סכסוך בין חבר לאבא: מה עושים?

יש לי חבר כבר חצי שנה. קשר מאוד חזק ואינטנסיבי..כבר מהשבוע השני הוא ישן אצלי, וכבר מהשבוע הראשון ההורים שלי היו נגד..היו לנו ריבים על זה בלי סוף (לי ולהורים) והמשכתי להביא אותו לבית, עד היום שאבא שלי אמר לי במפורשות לא להביא אותו יותר. הוא טוען שחבר שלי לא מתייחס אליו ובטוח שהוא נמצא בבית מלון ושהוא בנאדם מגעיל וכדומה..הבעייה היא שאני בצבא, אין לי זמן לחלק בין ההורים לבין החבר לבין החברות לבין כולם.. אני חייבת שהוא יוכל לבוא לישון אצלי (אנחנו גרים בערים שונות) כדי שאני אוכל לראות את המשפחה, את החברות וגם אותו..אתמול יצאתי מהבסיס והוא בא לאסוף אותי. היינו קצת אצלו וכשאבא שלי התקשר לשאול מה איתי - כשהבין מייד התעצבן.. חזרתי הביתה ההורים לא היו בבית - יצאו עם חברים.. ועל הבוקר אבא שלי רואה אותי וישר בלי בוקר טוב כמעט התחיל עם זה של למה הבאתי אוות הביתה..אני מאוד מיואשת.. לא יודעת מה לעשות.. אני לא יכולה לבחור בין ההורים שלי לבנאדם שאני אוהבת...:(

עדינה יקרה,
כשאת תלויה בהורים, ואתם לא מסכימים, את בצרות. עובדה, כלומר... הבית הוא ביתם, נכון? לכאורה והם יכולים לאסור עלייך להביא אנשים הביתה, אם זה לא נראה להם. האמת היא שהמעמד החוקי של דייר משנה בבית, כמו בן או בת בוגרים, אינו ברור לי, ולכן לא ברור לי מה הסטאטוס החוקי של העניין. אלא שמצד שני, כל עוד את תלויה בהם כלכלית, המלחמה הכוללת שאת יכולה לעשות נגדם היא מוגבלת, והיא לא תפעל לטובתך.ואני אומר את כל זאת למרות ההכרה הברורה בזכותך, כאדם בוגר, על-פי חוק, ליצור קשר אישי, חברתי או מיני, עם כל אדם כלבבך, ובתנאי שלא תפרי חוק. אלא שכמו שאת מבינה, החיים אינם מתנהלים רק על-פי חוק, אלא על פי מידת התלות וההשפעה.לא הבנתי את כל טיב הסכסוך שבין החבר שלך לבין אביך. אני לא בטוח שגם את מבינה את מה שעובר בראשו של אבא שלך עד הסוף. לכן יהיה לי קשה להציע פתרון ליישוב הסכסוך הזה. יש לך שתי דרכים: הדרך הראשונה היא לעשות סולחה. נסי שלא להתווכח עם אבא שלך, אלא לשוחח איתו. נסי להבין את המניעים שלו עד הסוף, ואחר-כך, אם הוא טועה לדעתך, מצאי ראיות, אחת לאחת, שהוא שוגה. הסבירי לחבר שלך במה הוא שגה, אם הוא עשה משהו שאינו בסדר, והסבירי לו שאם הוא רוצה בך כפי שאת רוצה בו, הוא צריך לנסות לעמוד בתנאים הנדרשים של בעלי-הבית. ולאחר שתגיעי להבנות עם כל אחד בנפרד, נסי לעשות סולחה.ואם זה לא עובד, לא נותר לך אלא לעשות את הפשרות שלך, ולהסתדר בדוחק הזמן, האילוצים והלחצים של החברות, החבר וההורים, או לוותר על אחד מהם.אגב, אם אפשר היה לקחת את כולכם לייעוץ, ולעבור את תהליך הסולחה עם יועץ מקצועי, הייתי ממליץ, ובתנאי שאת מרגישה עם החבר שלך שזהו זה. כלומר - שזה מה שאת באמת רוצה. אלא שבמצבים כאלה אנשים בדרך כלל לא נוהגים לפנות לייעוץ. ושוב, מבחינה כלכלית ומעשית (שיתוף פעולה), גם כאן את תלויה בהורים. ומי אמר שהחיים פשוטים?