אבל בגלל הדברים מהעבר שהוזכרו בין היתר, יש את התחושה הנוראית הזו שמציפה אותו. ישלו ניסיון זוגי קשה יחסית, ואפילו אחת האקסיות בגדה בו. הוריו גרושים, והעבר שלו די מתוסבך מבחינה נפשית. הוא לא יילך לפסיכולוגית כי אין לו כסף, אבל אני חייבת עצות שיעזרו לתחושה שלו להעלם. אני לא מסוגלת להיות בלעדיו. מה אני יכולה לומר לו או לעזור לו שישנה את זה? מה שמאפיין את כל הסיבות שציין, הוא שכנראה נפגע לו הביטחון ביחס שלי כלפיו. המחשבה שהתביישתי בו או לא היה אכפת לי ממנו מספיק. היום הוריי יודעים עליו, אני מבטאת יותר אהבה, לכן קשה לי לחשוב על דרכים חזקות שיתקנו את החוויה השלילית שלו מהעבר.. רעיונות? עצות להתמודדות עם ההרגשה הזו? הוא עכשיו בקושי מסוגל לחבק אותי ולדבר איתי כבר.. חייבת עזרה ורעיונות

איוש יקרה,
אני לא נוהג לענות לפונים שהם מתחת לגיל 20.אנא ראי את הסיבות בקישור הזה. יחד עם זאת, אני רואה את המצוקה שלך, ואת סערת הרגשות שלך, ובכל זאת אכתוב משהו חשוב אחד. את רוצה להציל אותו, מאמינה בו עד כדי כך שאת בטוחה שאם הוא יילך לטיפול, הוא יהיה בסדר, והרצון שלו להיות איתך יגבר על הכל, כי זה רק מכשול שהוא צריך לדעת להתמודד איתו. ומכיוון שהוא לא יילך לפסיכולוג, את שואלת אותי איך לעזור לו. אני לא יודע איך לעזור לו, מאחר שהוא לא פנה אלי, ולכן אני לא מכיר אותו, ואני לא יודע מה הוא באמת חושב או לא, מה מלחיץ אותו ומהם רגשותיו - והאפשרויות הן שונות ורבות. אני רק יודע מה את חושבת שהוא חושב. אבל אני לומד ממכתבך שגם את במצוקה. את כותבת שאת לא מסוגלת לחיות בלעדיו, וזו מחשבה שיכולה להוליך אותך למקומות לא טובים. אני חושב שנכון לך יותר ללכת לטיפול בעצמך. תוכלי שם גם להתייעץ באופן מסודר על השאלות שאת שואלת אותי, תוכלי להישאל ולהסביר באופן מפורט יותר מה קורה איתו, ולכן גם לקבל תשובות רציניות יותר. וחשוב יהיה לך גם להבין וללמוד להתמודד עם המציאות שלך, הטובה והפחות טובה, זו שאת יכולה להשפיע עליה (ואיך עושים זאת), וזו שאת לא יכולה להשפיע עליה.