עוד לפני תשובה - כתבה מעניינת

אורן שלום,אני נשואה שנתים וחצי לבעל אוהב ואבא טוב.באופן יחסי מערכת היחסים שלנו טובה ולעתים יש עליות וירידות. לאחרונה השקעתי מחשבה בדבר שמאוד מפריע לי."גיליתי" שאנחנו לא מדברים על דברים לעומק, אלא דיבורים יומיומיים כאלה, מה שצריך ולא יותר מדי.זה מפריע לי כי אני אדם שאוהב לדבר ולהגיע ל"עומקים" ואני מרגישה כאילו ככה גם הזוגיות שלנו: דברים חומריים כאלה ולא יותר.כשאני חושבת על זה תמיד הוא היה ככה אבל עכשיו זה נהיה ממש בקיצוניות. יש לציין כי יש לנו ילדה קטנה ומאז שהיא נולדה המצב החמיר.זה ממש מפריע לי כי אני מרגישה מעין ריקנות בנשמה..ואני חושבת שאם אני אגיד לו את זה הוא לא יבין על מה אני מדברת (כבר ניסיתי פעם)מה אתה מציע לי לעשות?

אני יקרה,
עוד לפני תשובה, קראי היום כתבה אחרונה נדמה לי, בנספח הבריאות של ידיעות אחרונות מהיום. היא עוסקת בדיוק בזה.

אני יקרה,
הפער הזה, שהוא קיים לעיתים בין גברים לנשים, אינו פשוט כלל. יש גברים שנוח להם במציאת פתרונות, וכשאת רוצה לדבר איתם על יחסים, פתאום יש להם כאב ראש. כי לדבר על יחסים, ולדבר על יחסים שיש לך עם אנשים בעבודה, ועם בני משפחה וכן הלאה, פרושו גם להראות אמפתיה – שהוא מבין את הקשיים שיש לך. ולהראות אמפתיה אי אפשר מבלי להסיק את המסקנות, שהן לעזור כשקשה לצד השני. ואולי כאן הבעיה, כי אין ספק שלאחר הולדת תינוק, קשה לך יותר. התרחקות שלו מאפשרת לו להשאר "נייטרלי", ולא להוסיף עזרה מעבר ל"הסכם" שהיה ביניכם קודם. התרחקות מסייעת בידו שלא להתנדב לעזור לך יותר.אלא שאת כותבת שהוא בעל אוהב ואבא טוב. האם לאור מה שכתבתי, אולי בכל זאת יש לזה כמה סייגים?אם לא, אז אולי את מחפשת, דרך תובנות רגשיות וחיבור רגשי, תחושה של יציבות? לוודא שהוא באמת אוהב אותך ושהאהבה הזו תהיה יציבה לאורך זמן?כפי שאת רואה, יש מספר אפשרויות, שחלקן קשורות גם אליך, ולתובנות שאת צריכה לחפש בעצמך. אם הדברים האלה חסרים לך באופן ממשי, אולי כדאי שתגיעו ליעוץ. יכול להיות שהוא יופתע מהצורך שלך ביעוץ זוגי, אבל אולי דווקא בגלל זה, עכשיו זה הזמן הנכון, לפני שתבני לך חומות של טינה.

ד'ר חסון שלום,ראשית, תודה רבה על המענה וההתייחסות.ברצוני להבהיר לך מספר דברים:1. אני בטוחה באהבתו אלי. איני חשה ערעור כלשהו האהבה ובחיבה אלי.2. כבר הצעתי בעבר ייעוץ והוא הסכים, רק שזה לא יצא לפועל מ"עצלנות".3. אני זקוקה לפרטנר שיהיה מעבר לאבא ובעל. כלומר, אני מרגישה שחסר לי שיחות וחיבור רגשי אצלו, כי הכל כאילו אוטומטי, באנלי ולא מפתיע כלל.אני חושבת שאני יודעת מאין מגיע הפער. לדעתי, זה נובע מהבדלי מנטליות, שכן בבית הוריו לא נוטים לשוחח הרבה, התקשורת ברובה מנוהלת בצעקות (ולאו דוקא מעצבים) ואין דיבורים ושיחות מעמיקות. לעומת זאת, אצלי בבית הוריי היה נהוג לשוחח הרבה, לפתור בעיות באמצעות שיחות וכו'.כלומר, אני חושבת שהוא פשוט לא מכיר את הדרך הזו.לעתים, כאשר אני מנסה לפתוח בשיחה כלשהי שלא ממש נוח לו לדבר על הנושא, אז הוא יאמר שהוא לא מעוניין לדבר כי אין לו כח ושהוא עייף וכו'..יכול להיות שהוא גם לא יודע להתמודד עם שיחות מסוג זה (כי אני יותר דומיננטית בקטע) ולכן מעדיף לברוח..לאור כל מה שכתבתי, מה לדעתך עלי/עלינו לעשות על מנת לשפר זאת? כאמור, זה מאוד מפריע לי, משעמם אותי ואפילו משתק אותי. אני חשה כי זה מדכא אותי ואת נפשי החיה ואני מתחילה לחשוב על כל מיני כיוונים בהם אוכל למצוא מענה לצרכים הללו.מה דעתך?תודה רבה,אני

אני יקרה,
בין אם הסיבה היא הבדל בין גברים לנשים, ובין אם הסיבה היא הרגלים מבית ההורים, ובין אם שניהם, הבעיה קיימת. לפיכך, אני חושב שכדאי שתפסיקו להיות "עצלים" (סעיף 2 שלך), ותתחילו לעשות משהו, אם זה באמת חשוב לך. ברור שהתהליך לא קל, וברור שלא פשוט להציג עצמכם בפני עצמכם ככאלה שלא יכולים להתמודד עם זה לבד, אבל יותר קל להתמודד עם זה עם עזרה מקצועית, כדי לשפר את היכולות שלו לדבר איתך, ושלך לפתוח ולפתח בו את היכולות האלה.