סיום קשר: התמודדות עם הבשלה שונה

אני בת 21 יצאתי עם חבר שלי לשעבר מגיל 17 אחרי שהוא חיזר אחריי הרבה מאוד זמן לבסוף נשברתי והתחלנו לצאת האהבה לא באה ישר כמובן אבל אחרי 3 חודשים פשוט התאהבתי בו ובאמת כל השנים שלנו ביחד הייתי הכי מאושרת בעולם, סיימנו תיכון עברנו צבא ביחד והכל באמת היה טוב..עד שיום אחד הוא םשוט אמר לי שהוא מאוד אוהב אותי אבל אנחנו צעירים וצריכים לחוות עוד כמה דברים בחיים ושאנחנו צריכים להיפרד (זה היה לפני חצי שנה ) מאז לא באמת נפרדנו אנחנו כן מוגדרים חבריםלשעבראבל אנחנו עדיין נפגשים עדיין שוכבים ואומרים אחד לשני שאנחנו אוהבים אבל הוא פשוט לא רוצה לחזור לקשר מחייב, טוען שלא בנוי לזה..וקשה לי עם זה אני לא יודעת מה לעשות, ניסיתי הכל באמת.. ואני מרגישה כאילו אני כלואה בתוך הקשר הזה מצד אחד קשה לי לעזוב כי אני אוהבת אותו ומצד שני נמאס לי כבר מכל המצב הזה.. יצאתי אחריו עם מישהו ועדיין הייתיי נפגשת עם החבר הקודם ועם החבר החדש ומנסה לתמרן בין שניהם עד שהבנתי שזה פשוט לא יכול להימשך ככה וחתכתי מהחדש..אני לא באמת יודעת מה מושך אותי וגורם לי לרדוף אפשר להגיד אחרי החבר לשעבר,אני כבר ממש מתסוכלת מזה וכל פעם שאני אומרת לעצמי זהו את לא מתקשרת יותר אל תדברי איתו יותר זה מחזיק בדיוק ליומיים..אני חושבת שבחיים אני לא אצליח להתגבר עליו ואני כבר מיואשת, מה אפשר לעשות ?

ש יקרה,
אני מניח שאת עדיין מונעת על ידי התקווה שהוא ישנה את דעתו. ושאולי אם תשמרי עליו מקרוב, הוא יסיים מתישהו ורצוי בקרוב עם השטויות שלו, ויחזור אליך לתמיד. וכמובן, בצד זה, את מונעת על ידי הרגש שלך אליו, וההרגל, ועוד. אלא שכל זה מעכב אותך. בשלב הנוכחי, ולכן כתכבת לי, יש לך יותר ודאות שזה יסתיים לא טוב, מאשר שיסתיים טוב. זה לא עניין של התאמה או חוסר התאמה, אלא של תזמון. חוסר ההתאמה המרכזי ביניכם הוא העובדה שהוא עוד לא בשל לזוגיות קבועה, ומודיע לך כבר עכשיו שיירצה להתנסות עוד. יתכן מאד שלו הייתם נפגשים לראשונה בגיל 25, הכל היה נפלא. אלא שזה לא המצב. זה כואב, זה פוגע, אבל את בשלה יותר ממנו לקשר קבוע שיוביל לנישואים, גם אם זה יקרה בעוד שלוש או חמש שנים.הבשורה הטובה שאני יכול לבשר לך היא שכן תוכלי להתגבר עליו. זה קודם כל עניין של החלטה שלך, ואחר-כך של הביצוע. שניהם קשים, אבל שניהם אפשריים. את זקוקה לתמיכה, ואולי גם לבטחון עצמי שאת חזקה, ושאת מבינה שאת לא רוצה לגרום לעצמך נזק לשנים. את רוצה להישאר אופטימית ורומנטית באשר לזוגיות עתידית שלך, ולכן את לא רוצה להישאר בקשר שיהרוס לך את האופטימיות הזו. חפשי תמיכה משפחתית וחברתית, וחפשי עיסוקי אחרים. הכנסי לתוך לימודים/עבודה במרץ, ומצאי עניינים אחרים לחיים ולהתפתחותך האישית. ואם את מתקשה, לכי ליעוץ פרטני.

אני יודעת שאתה צודק,בגלל זה נרשמתי ללימודים לתואר ראשון, נרשמתי לחדר-כושר והתחלתי גם לעבוד במקום עבודה שהכרתי מלא אנשים חדשים ובקיצור החיים שלי עכשיו עמוסים עד 0 מקום ובכל זאת אני לא מצליחה להתגבר על זה..אני כן יכולה להגיד שהשלמתי בוודאות עם זה שאנחנו לא ביחד, פעם עוד ששאלו אותי מה איתו הייתי אומרת שהכל בסדר היום אני כבר אגיד שאנחנו לא ביחד.. ואני באמת מנסה גם לצאת עם גברים אחרים אבל משהו עדיין תמיד מושך אותי אליו.. אני פוחדת באמת לנתק את הקשר לגמריי ואני יודעת שזאת הדרך המוחלטת אבל משהו מניע אותי מזה וגם אותו ..אני משלימה עם זה שאנחנו לא ביחד, וכנראה אנחנו לא משדרים על אותו הגל.. אבל זה שאנחנו עדיין בקשר זה מה שמפריע לזה ואני יודעת שאני צריכה לתת לזה להיגמר ולא מסוגלת.. האם יש לך דרך לייעץ לי איך אפשר לעשות את הנתק המוחלט הזה ?ממזמן עברתי כבר את שלב הבכי עליו, אני בחורה עצמאית ויודעת שבאמת לא חסר גברים בעולם פשוט קשה לי להשלים עם זה שאנחנו לא ביחד יותר כי אהבה עדיין יש פשוט אנחנו לא משדרים על אותו הגל וזה גורם לי להתייאש מהכל..

ש יקרה,
יש רק דרך אחת לעשות נתק מוחלט, והיא לעשות נתק מוחלט. לא ליזום פגישות או שיחות או התכתבויות, ולא לענות לכאלה שהוא יוזם. זה עניין של החלטה, שלא תגיע עד שלא תשלימי באמת עם ההבנה שזה נגמר. החליטי, ואם תיכשלי פעם, החליטי שוב, והחליטי שוב עד שתצליחי לבצע את ההחלטות שלך. ואם את מרגישה שאת גוררת את זה יותר מדי זמן, וזה מפריע לך להמשיך – לכי לטיפול אישי. וזכרי, שגם זה סוג של החלטה ליצור נתק, רק בעזרת עזרה חיצונית.