סידור לא מוצלח בזוגיות

ד"ר חסון שלום,
אני פונה אלייך דקה לפני שאני מרגישה שהזוגיות שלי אבודה. אני בת 24 וחבר שלי בן 30, ביחד מזה שנה וחדשיים. אחרי חצי שנה בערך מתחילת הקשר, הייתי מגיעה אליו המון כי היינו רוצים להיות ביחד, וכך יצא שנשארתי לגור בבית של אמא שלו. כרגע אנחנו גרים שם כבר תקופה ארוכה, מכורח הנסיבות, מאילוצים כלכליים בעיקר, ואני מאד מקווה שזה מצב זמני. אני עברתי חיים לא קלים, גרושים קשים של הורי, ובדידות קשה. יש לי בעיית אמון קשה מאד, חרדת נטישה, פחד איום מהבדידות, מצבי רוח ללא סיבה. אני לא קלה. אני לא ככה כל הזמן, אבל מצבי הרוח שלי הם דבר נוראי. בהתחלה היה לנו טוב ביחד,אהבתי אותו מאד. וגם היום. אבל משהו השתנה. לא טוב לי, אני כל הזמן מרגישה שלא טוב לי- מצד אחד, ומצד שני, שאין לי באמת מה לעשות עם זה, כי מה, זה הגבר שחשבתי שאתחתן איתו. לא ראיתי ועדיין אינני רואה בעיני שום אופציה אחרת, אני כאילו מסרבת בתוך תוכי לחשוב על אפשרות של פרידה, מתה מפחד.ואני עדיין מאד אוהבת אותו. הוא מאד קשור לאמא שלו. מאד אוהב אותה לפעמים אף ברמה של מגונן, מה שהיה נראלי קצת מוזר. היא מצידה חושבת שהוא הכי מושלם שיש, לא רואה בו פגמים בכלל. אני משתדלת תמיד להיות בסדר ולכבד, אבל לפעמים זה פשוט קשה. לפעמים אין לי כח ואני רוצה את הפרטיות שלי, ולא לחייך בכח אחרי יום קשה. כשאנחנו רבים היא לא מרוצה מאיך שאני מדברת אליו,ואח"כ כשאני אומרת לו את זה, הוא מספר לה מה אמרתי, והיא מצידה אומרת שזה נראה שאני כל הזמן כועסת עליו ולא מרוצה, בעוד הוא משקיע בי, מפנק ואוהב.(מה שלא נכון, בעיני לפחות). במילים אחרות, שלא מגיע לו יחס כזה ממני. אני לא חושבת שכל הסיטואציה הזו בריאה, אני לא חושבת שאמא שלו צריכה בכלל להיות בעניין. וגם אמרתי לו את זה. זה מביא אותי למצב שאני לא יכולה לסמוך עליו, לאמר לו דברים שישארו בינינו. אני מפחדת שהוא קשור אליה ברמה כזו, שתיצור לי בעיות בהמשך, אם נעבור לגור לבד. אנחנו מתראים כל יום רק בשעות הלילה המאוחרות, אני גרה אצלו שזו לפחות מבחינתי- התפשרות,וויתור על הפרטיות שלי ועל ההתקדמות של הקשר שלנו. הוא לא משקיע ויש לי כל הזמן את ההרגשה שהוא לוקח אותי כמובן מאליו. לפעמים אני חושבת שאולי הוא יודע שאני מפחדת לאבד אותו, שאני תלויה בו רגשית, ולכן הוא מרשה לעצמו יותר. אני מרגישה מתוסכלת, אנחנו רבים המון, ואני חושבת לעצמי מה לא בסדר? כל פעם שאנחנו רבים, הוא נותן לי את התחושה שאם אני לא אשתנה, אנחנו ניפרד. שום דבר לא מרגיש לי בטוח איתו. אני מקבלת אותו כמו שהוא- והוא רחוק מלהיות מושלם. הוא עקשן, מאד מפוקס בעצמו, ועסוק מרבית הזמן בעיסוקיו. הוא כבר לא מתרגש ממני, אם פעם הייתי בוכה וזה היה מפריע לו, היום כבר לא. אוהב אותי מאד, אבל גם הרבה פעמים אוהב את מה שנח לו. איך משנים את זה? אני רוצה להרגיש בטחון בקשר, אני רוצה שההגה יהיה בידיים שלי גם, אני רוצה שהוא גם יפחד לאבד אותי, אני רוצה שהוא לא יקח אותי כמובן מאליו. אני מרגישה שנהייתי אדם מריר ועצבני, ושאני לא רוצה להיות כזו. לפעמים אני חושבת שאולי אם היינו לבד היה יותר קל לי לבחון את הקשר שלנו בצורה נקייה, ואולי היה ככה קל יותר, אבל אולי זה רק תירוץ. אני לא במקום בו רציתי להיות. אני מרגישה שהקשר שלנו לא נורמלי, שבמקום זוג נורמלי שגר לבד ואוהב, אנחנו תקועים, ורבים כל היום. מה לא בסדר??אני מרגישה שלא הייטבתי להסביר את עצמי, אבל מקווה שתבין גם ככה. סליחה על האורך אבל זה כדי שיהיה ברור. אני מאד אשמח לעצתך, אני ממש ממש עצובה. תודה רבה רבה מראש

עצובה יקרה,
הסידור שעשיתם לא מועיל לזוגיות שלכם. הסידור הזה אמנם איפשר לה להיות יותר אינטנסיבית, אבל כאשר הוא קרוב לאימו, וכאשר יש לו מקור תמיכה קרוב כנגדך, קל לו יותר לא לשנות דבר ולא להתאים את עצמו אליך. התוצאה היא מה שתארת בסוף מכתבך, כלומר, שהוא הולך לקראתך פחות, והופך להיות קשה יותר כלפייך. זה לא אשמתך וזה לא אשמתו – זו הדינמיקה שנוצרה בשילוב האופי של שניכם כאשר אתם גרים אצל אימו.המסקנה – למצוא סידור אחר, גם אם הזוגיות שלכם כתוצאה מכך תהיה פחות אינטנסיבית (שזה סיכון בפני עצמו – שאת צריכה להעריך גם אותו). כי במצב העניינים הנוכחי, העניינים כנראה ימשיכו להידרדר.ובלי שום קשר, וגם בלי קשר אליו, את צריכה לטפל במצבי הרוח שלך ובחרדות שלך. טיפול בהם יעזור לך גם בזוגיות שלך – שתהיה שקטה ונעימה יותר, וגם לעצמך עם עצמך – שיהיה לך גם יותר שקט פנימי, ושניהם חשובים מאד.