עומס מטלות בזוגיות: הצבת גבולות

הי ד"ר אורן חסון!אני מרגישה כל כך עצובה וכל כך עמוסה וגדושה. אני נשואה שנתיים בהריון ראשון חודש 9 . בעלי הוא מסוג האנשים שעובדים עצמאי שכיר אך באופן לא מאורגן מפוזר ולעיתים ללא שיקול דעת. ובשל כך אני יושבת ומחפשת מי קיבל חשבונית , איפה הקבלה, למה הוא לא מקפיד בשמות כאשר מקבלים חשבונית או קבלה. וזה דורש ממני טלפונים מכתבים וכו'..הכל גם בדקה 99 . כל הזמן אומר לי מירב צריך עכשיו לכתוב מכתב וכו'.. אנחנו מאוד חלוקים באופן העבודה ולי נמאס לחפות לגבות ולנסות כל הזמן לתקן. הוא עובד קשה ולכן הוא כמעט לא עוזר לי בבית ואם כן, זה רק אם ביקשתי או להויד כביסה ולתלות. אני במצב שאני כבר לא מבקשת ואין לי כוח אז אני שותקת ועושה. שום דבר כמעט לא בא מיוזמתו אם הבית בלגן ו/או צריך לעשות דברים בבית. הוא גם הסתבך עם שותף בסכום לא מועט של 70000 ש"ח והתרעתי , דברתי וכו'.. היום אנחנו משלמים את המחיר והוא לא קטן.כל יום שישי עולה השאלה: היכן אוכלים הוריו, או אחיו מתקשרים אתם באים . אף פעם זה לא בשליטה שלנו . אימו אוהבת שכולם ביחד. ואני כל פעם מוצאת את עצמי ללכת לא ללכת . באמת שבא לי להיות בביתי עם בעלי בארוחת ערב שהכנתי. אך גם זה כבר אין לי חשק. אני מרגישה כאילו אני נלחמת על מקומי ופרטיותי ובעלי כלל לא מפריע לו הוא תמיד משיב את רוצה נלך, את לא רוצה לא נלך. לפעמים הוא בכלל לא מתחשב במה שאני מרגישה למשל עבדנו שבוע קשה מחוץ לבית. חזרנו ביום חמישי שפוכים. אחיו התקשר שאל אם אפשר לקפוץ בעלי שואל אותי בעודו בטלפון עם אחיו אחי יכול לקפוץ, מה אני כבר יכולה לאומר?. הוא תמיד מעמיד אותי במצבים לא נעימים. השבת אני כל היום טבעתי בניירת וסידורים מסרדיים שצריך להגיש ולהכין . לטענותיו הוא לא מבין בזה ומה שהוא לא מבין הוא לא עושה. עד כמה אני יכולה למשוך? אני לא יודעת היכן לשים את הגבולות? דיברתי כבר 1000 פעם והסברתי שקשה לי בדיוק כמו שאני מספרת לך. הוא אומר מצטער הדברים ישתנו והכל חוזר חלילה.אני מאוד מתוחה, עצובה, ואין לי חשק אליו בכלל.אשמח אם תחזור אלי, מירב. תודה מראש על האוזן הקשבת.

מירב יקרה,
לפי התאור שלך הטילו עלייך אחריות מורכבת, ואת קצת מתמוטטת. את אכן צריכה להציב גבולות, אבל זה שאת מספרת לו את מה שסיפרת לי, אינו הצבת גבולות. הצבת הגבולות היא עשייה.בעלך לא הסתדר בחשבונות? אם התפקיד שלך בזוגיות הוא לעשות את זה, אז טוב. אם את רק מחפה על כשלונות שלו – הניחי לזה ועשי רק את מה שאת צריכה. אז אמנם זה יעלה לכם אי אלו שקלים באבדן חשבוניות וקבלות, אבל הוא ילמד מזה מהר יותר מאשר כאשר את מחפה על כל פשלה שלו. לאחר המריבות הראשוניות, כשיבין שאת לא יכולה לעמוד בעומס, אולי יחזור אליך גם השקט הנפשי שלך, וזה שווה את המחיר בין אם החשבונות יימצאו ובין אם לאו.אחיו מטלפן ושואל אם לבוא? מותר לך לומר שלא, כי אין לך כוח, אבל עוד יותר נכון לומר לו שיבוא בכיף, רק שאת בעצם די הרוגה, ושאת לא מסוגלת להגיש, אלא בדרך לנוח במיטה ברגע שאת מסיימת לך מטלות מסויימות. ומה לעשות שהתעייפת מהעבודה היומית שלך? מה עוד שאת בהריון (ואחר-כך עם תינוק-קימה בלילה-חוסר שינה). אז פרשת לחדר השינה לנוח. שבן זוגך יגיש. מותר לך לבוא אחרי שעה, עם עיניים עייפות, ולבקש מבן זוגך שיכין לך קפה. את פשוט הרוגה.זה הצבת גבולות, מירב. לא אמירה במילים שאינך עומדת מאחוריה אחר-כך. אני לא אומר שכך בדיוק את צריכה לנהוג, אבל זו דוגמא לאיך אפשר, וחשבי על דרכים לגוון.

ראשית, תודה רבה על התייחסותך אני מאוד מעריכה זאת. שנית, אייך אני יכולה לפתור את הבעייה של כל יום שישי שהוריו או אחיו מתקשרים לשאול אתם באים לאכול? מידי פעם אנחנו אומרים לא אבל זה בגללי ולא בגלל בעלי כי כל הזמן ששואלים אותו אומר אני לא יודע אחר כך אומר לי בא לך לאכול אצל ההורים שלי. ואני ציפיתי שגם התחושה של ארוחת ערב בביתנו תבוא מצידו ולא רק מצידי.סתם דוגמא משהו אחר חזרנו משבוע קשה של עבודה ואני לא הלכתי לבית הוריו הוא כן. אביו שואל אותו למה מירב כועסת. כאילו אני חייבת להגיע אליהם הבייתה ולאמר הגעתי. חשוב לי לציין שמשפחתי רחוקה יש לי כאן דודה אך אני לא מרגישה מעורבות יתר או חניקה אלא בכייף והמערכת די טובה בינינו.מה דעתך על כל זה. האם את הגבולות עם הוריו הוא צריך לעשות או שאני צריכה לעשות. תודה רבה,

מירב יקרה,
כאשר את מרגישה פחות מחוייבת למשפחה שלו ולהוריו, מן הסתם הוא יצטרך לשמור ולהחיות את הקשר הזה יותר, כי זה חשוב לו. ומן הסתם, כאשר זה חשוב לו, זה חשוב גם לך, אם אם לא באותה מידה. אז בלית ברירה, תשקיעי בזה יותר ממה שהיית רוצה, ואולי יום אחד תלמדי להנות מזה, אבל מותר לך לעשות את האיזונים שלך, ומותר להם להיות שונים משלו, ובתנאי שתצליחו להגיע ביניכם להסכמה, ובתנאי שהוא יידע להסביר בעיני בני משפחתו שאת זקוקה מדי פעם ללבדיות שלך, ושזה אינו אומר בהכרח שאת כועסת או לא מרוצה מהקשר איתם. הסבירי לו, כדי שהוא יידע להסביר להם, שישתדלו שלא לשפוט אותך בכלים שלהם, אלא שחונכת אחרת, התרגלת אחרת, והצרכים שלך הם אחרים.