סטוצים בנישואין: מה לעשות?

שלום.
אני נשואה כ18 שנים + 5 ילדיםלאורך כל תקופת הנישואין הרגשתי שבעלי נשוי יותר לעבודה ופחות לי ולבית.. פחות נמצא בפאן הרגשי לא מתעניין לא שואל... זה לא שהוא לא רוצה הוא פשוט לא יודע איך עושים את זה.לאורך כל השנים קלטתי שיש לבעלי בעיה שאני הגדרתי כסטיה- הייתי מוצאת אצלו בפאלפון תמונות של נשים שהיה מצלם ברחוב והיה מאונן על התמונות. כל פעם שהייתי מגלה תמונות ממש הייתי נפגעת וכועסת והוא היה מתנצל. וחוזר חלילה.לפני כ10 שנים מצאתי במייל תמונות שלי בהלבשה תחתונה ששלח לחבר שלו. וכן תמונות שלנו בעת סקס שצילם ללא ידיעתי שלח לחבר- פה הייתי בשוק ששיתק אותי וישר חשבתי שאני רוצה את הילדים שלי מאותו האבא והמחיר שאני ישלם בזה שאמשיך הלאה.לפני כ4 שנים גיליתי שיש לו פאלפון נוסף מה עשה בו לא יודעת כי הוא השמיד את הטלפון לפני שראיתי, הוא אומר שזה היה רק התכתבויותת בנושא מיןן. איזה התכתבויות לאלוקים הפתרון.. אמרתי לו לעזוב את הבית ואז גיליתי שאני בהריון ומהלחץ החזרתי אותו כעבור שבועיים... חזרנו לחיים רגילים הלכנו לטיפול זוגי שהתברר שהוא מכור למין והבטיח שיטפל בעצמו.לפני כשנתיים גיליתי שפתח פרופילים באתרי הכרויות של בגידות.. כששאלתי אותו מה זה הוא טען שזה כלום שעצם הפתיחה גירתה אותו שוב פעם אמרתי לו לעזוב את הבית - כשהיה מחוץ לבית כל הזמן חיזר אחרי ואז גיליתי שבזמן הזה כל הזמן חיזר גם אחרי נשים באתרי בגידות נתן את הטלפון שלו והסביר להן בפרוטרוט מה יעשה להן כשיפגשו.. ושוב הוא אמר שהכל וירטואלי ולא היה משהו ממשי. ושהוא יטפל בעצו ושנשקם והסכמתי וחזר הביתה.לקח לי שנה וחצי להתחבר אליו שוב ולהסכים בכלל לשכב איתו... וחודש אחרי שהרגשתי שאני חוזרת לעצמי ומשוחררת איתו גיליתי שיש לו בטלגרם מלא קבוצות סקס שהוא מחובר שם. וכמה פעמים שהיה בנסיעות הוא רשם אני בירושלים משהי פנויה. בהתכתבות אחת שלח צילום של איבר המין שלו ועוד.. כמובן ששאלתי אותו על זה בתחילה הכחיש עד שהראתי לו את ההתכתבויות ואז שוב אמר שזה כלום ושהכל וירטואלי.כמובן שרשמתי הכל טכני.. אבל כל גילוי כזה פשוט מוציא אותי מאיזון. מוחק לי את כל הביטחון העצמי. כבר לא יודעת מי אני ומה אני רוצה ואומרת לעצמי נשארת עד עכשיו אז תמשיכי. יש ילדים הבית מתקתק מי צריך יותר מזה.אבל כעת אני שואלת את עצמי האם זה כזה חמור מה שעשה כי הבוחן מציאות שלי לא כשיר.ולמה כל פעם זה כל כך פוגע ומצמית אותילמה אני לא יכולה פשוט לקלוט שזה הבן אדם ולסלוחוהאם זה כל כך נוראואם אני ישאר מה ישאר ממניאני בת 38. מרגישה צעירה אבל שאלו החיים שלי עד סוף החיים ואני צריכה להשליםעד איזה מחיר נשארים????????

תמי יקרה,
את שואלת שאלה משמעותית מאד, כי המציאות דורשת ממך לבחון סדרי עדיפות. לא לגמרי כתבת את זה, אבל נצא לרגע מתוך הנחה שפרט למה שכתבת, בעלך הוא הבעל המושלם, דואג לך, מחזר אחריך, מתפקד מעולה בבית וכאבא, מעניין לך, מצחיק אותך, מאהב טוב ורומנטי, ותומך בך חברתית ורגשית כשאת צריכה ומול החברים ובני המשפחה המורחבת, ומפרנס טוב. האם גם אז נכון להמשיך את הקשר איתו למרות שמדי פעם הוא מחפש ריגושים מיניים, וכנראה גם מוצא סטוצים. האם אפשר לחיות עם החיסרון הזה למען היתרונות האחרים שלו?היות שהחיסרון הזה, של חוסר נאמנות מינית, הוא לא חיסרון שהחברה שלנו נוטה להשלים איתו, הגיוני שזה קשה גם לך. הרי, מהסביבה ומהחברה אנחנו לומדים הרבה, ובדרך כלל בצדק, של מה ראוי או לא ראוי לעשות, או לחיות איתו. בין אם זה בגלל מוסכמות חברתיות, או משום שאת מרגישה לא בטוחה ביציבות של הזוגיות שלך כאשר הוא מחפש נשים אחרות, ובין אם כל אלה ביחד גורמים לך להרגיש השפלה, ירידה בביטחון העצמי שלך ותחושות קשות, כל אלה ביחד מורידים את היכולת שלך לחיות איתו כבן זוג שלך.לומר לך "תעזבי אותו!" כי הוא מכור למין? – לא אוכל להגיד לך את זה אם זה לא מה שאת רוצה, ואם את רוצה לחיות איתו בכל תנאי, והסיפור הזה – גם איתו את יכולה להתמודד, ו"תהיי בסדר". אלא שמעצם העובדה שבדקת אותו, ואת נחרדת מהגילויים בכל פעם שאת מוצאת אותם, נראה לי שאת לא באמת מצליחה להתמודד ולהשלים עם זוגיות עם גבר שמחפש בגידות מיניות עם נשים. ואולי לכן זו שתשובה שלך: הקשר הזה רע יותר מדי מכדי שתוכלי לחיות איתו בשלום. זו תשובה נורמטיבית לגמרי, אם יש לך חשש שמא את חריגה, ו/או רגשי אשם. את לא חריגה, ולהיפך – את דווקא מאפשרת יותר ממה שמקובל. אם זה כך, האפשרויות הן שתיים – להיפרד, או ללכת לטיפול זוגי ומיני, שיוליך כנראה ובמקביל גם לטיפול בהתמכרות שלו.

תודה על התשובה.אכן נקרה במוחי כל הזמן המחשבה האם זה משהו סטנדרטי שרק לי זה מפריע בעוד לאחרים לו. ואז אני צריכה להבין שלא כל מה שאני רוצה אני מקבלת. וחלק מהמחשבות האלו יצרו אצלי הרבה תסכולים למה אני לא מצליחה להכיל יותר.בנוסף לא ציינתי אכן שהוא ממש לא הבעל המושלם. אולי היה רוצה אבל לא מצליח. מפרנס הוא כן ולכן ימים הוא לא בבית מה שאומר שכל העול הניהולי של הבית כולל גידול הילדים נופל עלי. הוא חוזר מאוחר בלילה מהעבודה ואין לי לב להעיר אותו לעזור בשליחת הילדים למוסדות. ערבי שבת וחגים חוזר ממש מאוחר ויוצא שאני מתארגנת לבד. חופשים עובד ואני עם הילדים לבד. עסוק מאוד בעבודה ולכן גם אין לו הרבה זמן להתעניינות, תמיכה הוא לא יודע איך עושים זאת.. זה מאוד מתסכל המצב לכשעצמו אך כבר השלמתי עם זה. אבל בנוסף גם העניין המיני... ואני שמחה להבין שההגיון שלי עדיין בריא.אנחנו בטיפול זוגי כבר הרבה זמן. ועדיין הוא לא מצליח כנראה לשלוט בעצמו. ועדיין אם ילך לטיפול האם זה ימחק את מה שהיה? האם אוכל להתקרב אליו אינטימית.. כרגע אני לא מאפשרת שום מגע איתו. לא יודעת מה יהיה עוד כמה שנים אולי אפשיר

חמי יקרה,
מצד אחד אני יכול להבין למה את מתרחק ממנו. מצד שני, בעיקר כשהוא הוא, זה לכאורה לוקח אותו לחפש בחוץ, כי הרי גם כך קשה לו לשלוט בזה. אלא שאני לא בטוח שיש באמת קשר בין הדברים. אם את תתרככי יותר, ותהיי מסוגלת להיות איתו באינטימיות, האם הוא יוכל להיות נאמן? – אני בספק. אתם בטיפול זמן רב, את כותבת, והוא באותו המקום. מה בעצם שומר אותך איתו?אמרה לי פעם מישהי שבעלה בגד בה, והיא שקלה להישאר במסגרת הנישואים: אבל איך? איך אוכל לעמוד מול הבת שלי, ולהצדיק את זה שנשארתי איתו?במילים אחרות – היא לא היתה רוצה שהבת שלה תהיה מוכנה לזה, והיא חושבת שהיא צריכה להיות מודל לבת שלה, כדי שהיא לא תחווה חוויה דומה. כדי שלבת שלה זה לא יקרה. מתוך האמונה שאם אני מצהירה שכאן עובר הגבול, וכשברור לכולם שבגידה זה סוף הדרך המשותפת, אז זה שומר עלי שזה לא יקרה לי.משהו מונע ממך לעשות החלטה על פרידה. אני חושב שאת לא שלמה עם החלטה שכזו, אבל גם לא שלמה עם ההחלטה להישאר איתו.יתכן, וזו הצעה שלי, שבמקביל לטיפול הזוגי, אולי שווה לך ללכת לטיפול בנפרד, אבל עם מי שבאופן רגיל עובד עם זוגות, שאינו מתלהם, ושלא יגיד לך "אין לך מה לעשות שם, לכי ותתגרשי", אלא יעזור לך לקבל את עצמך כך או כך, כדי להחליט החלטות שתהיי שלמה איתן.

בוקר טובותודה על התשובה!הפחד שלי אולי שזה לא משהו כזה נורא ואני סתם החלטתי להרוס לעצמי את החיים.. מחפשת להיות אומללה ושאני בעצם לא יודעת מה זה אושר. ובמקום להסתכל על מה שטוב רק מה שרע תופס אותיוהאם זה כזה נורא מה שעשה ועושה?והאם על זה מפרקים?התחושה שאני מוותרת מידי מהר. ולמה אני לא מוצאת בעצמי כוחות להיות יותר סובלנית ומכילהכי כנראה כשחיים בתוך מצב כזה. הקווים מטשטשים ואני כבר לא סומכת על קול ההגיון שלי שאומר שיש פה משהו לא בריא.נ.ב- אפחד כולל אפחד מלבד המטפלת הזוגית לא יודע כלום ממה שמתרחש. בחיים לא שיתפתי וסיפרתי להורים או לאחים או לחברים.. ואני מתחרבשת בעצמי במחשבות.

חמי יקרה,
לכן הצעתי לך ללכת לטיפול בנפרד. גם זה קצת טריקי, כי יכול להיות שאת מהבודדות שזה לא באמת מפריע להן, וחשוב לך כל הדברים האחרים שבאים עם הזוגיות. אלא שאני בכלל לא בטוח שזה נכון, לפי הכעסים שאת כן צוברת. החשש שלי הוא שאת יותר מאבדת ביטחון, מאשר שאת באמת חושבת כך, ולכן הצעתי לך בנפרד.החלט הטריקי הוא שלפעמים, גם מטפל או מטפלת מקצועיים, עלולים להיות מושפעים מעולם הערכים של עצמם, ולדחוף אותך לכיוון פרידה, גם אם את באמת יכולה להיות שלמה ומאושרת עם מה שיש לך. את צריכה טיפול שיקבל כל דבר שתחליטי עליו, אבל גם כזה שיעזור לך להבין מה את באמת רוצה - כשברור שאף החלטה אינה קלה. בשלב הזה, לא הצלחתי להשתכנע שאת באמת רוצה להיות סובלנית ומכילה למשהו שאת לא, כאשר באמת הוא נורמטיבי לא להיות סובלני ומכיל. כאשר את סובלנית ומכילה, את מקלה את העבודה על המטפלת שלך, כי את הרבה יותר נוחה ופחות יוצרת עימותים. התפקיד שלה הוא לשמור על הזוגיות שלכם, מעצם תפקידה, ואת מקלה על זה. אבל העובדה שאת לבד בעניין הזה, מקשה עליך להיות חזקה יותר ולהתנגד, אם אכן זה מה שאת באמת רוצה. ואני חושב שזה מה שאת באמת רוצה. אחרת לא היית "מתחרבשת בעצמך במחשבות". זה משהו שאת צריכה לתת לו יותר ביטוי, ולהיות חזקה יותר כדי לומר אותו, לעצמך ולו, כי גם אם תרצי להמשיך ולחיות איתו, את צריכה את הכוח הזה בקשר ביניכם, לעמוד על הצרכים והרגשות שלך ולהביא אותם לידי ביטוי, כדי להגיע לשיווי משקל שתרגישי בנוח איתו, וממקום של כוח (לא כוחנות, אלא להיות עם היכולת לדעת מה את רוצה ושהצד השני יבין שמגיע לך לתת לו ביטוי). אם לא, את עלולה לאבד את עצמך בדרך, ומזה אני קצת חושש.

המצב רחוק ממאושרת ושמחה במה שיש. פשוט כנראה אין לי כח לשנות ובתמורה לבחירה הזו אני משכנעת את עצמי שזה לא כל כך נורא.וגם כעת ייתכן שהמחשבות יירגעו ונחזור לחיים שאני מורגלת בהם ואתנתק שוב מהמצב עד הגל הבא שיתפוס אותי..

חמי יקרה,
כדי ליצור שינוי, צריך הרבה כוח, וגם מוכנות להמר ולהכנס למצב אי ודאות. במקרה הזה, למצב מתמשך של אי ודאות, עמידה על צרכים שלך וכניסה לעימותים שעלולים להיות לא קלים, ועוד ועוד. זה לא רק כוח, זה גם נטיות, חששות ופחדים, ויש דברים בעלי משקל בשני צדי המאזניים. אני מאחל לך הרבה טוב בכל דרך שבה תבחרי. ואם וכאשר תרגישי לא בטוחה בדרכך, אנא שובי הנה, וקראי את ההתכתבות בינינו. אני חושב שזה יכול לעזור לך לחשוב על המשך דרכך בכל רגע נתון, ובכל דרך שבה תבחרי בכל רגע מחדש.

תודה רבה על כל התשובות ועל זה שאתה מפנה מזמנך להתייחס.חשוב לי מאוד לדעת ואכן כתבת זאת ואשאל שובהאם מה שבעלי עשה הרבה מעבר לנורמליוהאם יש נשים שהיו יותר זורמות עם זה כמובן על גרף הנורמליותוהאם נתתי אכן מעל ומעבר?בעלי בנאדם מאוד מאוד רגשי וכל דבר נורא משפיע עליו על המצב רוח. ורק הוא רואה שאני מרוחקת ממנו ומבין את הלך הרוח מבחינתו הוא כבר מדבר על התאבדות. וזה דבר לא קל המלכוד הזה

חמי יקרה,
זה נשמע רע, ושאת באמת במלכודת. אני כולל בזה את האיום בהתאבדות. אני יודע שמה שאגיד נשמע לא טוב - אבל זו לא האחריות שלך. הוא צריך ללכת לטיפול בנפרד, כדי לדאוג לכך שישמור על חייו, אם זו אכן בעיה. בתנאים האלה שבהם אתם נמצאים יש לו בעיות רגשיות, או שהוא מאד מניפולטיבי - כך או כך, זה נשמע גדול עליך. נשמע שאת אדם טוב, שסובל, והולך רחוק יותר מהאדם (או האשה) הסביר (או הסבירה).בקשי פגישה בנפרד עם המטפלת שלך, ושאלי אותה איך מטפלים באיום שלו בהתאבדות. זה לא קשור אליך, היא גם המטפלת שלו, שתפנה אותו לאן שצריך, אם היא לא יודעת או שקשה לה בעצמה. נשמע שכרגע כל אחד מכם זקוק להרבה עיבוד בעצמו, הרבה יותר מאשר לטיפול זוגי. כי זו זוגיות שלך מאד קשה בה, וזוגיות שהוא לא יודע לעמוד בה. זו מאד לא זוגיות סטנדרטית, ואת לוקחת את האחריות לחבר את הקצוות, וזה יוצא על חשבונך הרבה מעל לסביר.ואם זה לא יתקבל אצל המטפלת שלכם (ראי בבקשה מה שכתבתי על זה גם קודם), לכי לטיפול בנפרד - ואולי רק אז תקבלי את הפרופורציות הנכונות. כנראה שזה לא קורה כאשר אתם מטופלים ביחד.