סיפור דומה: קושי להתנתק מבן זוג

לא משנה יקרה
קראתי את הודעתך והייתי חייבת לכתוב לך.... ומתנצלת מראש אם אני חריפה..אני קוראת את הודעתך וזה נראה כאילו שאני כתבתי אותה, לפני 4 שנים!!!גם אני גרושה בת 36 עם שני ילדים והיה לי קשר עם גבר נשוי במשך כ10 שנים. אהבנו ברמות שלא יתוארו, עד כדי כך שהייתי מקנאה לו כשהוא היה עם אישתו. סבלתי כשידעתי שהוא איתה בבית!! הוא תיאר את חייהם כדבר לא נסבל, ישנים בחדרים נפרדים ומנהלים חיי שותפות בלבד בגלל הילדים. הוא אפילו עזב את הבית לתקופה של כ 10 חודשים וייסורי המצפון החזירו אותו. חיי היו גהינום, הייתי נופל לתהומות במצבי רוח בלתי נסבלים אך כשהייתי איתו זה היה גן עדן עלי אדמות. לא האמנתי שיכול להיות טוב יותר.אבל עמוק בפנים ידעתי שזה לא זה ואני רוצה בן זוג שיהיה איתי באופן מלא, כולל באירועים משפחתיים, בחגים, בלילות, ומתי שאני רק רוצה. לקח לי המון המון זמן להבין. נפרדתי ממנו הוא לא הניח לי, טרח לומר לי כמה הוא אוהב וכמה קשה לו בלעדיי, שאני האישה האמיתית שלו וכו', ושוב הייתי נופלת לדיו וחוזר חלילה. בסופו של הדבר הבנתי שאם אני רוצה להינצל ולהחלים מהמחלה הזו אני חייבת לנתק קשר לגמרי, ורק אז הצלחתי להיגמל ממנו (זה היה ממש כמו סם). הוא נשאר עם אישתו וחזר לחיי משפחה תקינים, מידי פעם היינו ניתקלים זה בזה והוא היה מספר שחייו בסדר.למרבה האירוניה, אישתו נהרגה לפני כחצי שנה בתאונת דרכים, היתה מחשבה שנחזור, אבל הוא כבר מגעיל בעניי, אין סיכוי. היום אני מבינה שהוא סיפק צורך חזק שהיה בי לאחר הגירושים, העלה את הביטחון העצמי שלי ועשה לי טוב, לא יודעת אם זו אהבה...ולך אני חייבת לומר, אם עד עכשיו הוא לא עזב את אישתו זה כבר לא ייקרה, אל תהרסי את חייך, נצלי את שנותייך היפות למצוא בן זוג שילווה אותך כל החיים, אני בטוחה שזה מגיע לך כמו לכל אחת... אין לך מושג כמה אני דואגת לך למרות שאינני מכירה אותךבהצלחה, זה ללא ספק יהה קשה

רחלי יקרה
!הותרת אותי המומה מסיפורך. הוא באמת דומה מאוד לסיפור שלי .אני מודה לך על הכנות את חמודה ומזכירה לי את עצמי.תראי אני מודעת בגדול למה שקורה איתי אך איני מסוגלת להתנתק ממנו אני אוהבת ומאוהבת בו ברמות שלא ניתנות לתיאור. מה גם שאם אחשוב על אופציה של לוותר עליו ולהתנתק ממנו טוטאלית זה בלתי אפשרי. אני אמשיך להיפגש עמו בכל יום (אנו עובדים באותו מקום). נראה לי שאני בתת-מודע סובלת יותר מידי ולכן אני כותבת בפורום או משלמת כספים מיותרים לכל למיני מיסטיקנים רבנים וכו'.אני מייחלת לעצמי שהוא כן יעזוב אותה ותראי מה אני מסוגלת אפילו לכתוב יסלח לי האל הלוואי שהיא תמות כי רק כך יימצא הפתרון לבעייה.אגב, אני לא מצליחה להבין אם כל כך אהבתם כיצד ויתרת על ההזדמנות להיות עימו ???אני חושבת עליך... אחרי 4 שנים שלא איתו. אני מניחה שמצאת לך אהבה חדשה ולכן קל לך יותר. ואני, אנני מצליחה אפילו לדמיין את חיי בלעדיו אנחנו גוף אחד ורוצה להאמין שיהיה לסיפור שלנו סוף שמח.שמחתי לקבל תגובתך, אשמח אם נמשיך להתכתב.שיהיה לך יום נפלא........

הי לא משנהנכון שזה מדהים?? ואת לא הראשונה שזה קורה איתה, כנראה שיש איזו תבנית לגברים נשואים שבוגדים.... הוא מרגיש שהוא צריך לפצות אותך ולכן הוא כל כך נהדר. גם אם תחיו יחד שה לא יהיה כל כך מקסים.תביני, אני מרגישה שהייתי כמעט בהרס עצמי עם הקשר הזה, והבטחתי לעצמי שכל אישה שאפגוש שתהיה במצב שכזה, אני לוקחת על עצמי לעזור לה לצאת מזה, אצלי לא היתה מישהי שעשתה את זה, וזה היה כל כך קשה, שאי אפשר לתאר במילים!!!תביני, מתוקה, שהוא נהנה מכל העולמות, הוא אוהב אותך, אבל אוהב יותר את עצמו... הוא לא מוכן לוותר על חיי המשפחה שלו, ואת צריכה לוותר על חיים נורמאלים? למה? משהו דפוק אצלך? את לא חושבת שמגיע לך גבר אמיתי?? גבר שירצה אותך מספיק כדיי להתחייב?בהמשך לסיפור שלי, כשהוא חזר הביתה "כי לא עמד בגעגועים לילדים" אישתו הסכימה שימשיך את הקשר שלו איתי, היא לא רצתה להתגרש בכל מחיר, גם אם זה אומר שהוא יחיה חיים כפולים!! היה לו נורא נוח והוא הציע לי, אבל אני רציתי חיי משפחה משלי, רציתי גבר שישן איתי, שיטייל איתי, שיהיה איתי כשאני חולה, שיבוא בערב שבת איתי לארוחה אצל ההורים, שיבלה איתי בשישי ויקום איתי מאוחר בשבת, שנבנה ביחד בית, וזה לא יכול היה להיות איתו. גם אני לא הצלחתי לראות את עצמי עם גבר אחר, הוא היה החצי השני שלי, הוא לימד אותי את נפלאות הסקס, הוא ראה בי האחת והיחידה והקפיד לומר לי שאני האישה שלו, הייתכן שיש דבר כזה בחוץ??? אז זהו, שיש....היה לי נורא קשה, בכיתי ימים ולילות, הוא לא הקל עליי וחיזר בלי סוף, לא הייתי אמא לילדים בגלל הדיכאון הקשה שנפלתי לתוכו, היה לירע!! באותה תקופה גם עזבתי את העבודה, התחלתי לעבוד במקום חדש ושם היה בחור שנדלק עליי. הוא לא היה מי יודע מה, אבל החלטתי שאני "מנצלת" אותו לשיקום האגו שלי, סתם ככה עד שאשכח מהנשוי...4 שנים אחרי, אנחנו עדיין יחד. הוא ידע על כל הסיפור, היה מאוד רגיש ולא לחץ, והיום כיף לי איתו ואני יודעת שהוא נשלח משמיים לעזור לי.יקירה, אני לא מכירה אותך, אבל מרגישה מאוד קרובה אליך כי אני יודעת ומכירה את ייסורי הנפש שאת חווה.תאהבי את עצמך... מגיע לך קשר טוב ובריא. אם הוא מסוגל לתת לך את זה אחלה. אם לא, מצאי את זה במקום אחר.וכמובן, אם תרצי להמשיך להתכתב, בשמחה.בהצלחה!!

בחיי שאת מדהימה!! והסיפור שלך ממש אבל ממש דומה לשלי.תגידי, זה לא הרג אותך מבפנים שאשתו ידעה ושתקה??? האם את באופייך היית מסכימה לחיות עם בעל שמאוהב באחרת?? אותי זה משגע.ובכלל הקטע שאשתו כבר לא בין החיים, זה נשמע לא מציאותי. מעניין, יש לך מושג מה איתו כיום..(הכוונה האם מצא לו אהבה חדשה...)אני מאוד שמחה בשבילך שאת חיה חיים נורמליים היום מגיע לך!!! 10 שנים לא יאומן עלינו הא?לגבי אני ממש לא יודעת מה יהיה ימים יגידו אני רק יודעת שכיום אינני מסוגלת לעשות שום צעד להתנתק ממנו. אולי יתמזל מזלי ובסופו של דבר אחיה חיים נורמליים. יש לי ילדים גדולים (ילדתיבגיל ממש צעיר) הבת שלי הגדולה בת 18 היא יודעת על מערכת היחסים שיש לי. היא גם יודעת שאינני יכולה להתנתק ממנו היא מפחדת פחד מוות שאעזוב אותו היא אומרת שאני עוד יותר משתגעת בלעדיו.תסלחי לי על הכתיבה המבולגנת. (אני בעבודה)ביי ותשמרי על קשר.מ.

הי.אני חושבת שאת לא מעריכה אתעצמך מספיק...את לא יודעת איזה גברים מקסימים יש בחוץ.למה את מסתפקת בחצי?? חשבת את עצמך פעםן??לא שאני לא מבינה.... פשוט חבל עליך ועל השנים היפות שלך...אני לא הייתי מסוגלת לחיות עם גבר שמאוהב באישה אחרת. אישתו ידעה וקיבלה את זה בשלב מסויים, היו להם 4 ילדים והיא העדיפה אותו ככה מאשר לגדל אותם בלעדיו.כן, אני מידי פעם פוגשת אותו, חלפה רק חצי שנה מאז שהיא נהרגה. הוא עסוק מאוד עם ילדיו (הגדולים בני 21 אבל הקטנים בני 9), מנסה לאזן את הבית, ולטענתו לא פנוי לפתח את חייו האישיים. לא יודעת כמה מזה נכון, אבל גם לא איכפת לי...היום, לי יש חבר מקסים והוא לבד, את מבינה איך שהגלגל מסתובב??מאחלת לך המון הצלחה, ותהיי חזקה, בסוף זה יישתלם.כתבי לי..