סיום קשר: עצות להתמודדות

שלום,
שמי מיכל, בת 48. אני נשואה עשרים שנה לבעל מדהים ויש לנו ארבעה ילדים. בעלי עושה המון בשביל המשפחה, בעת הצורך אפילו עבד בשתי עבודות ביום ובלילה. גם אני עובדת קשה בבית ובחוץ, משכילה ונאה. אנו אוהבים ומכבדים אחד את השני ותומכים אחד בשני, ואפילו מתרגשים עדיין אחד מהשני כמו בשנים ראשונות של חברות. לבעלי יש חסרון אחד, הוא לא הנדימן (גם אני לא מושלמת), כך יצא שהשכן מרצונו עוזר לנו הרבה בתיקונים ובתחזוקת הבית וכך יצא שאנו שותים קפה וצוברים שעות של שיחות והכרות מעמיקה ומה לעשות שללב יש רצון משלו והתחלתי להרגיש כלפיו רגשות לא ראויים. נדמה לי שגם הוא מרגיש ככה מרמזים עדינים (גם הוא נשוי פלוס ילדים). שאלתי היא, האם פשוט לחיות עם זה או לעשות משהו בנידון? אם לדייק את השאלה, איך להדחיק להיפטר מהרגשות הללו?

מיכל יקרה,
שאלת איך להדחיק ולהיפטר מהרגשות הללו, שזה אומר שבעצם החלטת, או לפחות שאת אומרת לעצמך שהחלטת מה לעשות עם השאלה של משפט קודם: "האם פשוט לחיות עם זה או לעשות משהו בנידון?"התשובה היא פשוטה, ואין אחרת: הסיכון גדול מדי, קשה לי לראות איך במצב העניינים הזה, של זחילה או צעידה לכיוון של מגעים פיזיים, העניינים ייעצרו לבד. הסיכונים שאת לוקחת על עצמך בכך הם עצומים, ואת לא רוצה לקחת אותם. לכן, הדרך היחידה לעצור את זה היא להפסיק את הקשר איתו, ולהפסיק להיות נחמדה אליו. כלומר, להפסיק להתקשר גם כשאת צריכה הנדי מן באופן דחוף – תשיגי איש מקצוע! ואם הוא יוצר קשר, להיות קורקטית, נסוגה ונמנעת. זה קשה, זה יהפוך אותך ל'ביצ'ית' בעינייך ואולי גם בעיניו, אבל זו הדרך להפסיק.אני אפילו ממליץ מאד שלא 'לדבר איתו על זה' כדי שלא תיגררו לשם, כי זה עושה את התהליך ההפוך – זה הופך את מה שבאוויר, אולי, ואת הספק, למשהו שאתם יודעים, ואז יהיה הרבה יותר קשה.אם קשה לך, ואת צריכה מקלחת של קרח, נסי לדמיין את הרגע שבו אישתו הבינה או משוכנעת שקרה משהו ביניכם, בין אם זה היה משהו ממשי או כמעט ממשי, ואת מה שהיא תעשה אחר כך. לאן את חושבת העניינים יתגלגלו משם והלאה?