פער בזוגיות: הבדלי התקדמות בחיים

אני בזוגיות כבר שנתיים, שנינו בני 21. זוגיות ראשונה לשנינו.הקשר בזמן האחרון במצב מאוד רעוע.הוא בן אדם מדהים- רגיש, מתחשב טוב לב, מצחיק אבל בזמן האחרון אני מרגישה שאנחנו לא מתאימים לטווח הארוך וכתוצאה מכך התרחקתי. עברתי תקופה לחוצה ובמקום לקרב אותו אליי הרחקתי אותו, היה לי פחות חשק להיפגש. הפסקתי להפגין חיבה (למרות שהוא היה לצידי ותמך לאורך הדרך) והוא מאוד נפגע ממני ומהיחס שלי אליו בתקופה הזו.אני מאוד סגורה על עצמי ועל מה אני רוצה לעשות בחיים, ואני כבר נכנסתי למסלול, הוא עדיין לא. ואני מרגישה פערים ברמת הבגרות.הראש שלי אומר שהקשר הזה יסתיים מתישהו- אבל משהו בתוכי מסרב לשחרר. כל פעם שאני חושבת על פרידה אני בוכה בטירוף, ומרגישה שאם ניפרד אני אאבד בן אדם מדהים בחיים שלי.אחרי זוגיות של שנתיים יש סיכוי להיפרד ולהישאר ידידים? קשה לי לדמיין את החיים שלי בלעדיו, אבל יכול להיות שאנחנו באמת לא בנויים לזוגיות ביחד.חשוב לי לציין שההורים שלי כבר שנה מעירים הערות על כך שהוא לא מתאים בשבילי, ומעבר לכך- אני מרגישה שאני כל הזמן מסתכלת על הצדדים על מערכות יחסים אחרות ותוהה לעצמי האם אני מתפשרת והאם אני יכולה למצוא משהו יותר טוב?אני בחודש האחרון מתהפכת כל יום בדעות שלי ולא מצליחה להגיע להחלטה. האם אני מנסה לתקן את הזוגיות? האם אני מוותרת?

נעמה יקרה,
כאשר אני מנסה להבין את מצבך, מבחינה אובייקטיבית, אז יש ביניכם פער. אם אתם במסלול חיים נורמטיבי – הוא אמור להשתחרר מהצבא הסדיר בקרוב, ואת כבר עשית את זה לפני שנה. זה אומר שהיתה לך שנה לפחות לבחון את החיים המקצועיים שלך קדימה, ואם לחברות שלך יש חברים מבוגרים מהם, אז גם הן וגם החברים שלהם יותר במקום שלך מאשר שלהם. כלומר, זה פער של שנה לפחות ביניכם, שאינו באשמתו – אבל יחד עם זאת, אתם כרגע לא באותו מקום.זה ממש לא אומר שבעוד חמש או שש שנים לא תהיו בדיוק באותו מקום, או שאולי הוא יהיה יותר ברור בעניין הקריירה שלו ממך, אבל את נמצאת כרגע במצב הנוכחי, ועל זה את מסתכלת.יש המון בלתי ידוע מבחינתי, כי במסגרת הזאת, קשה שתוכלי לעדכן אותי בכל. האם את אמביציונית והוא לא? האם הוא לא יודע עדיין לאיזה כיוון הוא רוצה ללכת רק כי לא התחיל בלימודים (ואחרי הכל, צעירים רבים לא יודעים מראש לאיזה כיוון הם הולכים וזה מתגבש להם תוך כדי לימודים ועבודה, והם יכולים להצליח ולהיות אמביציוניים ויצירתיים לא פחות). למה בדיוק ההורים שלך אומרים לך שהוא לא מתאים? האם כי הוא אגואיסט מדי על פי נקודת מבטם? ואולי להיפך, האם כי הוא "רק" אדם טוב, אבל כזה שאת מעריכה שלא תוכלי לרוץ איתו להצלחה, קריירה וחיים טובים? האם זה מה שאת חושבת? האם אולי זה מה שההורים שלך חושבים? ואולי הם כבר רוצים שיהיה לך 'חתן', וזו נקודת המבט שלפיה הם שופטים אותו, ואת עדיין לא שם בכלל? – ואחרי הכל, את באמת עדיין צעירה, בתחילת הדרך שלך, ולא מחוייבת לרוץ למשפחה, אם את בכלל רוצה לרוץ קודם לקריירה.כך שאני לא יכול לומר לך שהוא לא יתאים לך למה שתרצי אחר כך. אני גם לא יכול להבטיח לך שאם תמצאי מישהו שיידע לרוץ טוב יותר, אבל במקביל גם יידע לעזור לך לרוץ לצידו. אני כן יכול לראות שאת בלחץ, מה שאומר שאת אוהבת אותו, אבל יש לך הפרעות, שרובן מסביב, ורובן כנראה קשורות למה שאת חושבת ש"צריך להיות" בעניינים שאינם קשורים לתחושות שלך, אלא להבנות רציונליות של איך צריך להיות. העובדה שהיית רוצה ש"תישארו ידידים" מראה לי שאת לא רוצה לסגור את הדלת. באיזה שהוא מקום, ומהסיבות השונות שלך שחלקן אולי הן הלו שעליהם כתבתי למעלה, את רוצה לבדוק עוד אפשרויות, אבל גם לשמור את האפשרות להיות איתו, ולא לאבד את הפוטנציאל לחזור ולהיות ביחד מאוחר יותר, אם האפשרויות האחרות לא יתאימו לך. זה היה יכול להיות בעולם אידיאלי. אידיאלי עבורך. העולם כנראה שאינו כזה, נעמה. לכן בדקי עם עצמך אם את יכולה להשלים עם הזוגיות שלך איתו מבלי יותר מדי הרהורים על אפשרויות אחרות, ולהישאר עם ההשלמה הזו לאורך זמן, שזה אומר גם להתמודד בהצלחה עם רעשים סביבתיים, ועם אמירות של ההורים שלך.יתכן שזה כבר מאוחר מדי. אני לא יודע. יתכן שהמחשבות הללו כבר חילחלו עמוק מדי, ולא נותר לך כרגע אלא להשלים עם השינוי, למרות שגם את זה כרגע קשה לך להכיל.

שלום
ד"רתחילה אומר כי מאז שנכתבה ההודעה נפרדתי מבן זוגי. חשתי מועקה בקשר ותחושה שלמרות האהבה הגדולה- ובהסתכלות פרקטית, הקשר בינינו לא יעבוד (השיחות נהיו רדודות ואני נעשיתי חסרת סבלנות כלפיו, לא היה לי חשק לשוחח איתו ועוד).הרגשתי שאני שאפתנית מאוד והוא לא, ואני כבר התחלתי לימודים אקדמיים בעוד שהוא עדיין לא החליט מה מעניין אותו ומה הוא רוצה לעשות בחייו.היום, כחודש וחצי לאחר הפרידה אני מתהלכת בתחושות קשות של געגועים אליו ולקשר שהיה ובתחושה שלא אמצא עוד בן אדם כמוהו (מבחינה אישיותית- מכיל, תומך ועוד תכונות רבות וטובות שיש לו), ובתחושות שמבחינה רגשית הוא התאים לי אך מבחינה פרקטית/בהסתכלות שכלתנית לא.מעבר לכך, אני מתמודדת עם לבטים רבים- האם אני מתגעגעת אליו או לזוגיות? האם יש דרך לתקן? האם הגעגוע אליו נובע מאידיאליזציה שלו ושל הקשר בנינו? האם הקושי שלי בחודש האחרון בזוגיות שלנו נבע מלחץ עקב תקופת בחינות או שהיה קושי אמיתי בזוגיות?דיברנו מספר פעמים לאחר הפרידה, התעדכנו ואף התבדחנו- וכל אלה גורמים לי לתהות האם הייתי פזיזה מדיי בהחלטה שלי.אענה לשאלתך "למה בדיוק ההורים שלך אומרים לך שהוא לא מתאים? האם כי הוא אגואיסט מדי על פי נקודת מבטם? ואולי להיפך, האם כי הוא "רק" אדם טוב" - ההורים שלי רואים בו אדם מדהים אבל לא שאפתן וכזה שלא סגור על עצמו מבחינת קריירה. בהסתכלות שלהם הוא לא מתאים לי מבחינה הזו.אני לא יודעת איך להתקדם מכאן ואשמח לעצתך בנושא.תודה מראש