בדידות, קשרים ורגשות - פורום

דוקטור שלום,אני כמעט בת 40, ואת מספר הפעמים שהתאהבתי במהלך חיי אפשר לספור על כף יד. ייתכן שזה קשור לתסמונת גנטית נדירה שאני לוקה בה, ואולי לא. אני כן (מאוד) רוצה זוגיות, ולעתים גם מצליחה, וגם הייתי נשואה, אבל בלי להתאהב לפחות בהתחלה זה מרגיש קר וחלול וחסר אבחנה. למה להיות עם בחור איקס ולא עם זד אם אני לא מאוהבת באיקס?המצב הנפוץ הוא שאני מתחילה לצאת עם מישהו, לא מצליחה לפתח רגשות משמעותיים כלפיו, אבל אז במקום לחתוך מתחילה לשקול שיקולים תועלתניים על מנת להחליט אם להישאר בקשר. כמובן גם הפחד מבדידות משחק פה תפקיד.כנראה אין הרבה מה לעשות, אבל בכל זאת אשמח לשמוע את דעתך.

קפואה יקרה,
לא פירטת מהי התסמונת הנדירה שעליה את כותבת, ולכן אני לא יודע אם זה קשור אליה או אולי לאופן שבו גדלת, או חונכת, או הוגבלת רגשית, או כל אפשרות אחרת שיכולה היתה להשפיע עליך. אבל את מדברת על מצב נתון, שאני לוקח בחשבון שהוא גם לא בר שינוי פשוט "רק כי את רוצה לשנות אותו", כפי שכך לגבי הרבה מאד תכונות אופי שלנו.בכל זאת, את כותבת על אלמנט רגשי משמעותי שלך, והוא הבדידות, שאת חוששת ממנה. את כן צריכה קשר, ולפחות תחושה של שותפות ושאת לא לבד בעולם, ואולי גם הידיעה שיש מישהו שאוהב אותך, או לפחות שיתמוך בך כאשר את צריכה תמיכה.יחד עם זאת, את פחות פנויה לאהוב, אולי כי רגשית את בנויה קצת אחרת ופחות מסוגלת להיסחף לאהבה (ובינינו, יש מידה מסויימת של איבוד שליטה בהתאהבות, לפעמים אפילו מידה רבה מאד ואפילו מידה רבה מדי), או אולי רק נשמרת ממנה. נראה שזה המצב הנתון שלך. אולי לכן את בודקת קודם כל את הכדאיות של הקשר, ולכן אולי לוקח לך הרבה זמן להתאהב. או כי הסיבות הן אחרות, אולי קשורות לתסמונת שעליה את מדברת. אבל כך או כך, נראה שבסוף הדרך את כן מצליחה להתאהב (כתבת "בלי להתאהב לפחות בהתחלה"), אבל את צריכה קודם סיבות "קרות" ורציונליות, שיכשירו את הקרקע.אז אולי שווה לקבל את זה כמצב נתון. ואת עצמך כמצב נתון. רק לפי הכינוי שבחרת, אפשר לראות עד כמה את ביקורתית ושיפוטית מול עצמך, ואולי זה לא נכון כך. אולי השיפוטיות הזו מפריעה לך להיות מעט חופשיה יותר לבחור, ואולי היא לא נותנת לך מספיק זמן כדי לשחרר קצת את העולם הרגשי שלי, בתוך קשר שבחרת מתוך שיקולים רציונליים גמורים של כדאיות. האם זה באמת רק משיקולים שכאלה? – לא בטוח. בהחלט יתכן שאת משלבת שיקולים, ושאולי את פחות מודעת לשיקולים הרגשיים, כי את מדחיקה אולי את קיומם.לכן, התשובה הראשונה לשאלתך היא – בכל זאת, אם מישהו מוצא חן בעינייך, גם אם את חושבת שזה משיקולים רציונליים לגמרי, שווה אולי ללכת עם זה. והשניה – אולי שווה ללכת לטיפול, ולו רק כדי לדבר את הדברים האלה, וללמוד לחשוב את השיקולים שלך בקול רם, שאולי תגלי בעצמך דברים חדשים, שלא לדבר על כך שאולי תמצאי בעצמך, בעזרת השיחות והתגליות הללו, את האומץ להישאר עוד עם קשר שיש לו פוטנציאל טוב.

תודה על התשובה. קראתי, ועוד אקרא אותה שוב.לגבי התסמונת, אני מרגישה לא בנוח לכתוב כאן בפורום פומבי, אם אתה מעוניין אשמח לשתף אותך בפרטי.רק רציתי לשפוך קצת יותר אור על העולם הרגשי שלי והתנהלות בתוך קשר.אני בהחלט נותנת צ'אנס לקשרים, אפילו יותר מדי הייתי אומרת, בעיקר כי חסר לי המצפן הרגשי שאומר מתי זה זה ומתי זה לא ואני גם ממש לא יכולה להיות בטוחה שבקשר הבא יהיה טוב יותר מבחינת הרגש. התוצאה היא בדרך כלל חרדות ודאגות,מחשבות קצת כפייתיות על גורל הקשר, שעמום ומועקה ולא פעם אני צריכה לשקר ולומר אני אוהבת אותך לבחור שאחרי כמה שבועות או חודשים כבר אומר את זה ומבקש לדעת איך אני מרגישה.אני מאוד מודעת לכך שהרבה מאוד אנשים מערבים שיקולים תועלתניים, במקביל לתחושת ההתאהבות או כחומר גלם להתאהבות. פשוט כשזה רק זה, לקשרם טעם תפל. למה אני רוצה להתאהב? כי זה כיף, זה מחזק את הקשר, נותן לו הצדקה פנימית, עוזר להתגבר על ירידות מתח, על פגמים בבן הזוג, לחשוב על עתיד משותף וכומעניין לציין, שכמו שאמרתי, אני מאוד רוצה קשר כי החיים יפים יותר בשניים. אני גם פוחדת מבדידות ואני בהחלט מסוגלת להרגיש את הרגשות השליליים שבאים יחד עם אהבה: קנאה, כאב שהקשר מסתיים.אני גם יכולה לומר שדרכי ההיכרויות שנפוצים בימינו , כלומר אתרי הכרויות, הם קשים לי מאוד, כי בפעמים שכן התאהבתי זה היה תהליך של היכרות הדרגתית ולא מלחיצה במסגרת משותפת שבה מבלים הרבה ביחד, פלירטוטים ועוד שהתגבשו לרגש חד משמעי תוך זמן מה. בהחלט לא דייט-שניים.

קפואה יקרה,
תודה על תוספת המידע. אני חושב שכדאי לחזור לשאלה הראשונה שלך, והיא "כנראה אין הרבה מה לעשות, אבל בכל זאת אשמח לשמוע את דעתך".אני חושב שאת מאד מודעת לצרכים שלך, ואולי גם למגבלות. אבל בתוכם – את מאד רוצה אהבה, אבל גם לפעמים מפגינה אותה כלפי חוץ גם אם היא לא קיימת. אולי כי את מקווה שזה יגיע אחר כך, או אולי (וזה איכשהו מרגיש לי נכון יותר לך) – כי את רוצה לרצות, ואז את זורמת עם מה שאת חושבת שמצופה ממך.ובכל זאת, את מודעת לזה, ולכל התהליך שאנשים עוברים ושאת עצמך עוברת. את יכולה להתאהב, גם אם זה אולי לוקח לך זמן. את מבינה את זה וכמהה לזה. הטענות כלפי האפליקציות למיניהן (זה יותר מאשר "אתרי הכרויות" שקיימים הרבה זמן, זה המהירות שבהן הדברים זורמים, בהינף אצבע, שמשפיעה גם על היחסים עצמם, כאשר בודקים ומנסים אותם) הן נכונות. לכאורה, האבולוציה של תורת המשחקים מעדיפה את המהירות, אבל זו העדפה בטווח הקצר. בסופו של דבר מי שמצליח באמת הוא מי שיש לו סבלנות, אבל המשחק שמצליח הוא זה שמושך יותר אנשים, שזה אומר גם מהר יותר, וזה לא אותו המשחק ולא אותם ה"זוכים". אני חושב שאת מזהה את זה נכון, ואולי זה לא רק קשור אליך, אלא לרבים רבים שנמצאים במצב דומה, ומחפשים דרך שיש בה לא רק יותר "זוכים", אלא יותר סבלנות להגיע לסוף הדרך.