סלסה ותנאים: מה עושים?

הי,אני ובן זוגי היינו יחד כחצי שנה. אני באה מרקע זוגי תקין כל חיי ואילו הוא היה עד לנישואים כושלים של הוריו ולטענתו לא חיפש זוגיות.לפני שהכיר אותי, היה יוצא 3-4 פעמים בשבוע להשתכר ולרקוד סלסה בלילות, ומשם משיג סטוצים וממצא את רווקותו.בחצי שנה האחרונה, 95% מהריבים שלנו סובבים סביב נושא זה שאני לא מוכנה לתדירות כזו והוא לא מוכן שיגבילו אותו למשהוא שהוא אוהב ועושה כבר 11 שנה.מיותר לציין, שהוא לא מוכן שאבוא איתו לשם.האקסית המשמעותית שלו גם שם.לטענתו, הוא לא הולך בגלל הבחורות או בגלל הריקוד החושני, אלא זה תחביב והוא חייב שלא יגבילו אותו ושירגיש חופשי.לאחרונה, הגענו לפשרה כי פעם בשבוע הוא ייצא לשם בלעדיי (למרות שאני סובלת ובוכה באותו יום) ובשאר הימים, אבוא איתו לרקוד.זה החזיק מעמד מספר ימים, עד שאתמול הוא החליט שהוא לא יכול יותר להרגיש סובל, חנוק, מוגבל, לא חי אלא חי לפי מוסכמות, הגבלות, והבטחות אלו לא החיים שהוא רוצה, ארז את דבריו ועזב את הבית.הוא לא מוכן לטיפול יחידני או זוגי.האם יש מה לעשות?תודה מראש

ליאת יקרה,
האמת המרה היא שבמאזן בין הצרכים שלך לשלו, הצרכים שלך לא חשובים לו עד כדי כך שיוותר על הסלסה ועל כל מה שנילווה (וברור שזה לא רק הסלסה, אלא גם מה שנילווה, שאפשר לעשות בלעדייך). ואם את לא מוכנה לחיות עם האיש כאשר זה התחביב שלו, וקל לי להבין למה, אז תסיקי את המסקנות. ברור שזה קשה, כשציפית ליותר, אבל הוא העמיד בפנייך תנאים מאד ברורים:take it or leave it!אז זה מה שיש.

תודה על תשובתךשכחתי לציין שבן זוגי לשעבר צעיר ממני ב-3 שניםוטוען לגבי הסלסה בפני משפחתו כי זה עניין של זמן עד שהיה מפסיק משום שהוא מאוהב בי רק שלושה חודשים מתוך החצי שנה ושינה המון בשבילי, עבר לגור איתי וכוהוא טוען שהבעייה היא שאני רוצה הכל פה ועכשיו ולא ממתינהמצד שני הוא הודה בפניי לא אחת כי כוונתו היא לא להפסיק עם זה לעולם ואף ציין בפניי כי יש זוגות שנשואים שנים והבעלים משאירים את האישה והילדים ויוצאים לרקוד עם אחרות בלילות.האם עצם העובדה שהוא מסוגל לרקוד ולהתחרמן עם אחרות בסלסה (למרות שלטענתו הוא רק רוקד) למרות שהוא יודע שאני בבית בוכה באותו זמן מעידה על העובדה שמעולם לא אהב אותי?מעבר לעובדה, חצי שנה הוא לא עבד, עד שסידרתי לו עבודה, ונודע לי שלאחר הפרידה הוא התקבל, דבר שעורר בי כעסים רבים כי בחצי שנה הזו, אני פירנסתי את שנינו.קניתי לו בגדים, החזקתי את הביית ודאגתי לכל צרכיו ועכשיו מישהיא אחרת תהנה מהכנסותיו.איך מתמודדים עם הכעס על חוסר האהבה ועל חוסר הערכת התודה? ועל הרגשת הניצול?תודה,ליאת

ליאת יקרה,
לגבי היחסים ביניכם, כבר כתבתי לך. לגבי ההתמודדות עם הלבד: אין לך ברירה. זה קשה, זה מעמיד אותך בתנאים חדשים שאת צריכה ללמוד להתמודד איתם, אבל אם תשנני לעצמך שאת חזקה, ושאת לא מתכוונת לוותר על החיים שלך בשביל מישהו שלא רוצה אותך מספיק, תתחילי לבנות לך תוכנית שיקום. קבלי כל תמיכה שאת יכולה מחברות, מבני משפחה, ואם צריך מיעוץ מקצועי. הציגי לעצמך באופן ברור את הבעיה שלך, חפשי פתרונות אפשריים, והתחילי ליישם.