עזיבה: מה באמת קרה?

שלום רב,
אני בת 28, היו לי כמה מערכות יחסים בעבר וכמעט בכולן בן הזוג הוא שנפרד ממני.לפני כחודש בן זוגי בשנה וחצי האחרונות נפרד ממני. מאוד הופתעתי לגלות איך הוא מרגיש ושהוא לא רוצה כבר להיות איתי למרות שהוא טוען שהוא אוהב אותי, אך מרגיש שמשהו בקשר שלנו השתנה ויש חוסר התאמה או פערים שאי אפשר לגשר עליהם... ולא ברור לי על אילו פערים מדובר בדיוק. היה לי מאוד קשה לעכל את הפרידה ולהסתגל לחיות בלעדיו, כפי שלקחתי קשה גם פרידות קודמות שחוויתי. אני חושבת הרבה על מה שהיה ביננו, על איך זה שלא הרגשתי שכבר לא טוב לו איתי (כי התנהגותו לא ממש השתנתה, כנראה שהוא העמיד פנים חלק מהזמן... ובנוסף הוא הראה כוונות רציניות לגבי, לא הייתה לי סיבה לחשוב שהוא לא רוצה את אותם הדברים שאני רוצה מהקשר-לעבור לגור יחד ולקדם את הקשר). אתה חושב שאפשר לאהוב מישהו ועדיין לא לרצות להיות איתו? אני כועסת עליו על שלא אמר לי שמשהו מפריע לו כבר כשזה התחיל (ואולי אפשר היה לעשות משהו), אלא חיכה לשלב שבו הוא מעדיף כבר להיפרד והנחית את זה עלי. אבל אני לא באמת מצליחה לחוש את הכעס הזה, כי הגעגועים והאהבה אליו חזקים יותר ובגללם אפילו אני מתקשרת אליו לפעמים, למרות שאני יודעת שזה עושה לי רע. מניסיון העבר שלי בפרידות, ויש לי לצערי הרבה ניסיון, אני יודעת שהזמן עושה את שלו ובסוף אני אתגבר, אבל אני מרגישה עכשיו שאני לא מסוגלת להיכנס יותר לקשרים חדשים, מהפחד ששוב ישברו לי את הלב... ובנוסף הביטחון העצמי שלי נפגע. מה אתה מייעץ לי לעשות? אולי הבעיה אצלי-שאני עושה בחירות לא נכונות של בני זוג או שאני "נמאסת" על בני זוגי בשלב כלשהו?אני מרגישה שאיבדתי את האהבה הגדולה של חיי, את מי שבאמת ראיתי את עצמי מתחתנת איתו. אגב חתונה, כל חברותי כמובן כבר נשואות או בדרך להתחתן, שזה כמובן מלחיץ אותי גם אם אני משתדלת שזה לא... יש לך תרופה אחרת ללב שבור, חוץ מלתת לזמן לעשות את שלו??

נטע יקרה.
..קיראי את המכתב שלי ,זו אומנם היתה אהבתי הראשונה והאמיתית,גם לי וגם לו. ועד עכשיו אינני מצליח להבין מה עבר עליו...אולי נגזר עלינו לחיות לבד או שאנו פשוט יודעים להערים אהבה בצורה קצת אחרת מאנשים אחרים שנהגו "לאהוב" אותנו.אני לא חושב שיש פתרון ממשי מלבד להמשיך הלאה...עם כל הכאב והצער שבעניין.החלמה מהירה.א.25.

נטע יקרה,
את מחפשת את האשם בעצמך, וזה טבעי. אלא שאת לא יכולה לדעת באמת מה קרה, כל עוד הוא לא אמר לך מה הוא הרגיש. אתן לך דוגמא, כואבת אולי, למה שיכול לעבור עליו, ושבתהליך הזה יהיה קשה לך להרגיש מה השתנה אצלו, כי אולי באמת לא השתנה דבר, כמעט.תארי לעצמך שהוא בחן את הקשר איתך באמת ובתמים. ברור שקשר מתמשך כזה, ובעיקר בגיל שלכם,אמור להיות קשר שיוביל לנישואים וילדים. זה הרי מתבקש. יכול מאד להיות שהוא אהב אותך, אבל לא בעוצמות שרצה. היית טובה לו, אבל הוא חיכה את הזמן הזה כדי לראות אם הוא יתאהב בך יותר, וירצה אותך במידה הראויה, לדעתו, למי שתהיה האחת והיחידה. וזה אולי לא קרה. לא בגלל מה שעשית או לא עשית, אלא בגלל פער שקיים ביניכם. בגלל מה שהוא ובגלל מה שאת. ואז, כאשר הגיע למסקנה שחיכה מספיק, והתחושה שלו לא משתנה, החליט לעזוב. ומכיוון שלא השתנה בו משהו ממשי, גם לא היית יכולה לחוש בזה. הדבר היחיד שהיית יכולה לחוש בו, לקראת הסיום, היה אולי ריחוק מסויים, בעת שהוא מתלבט עם עצמו יותר מהרגיל. וזה יכול להיות תהליך מהיר יחסית של שבועיים-שלושה. וזה לא תהליך שבו "נמאסת" עליו בשלב מסויים, אלא שבו הוא לא המשיך להתאהב בך עוד.אני לא משוכנע שזה מה שקרה, נטע, אבל אני מתאר לך תרחיש אפשרי. זה כואב, זה לא משהו שהיית יכולה לעשות כדי למנוע, ובעיקר כאשר הוא שומר את המחשבות וההתלבטות לעצמו (ואולי בצדק, כי אם הוא היה מעלה אותם, היית נכנסת לחרדות קודם, ואולי הוא לא היה נותן לעצמו מספיק הזדמנות להתאהב יותר, כפי שרצה).את צריכה לעצמך וחייבת לעצמך תהליך של החלמה. קראי את ההתכתבות שלי למטה עם א. שענה כאן. ואם את צריכה עזרה בשיקום העצמי שלך, זה בסדר וזה כדאי ללכת לטיפול כדי להתחזק.

תודה רבה על התגובהאתה לא חושב שבמצב כזה הצד שמתלבט ושוקל להיפרד אמור לשתף את הצד השני בתחושות שלו שהקשר כבר לא טוב כמו שהיה, שמשהו מפריע או חסר לו, כדי לא להשלות את הצד השני? הרי במצב כזה הצד המתלבט בעצם משקר, מעמיד פנים שהכל בסדר. במקרה שלי, הוא גם לא בא ואמר שלא טוב לא ושהוא רוצה להיפרד, אלא אני שמתי לב שמשהו השתנה ויש קצת ריחוק ושאלתי אותו אם קרה משהו ואז הוא הוציא את הכל החוצה... ואמר שהוא מבולבל ולא יודע אם הוא רוצה להיפרד ולאחר מספר ימים רק הוא החליט להיפרד. אחרת הוא היה נשאר איתי וזה היה יוצא בטח עוד כמה שבועות/חודשים.שאלה נוספת - מה אני יכולה לעשות כדי להתגבר על החשש והפחד מיצירת קשרים חדשים? אני טיפוס שמתאהב ונקשר מהר ונותנת הרבה מעצמי וכל פרידה שחוויתי הייתה לי מאוד קשה. מצד אחד אני רוצה לצאת עם בחורים חדשים אבל מצד שני- להתחיל את הכל מההתחלה ולהיפתח בפני מישהו חדש ולחשוף את עצמי לאפשרות ששוב אפגע זה מאוד מרתיע אותי.תודהנטע

נטע יקרה,
אני לא באמת יודע מה קרה. נתתי לך רק תרחיש אפשרי שבו הוא אהב אותך לכל אורך הדרך, אבל לא מספיק, ובו הוא לא העמיד פנים בכלל, רק חשב שאולי זה יתחזק, ובסופו של דבר התחיל להפנים שזה לא יתחזק, ומכאן הריחוק שראית.אני לא יודע שזה באמת מה שקרה, אבל הסברתי לך איך זה יכול להתרחש.אלא שכל הסיפור הזה החליש לך את הבטחון העצמי ביכולת שלך לקרוא את בן זוגך, ולכן מגדיל אצלך את החשש מפני פגיעה. זה טבעי, הצורך בתקופת אבל, שהיא מאפשרת לך להחלים, להפנים ולהתחיל לתכנן לעתיד, קיים בסיום כל מערכת יחסים, ועל אחת כמה בכזו שמסתיימת לך באופן בלתי מתוכנן. את יכולה לנסות לצאת עם גברים, אבל קחי בחשבון שאת יותר חשדנית עכשיו. עם הזמן זה יהיה לך טבעי יותר. אני מאמין שתצליחי להתגבר על כך לבדך, ולהעזר בחברים וחברות או משפחה, ויעזור לך יותר אם תצליחי לראות במה שהיה בעיקר את הדברים החיוביים שהיו. זה יעזור לך להשתקם, ויקטין את הפחדים לעתיד.