סטוצים בשבועיים: מה לעשות?

היי. אני גרושה בת 26, ואמא לילד בן 9. (חרדית לשעבר).אחרי כמה שנים של יחסים לא מוצלחים עם מספר גברים, החלטתי שלא לקיים יותר יחסי מין אלא לאחר נישואין. לפני כחודש הכרתי גבר בן 40, והתאהבנו. מההתחלה אמרתי לו על החלטתי והוא לא רק שלא התנגד אלא אף צידד בי ואמר כי הוא חושב שזה יכול להביא לזוגיות טובה יותר לאורך זמן לטווח הקרוב והרחוק.לאחר שבועיים של קשר מצוין, גיליתי כי הוא מנהל רומנים קצרים וסטוצים מהצד, ובמקביל הוא טוען כי הוא אוהב אותי ואין סתירה, פשוט קשה לו עם העובדה שאנחנו נמצאים כל כך הרבה יחד אך לא מקיימים יחסים. מה אני צריכה לעשות, והאם העובדה שהוא לא מחכה לי, לנו - מעידה על תכונות אופי של בוגדנות? והאם יש קשר לפער הגיל ביננו? תודה רבה אשמח לתשובה מפורטת.

גרושה יקרה,
אני לא יודע עד כמה ההחלטה שלך בעולם החילוני של הפנויים פנויות תגביל את מספר הגברים שיהיו מוכנים לקבל זאת. מצד שני, זה בהחלט יהיה לך מסנן טוב כנגד גברים, כגון הגבר הזה, שכבר בתוך שבועיים של קשר אינטנסיבי איתך, הוא עם סטוצים עם אחרות. לזה כבר באמת אין קשר עם ההחלטה שלך להמתין עד אחרי החתונה. זה פשוט תרוץ טוב שאת כמעט שמקבלת אותו, כך שהוא אפילו עובד עליך. אלא שאם הוא עשה זאת כבר בשבועיים הראשונים, הוא היה עושה זאת גם אם היית אומרת משהו אחר, פרט לכך שאז גם היית אולי מוכנה לשכב איתו ומגלה זאת רק אחר-כך. את זה לפחות חסכת מעצמך.ואם הוא אומר לך שאין סתירה בין הדברים, זו תפיסת עולמו. עכשיו את יודעת. האם זו תפיסת עולמך? העובדה שהוא גבר מוצלח מבחינות אחרות לא צריכה לסנוור אותך באשר לעניין הזה, ולתפיסתו את הזוגיות.ובאשר לרצון שלך להמתין – הוא רצון חיובי. אני לא יודע אם עד החתונה, זה כבר משהו שבינך לבינך, אבל לפחות עד שתרגישי שהקשר מתייצב למשהו רציני. אני חושב שאת צריכה להיות יותר בטוחה באשר להבנתך את מה שאת רוצה, את מה שאת מרגישה ואת מה שאת צריכה. נדמה לי שאת לא בטוחה באלה מספיק, ולכן ההתלבטות שלך.

תודה רבה על התגובה הזריזה שמחתי מאוד לקרוא את דבריך.רציתי שתגיב גם על עניין פער הגיל, אם תוכל אשמח מאוד. כבר ציינתי שהוא בן 40 ואני בת 26. תודה רבה :)

דנה יקרה,
מאחר שתארת בעייה כל כך משמעותית בגישה שלו, לא חשבתי שעניין הגיל בכלל שווה התייחסות במקרה הזו. הוא כל כך שולי ביחס לבעיות האחרות שאת מציינת. מכיוון שכך, ומכיוון שתאורן היה שלך, אני תוהה מדוע את לא לוקחת אותן באותה מידה של רצינות וחומרה שאת אמורה לקחת אותן. האם משום שאת זה, לכאורה, אפשר לשנות ואת פער הגילאים לא? האם את כל כך רוצה אותו, עד שהתקווה שאולי זה יסתדר היא זו שמאפשרת לך להחליק זאת? – אם זה כך, ואם את נשארת איתו, אני מציע שתבדקי היטב היטב מה את עושה. קחי בחשבון שיהיה לך הרבה יותר קשה "לתקן" אותו, מאשר למצוא מישהו מוצלח יותר, רק שזה פשוט ייקח זמן ודורש סבלנות, בעוד שהתקווה שתצליח להסביר לו, או לתקן אותו אולי יוצרת בך את האשליה שהנה הנה, רק עוד מעט וזה יסתדר.