סיכוי וסיכון בזוגיות: האם יש תקווה?

אני גרושה+1 כבר שנתיים, בת 33, ומאוד רוצה כבר לפגוש בן זוג מתאים. מכל הפגישות העוורות עד כה לא יצא כלוםבמקום עבודתי ישנו גבר נשוי, בגילי, ללא ילדים שיש ביננו חברות מאוד טובה. לאט לאט התאהבתי ואינני בטוחה אך נראה לי שזה הדדי.הוא סיפר לי שהוא נשוי כבר 7 שנים אך כבר לא מאושר. הוא ואישתו כבר בקושי מתראים /מדברים (שמעתי גם מגורם שלישי בלתי תלוי שהיא אישה מאוד בעייתיתוקשה).עד כה התנהגתי אליו מאוד בידידות ולא מעבר לכך, לא רמזתי לו שהוא מוצא חן בעיניכי מעולם לא עלתה במוחי המחשבה שאצא עם גבר נשוי. לאחרונה אני שואלת את עצמי האם אני לא מפספסת, האם להפסיק להעמיד פנים שמדובר בידידות ולרמוז לו שהייתי שמחה ליותר מכך.הוא מאוד מתעניין בחיי ובחיי בני בן ה-3.מה לעשות? האם קשר כזה הוא חסר סיכוי כפי שכל חיי לימדו אותי לחשוב או שאפשר לעשות משהו כדי לדעת האם יש לכך סיכוי - ומה?

נילי יקרה,
"חסר סיכוי" הוא משהו שאף פעם לא הצליח לאף אחד. קשר כמו שאת מתארת אינו חסר סיכוי, כי יחסים קבועים רבים התחילו במצב כזה. זה לא אומר שזו התחלה בריאה, אבל סיכוי בודאי שישנו. לא מזמן התפרסם מחקר שנערך בארה"ב, ומדבר על אחוזים גבוהים מאד (לא זוכר כרגע מספרים מדוייקים, אבל נדמה לי שמדובר ב- 30-40 אחוזים לפחות) של זוגות שנוצרו לאחר שהיחסים ביניהם התחילו כשלפחות אחד מהם היה בקשר אחר.ההתחלה לא בריאה, אגב, כי היא תלויה בשבירה של מוסכמה, שיש לה גם גושפנקא רשמית שצריך לפרק אותה קודם. גברים במצבו הרבה יותר פתוחים ליחסים מזדמנים, מאשר ליצירת קשר קבוע. אלה הן נקודות מוצא שאינן לטובתך, אבל זה בהחלט אינו מצב חסר סיכוי.