סיוע נפשי לאחר פרידה

oשלום,הרופא נתן לי רמוטיב בעקבות דכאון קל שנכנסתי אליו לאחר פרידה מהחבר. וייעץ לי לגשת לאבחנה פסיכאטרית ששם יפנה אותי לטיפול מתאים.יש לי חשד להפרעת קשב אך עדיין לא אובחנתי.יש לציין שמערכת יחסים שלי הייתה עם הרבה מתח לחץ וחרדות. כמובן שבסוף הבנתי שלא לחינם הרגשתי מה שחשתי.הייתה בעיית אימון. אני מבולבלת אני לא יודעת אם לייחס את ההפרעה למערכת יחסים שהייתה או שזהו רק צירוף מקרים.בעקבות כך רציתי לשאול כמה דברים:האם זה נכון שיש קשר בין הפרעת קשב לבין התנהלות במערכת יחסים שמלווה בתסמינים שהזכרתי?אם כך מהו הטיפול היעיל?האם פסיכטרפיה וטיפול עם ריטלין יכולים לעזור במצב?האם חובה להיבחן אצל פסיכאטר? או שאני יכולה לגשת ישירות למטפל?עלי לציין שאני סטודנטית ולא קל לשלם על אבחנה וטיפולים ביחד...אז אם יש משהו שניתן לעקוף אותו זה יהיה טוב...

מיה יקרה,
דכאון קל הוא תופעה טבעית בעקבות פרידה, ולכן אני לא רואה כל קשר הכרחי בין מה שאת מתארת לבין הפרעות הקשב. מצד שני, כמו כל גורם לחוסר סבלנות, גם הפרעות קשב עלולות לגרום ליצירת מתח ביחסים. כך שאני רחוק להיות מסוגל לאבחן, על-פי מכתבך, את מצבך, ובודאי שלא להמליץ – מה עוד שאבחונים כאלה אינם בתחום התמחותי.יחד עם זאת, כדאי לבדוק זאת עם איש מקצוע. את יכולה לעשות זאת גם דרך פסיכיאטר של קופת חולים. בנוסף, כסטודנטית, את רשאית לפנות לעזרה נפשית הקיימת באופן מסודר לפחות במרבית המוסדות האקדמיים המסודרים. בדקי זאת במסגרת המוסד האקדמאי שלך.

תודהלמען האמת אני לא כל כך ששה ללכת לפסיכאטר מכיוון שיש הרבה הפרעות שחופפות להפרעת קשב ולחשוב שהוא יכול לאבחן משהו אחר קצת מרתיעה אותי כי איני יודעת איך אהיה מסוגלת לחיות עם אבחנה מסויימת ולהמשיך בחיי עם תלות לתרופות.בכל אופן רציתי לדעת האם פסיכוטרפיה יכולה לטפל בחרדות או בדכאונות שלא מלווים להפרעה כלשהי?האם יש דבר כזה?אצלי היו פחדים(של נטישה, להישאר לבד) רק במהלך שני מערכות יחסים אחרונות והתפרצויות בכי ופחד במהלך הקשר האחרון, כי ידעתי שמשהו לא בסדר ומפריע לי מאוד ולא הייתי אומרת לו את זה...האם מדובר פה בסך הכל בחוסר בטחון עצמי שצריך לטפל בו?האם היית ממליץ על טיפל פסיכולוגי?

מיה יקרה,
נראה לי שיש לך חששות בכמה מישורים:את חוששת מאבחון יתר מצד פסיכיאטר. שלא יגלה מה שאין. אבל אולי גם חשש שיגלה את מה שיש? אם זה החלק השני, אל תפחדי. כי אם יש בעיה, מוטב לדעת אותה. אבל אני בעיקר חושב שאת יותר חוששת ממשהו יותר משיש לך משהו.מה שיש לך הוא דכאון, קל או כבד, שאולי קיים אצלך באופן טבעי ואולי לא, אבל ללא ספק הוא נוצר או החמיר כתוצאה שלך יחסים לא מוצלחים, ואולי גם כתוצאה של שבירת ציפיות שהיו לך מיצירת זוגיות, ומהחרדה שלא תהיה לך כזו. ונדמה לי שזה יותר מעצם החשש ליכולת שלך ליצור ולקיים זוגיות ברת קיימא בכלל מאשר אבדן של בן זוג מסויים, כי כתבת במפורש שהקשר הזה לא היה טוב. גם מבלי להכיר אותך אוכל לומר לך, על סמך המעט שכתבת, שזה חשש מיותר, אבל כדי לאפשר קשר זוגי את צריכה לעבוד על שינוי הלך המחשבה שלך ומצב הרוח שלך. את זה את יכולה לעשות בפסיכותרפיה. וכן, גם ללמוד אסרטיביות, ולדעת לומר את מה שחשוב לך, ומבלי לפגוע, אלא בדרך מועילה.אני לא בטוח שאת זקוקה לטיפול תרופתי. אבל אם כן – את זה יכול לתת רק רופא או פסיכיאטר (עדיף, כי זו המומחיות שלו, ולא של רופא המשפחה!). וזה כולל טיפול בריטלין. פסיכותרפיסט יוכל לומר לך אם כדאי לך לקבל גם טיפול תרופתי, כך שתצטרכי לסמוך על ההמלצה שלו. כך שבמצבך, היות שאת במצב דכאוני שקשה לך לצאת ממנו, והוא פוגע בך בחיי היום-יום, ההמלצה היא ללכת לטיפול.

תודהאכן הגדרת את הפחד שלי מפסיכאטר אבל החשש הוא בעיקר מלהיות תלויה בתרופות שמא יתגלה משהו.וגם הגדרת נכון את הקשיים שלי במערכת יחסים בכלל חוסר אסטרטיביות, חוסר תקווה..אז הייתי רוצה לפנות למטפל דרך קופות החולים, העניין שנותנים רשימה ואין לי מושג מי מי מהם הוא טוב.אילו שאלות עלי לשאול כדי לבחור את המתאים עבורי?מיה