סחיטה באיום בזוגיות - מה עושים?

אני אמא לשני ילדים מקסימים , ונמצאת בשנות השלושים לחיי. אני עובדת מחוץ לבית, אולם משקיעה בילדי את כל כולי מהרגע בו אני שבה הביתה. אני ובעלי מסתדרים טוב וביחד, ומסכימים על רוב הנושאים , כולל בגידול הילדים , למעט בעיה אחת כואבת: בעלי דורש ילד נוסף ואני אינני מוכנה מהסיבות הבאות:אני מכירה את עצמי כאדם משקיען וטוטאלי ומאמינה כי יש להשקיע בגידול של כל ילד מבחינה כלכלית והכי חשוב מבחינה רגשית . כיוון שאני מודעת ליכולות שלי, איני רואה את עצמי מתחלקת ל- 3 בלי להיות מתוחה ועצבנית. ועל כן טוב לי לחלק את עצמי ל-2 ולהישאר רגועה ונינוחה וגם לתת את המקסימום מעצמי לילדי. זאת בניגוד לבעלי שמגדיר עצמו כ"קליל" וכ"זורם" ושמגיע כל יום עייף ומותש מהעבודה ,כך שגם המקלחת והקראת הסיפור לילדים נופלת לבסוף גם עלי. אבל הוא מאוד אוהב ילדים!הסיבה השנייה, והעיקרית היא ההריונות הבלתי נסבלים שחוויתי. הבאתי את שני ילדי בסבל וייסורים שנמשכו כמעט כל ההריון : סבלתי מהקאות בלתי פוסקות יום ולילה - יותר מ-30 פעם ביום, עודף רוק, לא יכולתי לשתות או לאכול כלום, ירדתי כ-8 ק"ג, נזקקתי לאשפוז ממושך ולעירויים של נוזלים ומזון דרך הוריד כתוצאה מתפקודי כבד וכליות שנפגמו, חוויתי לילות ארוכים ללא שינה, כאבים בצלעות ובוושט. כלי הדם בעיניים התפוצצו ולא יכולתי לעמוד על הרגליים. מה שהכי ייסר אותי זו העובדה שבמהלך ההריון השני שלי אפילו לא יכולתי לטפל בבני הבכור שהיה אז בן שנתיים, כי הייתי פשוט סמרטוט, וכן נאלצתי לוותר על מקום עבודתי. הסברה המקובלת כי כל הריון שונה לא הוכיחה את עצמה במקרה שלי וההבדל היחיד בין שני ההריונות היה שההריון השני היה זוועתי אף יותר. בין שני ההריונות הללו עברתי הריון נוסף שנפל לצערי לאחר חודשיים - גם הם של ייסורים וסבל מפאת הקאות בלתי פוסקות... הרופא אף אמר לי שמהריון להריון מצבי רק עשוי להחמיר היות וגופי לא מקבל הריון בקלות וצריך הרבה סבלנות... אולם, היה לנו ברור שאנחנו רוצים יותר מילד אחד.הבעיה היא שלאחרונה בעלי נעשה אגרסיבי בדרישתו. הוא מפציר כי מעתה יקפיד להתעקש בנושא וכי הוא אינו מתכוון לוותר לי בקלות. הוא טוען כי "שוכחים. ותלוי איך לוקחים את הדברים... שני ילדים זו לא משפחה... את תתחרטי עוד כמה שנים שהילדים יעזבו את הבית ונשאר לבד.... מה זה 7 חודשים של סבל לעומת תינוק מקסים..." ועוד טענות חסרות שחר. אני חוששת שהדבר יביא לפיצוץ בנינו, היות והוא "ברוגז איתי" ומעכיר את האווירה בבית הסברתי לו את עמדתי מספר פעמים ובקשתי שייהנה מהילדים המקסימים שהבאתי אל אף הסבל שעברתי. אבל הוא לא מבין לליבי וטוען שאני מגזימה, ואם היה יודע שאני רוצה רק שני ילדים אז היה חושב פעמיים. – מה שפגע בי מאוד. איני רוצה להרוס את ינישואינו , אולם איני רוצה לבטל את עצמי ולהיכנע לרצונות בעלי, היות ואני היא זאת שאצטרך לסבול שוב ולאבד את עצמי.מה עושים? איך ממשיכים?

רעות יקרה,
את מתקוממת, כי הוא לוחץ עליך, כאשר את היא זו שעומדת לשלם את המחיר, והמחיר, את יודעת, יהיה כבד. לפי דברייך, הוא נשאר בשלו, ולא מוכן להתחשב בך. וכמו בכל מצב של קונפליקט משמעותי שבני הזוג לא יכולים להתמודד איתו לבד, ושהוא עלול לפגוע בזוגיות באופן משמעותי, אני ממליץ על יעוץ זוגי. כי מה שקורה כרגע הוא שבן זוגך סוחט אותך באיום שאם לא תסכימי הוא יהרוס את חיי הזוגיות שלך. כרגע, כל יום אכן מוליך לשם, ומוטב לעצור זאת שעה אחת קודם.אלא אם הוא לא מתכוון לזה אלא רק כאמצעי לחץ, ואם עמידה יותר ברורה שלך על הקווים והגבולות שלך תבהיר לו שאין לו סיכוי (ואני לא בטוח שלא היית ברורה מספיק, אבל בדקי את עצמך אם נתת מסרים כפולים, או סיכוי להצלחה שלו בשכנוע). ואלא אם זה טרם הפך לעניין של אגו, שממנו הוא כבר לא יכול לסגת. נסי ליצור איתו שוב שיחה ברורה, חותכת, שבו תבהירי שזו עמדתך ללא שום סייג, ושלא תשני את דעתך, מצד אחד, ומצד שני, לא להפוך זאת למלחמה על אגו, או של ניצחון והפסד, אלא של צורך חיוני שלך. ולומר לו גם עד כמה את אוהבת אותו, ואת הזוגיות שלכם, ואת החיים שלכם, ושאת לא רוצה לפרק זאת. אם הוא יתעקש בכל זאת – לכו ליעוץ זוגי. לא תהיה לך ברירה.

ד"ר אורן חבון תודה עבור התגובה.שוחחתי עם בעלי כפי שהצעת , והצעתי שנלך יחד לייעוץ זוגי. אולם הוא לא רוצה בטענה שהוא יודע שביעוץ זוגי יגידו לוו שהוא בעצם טועה בדרישתו ממני (מה שהוא לבטח לא רוצה לשמוע כי הוא מאוד רוצה ילד נוסף). בשיחתנו האחרונה הוא טען שלא מעניין אותו כלום והוא רוצה ילד עכשיו והוא ידאג שיהיה לו עוד ילד (גם אם זה יהיה מאשה אחרת) . הוא טוען שרימיתי אותו וחבל שלא בדק את מספר הילדים הרצוי איתי לפני שהתחתנו. אני מאוד נפגעתי מדבריו, והרגשתי כאילו אני חפץ (רחם) למכירה.הסברתי לו שגם אני לא ידעתי עד כמה ההריונות שלי יהיו קשים לפני שהתחתנו, ושאני לא מוכנה לעבור את הסבל הזוה שוב - זה לא הופך אותי לאגואיסטית או לבן אדם שלא אוהב ילדים - כמו שהוא טועןאני לא בטוחה אם הוא התכוון ברצינות לאיומיו, אבל דיי נלחצתי כי אני באמת אוהבת אותו - הוא סך הכל בעל טוב ואבא טוב והחיים שלנו דיי בסדר.חשוב לי לציין כי הוא בא ממשפחה גדולה, וכן כל גיסותי הם אמהות ליותר מ-2 ילדים -כך ששני ילדים נראים לו מעט - הוא לבטח לא רוצה להרגיש חריג - לדעתי זה גם בא משם.אם הוא לא מוכן לבוא איתי לייעוץ, מה אפשר לעשות?

רעות יקרה,
זה בדיוק העניין, שגם אני לא יודע עד כמה הוא מתכוון לזה ברצינות. ולכן, הוא לפחות צריך לדעת שאת רצינית לגמרי, ושבאמת אין לך אפשרות אחרת.ולהיות מוכנה לעובדה שהוא עלול להשתמש בזה כדי לפרק את המסגרת שלכם.קיימות כמובן גם אפשרויות אחרות להרחיב את המשפחה, בדיוק כמו במקרים של עקרות, ואת צריכה לחשוב אם את מעוניינת בזה לפני שאת מעלה את האפשרות הזו, ובעיקר כאשר את לומדת שבן הזוג שלך מתקשה מאד להתחשב בך, כאשר רצונו מנוגד. והשאלה היא גם אם הוא מעוניין בסידור כזה.אם הוא לא רוצה ללכת ליעוץ זוגי, לכי לבד. אולי תלמדי טוב יותר איך להתנהל איתו, ואולי גם תלמדי מה נכון לך. ויש סיכוי שהוא יצטרף לזה בהמשך הדרך.ראי גם הסבר על האפשרות הזו בסוף הדף הזה:http://www.orenhasson.com/workshops/zugiut2.html

ד"ר אורן חסון,קודם כל, המון תודה על כל האדיבות והתמיכה המקצועית.לאחר יומיים של שתיקה בהם לא דיברנו, ניגש אלי בעלי , חיבק אותי וישבנו לשוחח. הסברתי לו שמאוד נפגעתי מכך שאמר שאם היה יודע שאני רוצה רק שניים אז... ושהוא מקסימום יעשה אותם ממישהי אחרת... אז הוא צחק ואמר לי שהוא אוהב אותי מאוד ושבחיים הוא לא היה עושה דבר כזה (הוא צחק ואמר ..מה נראה לך שיש לי כוח לשתי משפחות...)...הוא אמר שמאוד נפגע כי למעשה לא נתתי לו זכות דיבור. ואם לומר את האמת, ההריונות שלי היו כה טראומתיים עבורי...שכל פעם שמעלים את הנושא...אני פשוט אומרת בהפגנתיות שאני לא מעוניינת לדבר על זה ומעבירה נושא - מטילה ווטו בעצם. הוא טוען שזה לא צריך להיות כך, כי על דברים שמפריעים צריך לדבר ולשתף ולא להדחיק ולא לדבר בכלל, ונורא חשוב שגם אתן לו לבטא את דעתו ולא "לסתום לו את הפה".השיחה ביננו היתה מאוד רגועה. הוא הסביר לי כי הוא מבין ויודע מה עברתי ומבין את הסבל שלי ולא ממעיט בערכו כלל...אבל עדיין היה מאוד רוצה שיהיה לנו עוד תינוק...קטן וחמוד לחבק ולנשק....הוא אמר שהוא יעזור לי בכל ויפנק אותי ויתמוך בי כל תקופת ההריון ...הוא יביא מנקה...ניקח מעקב פרטי אישי וצמוד והכל כדי שיהיה לי נוח...כי הוא יודע כמה אני סובלת. הוא הוסיף שאני לא חייבת עכשיו...אפשר לחכות עוד שנה, שנתייים...אפילו ניסע לחו"ל. לנופש..ואולי מי יודע... זה יבוא לי פתאום.אולם, אני אמרתי לו שאיני מסוגלת ואיני רוצה לעבור את הגהנום הזה שוב, ובנוסף איני מסוגלת לחלק את עצמי כאמא ליותר משני ילדים, היות והנטל על חיי יהיה קשה מנשוא...אי פשוט הרגשתי ששניים זה פשוט מספיק לי.תשובתו היתה כזו: את יודעת מה...בואי לא נשלול את זה על הסף...,תיהי יותר פתוחה בנושא, תשקלי קצת...ניתן לזמן לעשות את שלו...אני אתשאל אותך מידי פעם מה את מרגישה לגבי הנושא...אבל ההחלטה תיהיה שלך... ואם בסופו של דבר תחליטי שלא...אז בסדר...אני אקבל את זה אבל לפחות אני אדע שחשבת על זה בלי לחץ...ונתת לי להביע את עצמי ומה שאני מרגיש. שאלתי אותו ו: " ואם אני בסוף עדיין אחליט שלא...תוכל לחיות רק עם שני ילדים ולהיות איתי מאושר?"...אז הוא גימגם קצת ואמר : "תראה אני רוצה עוד אחד...אבל אני רוצה שזה יבוא גם ממך ...ואם לא...כן נישאר עם שניים זה לא נורא. מה נעשה..אבל העיקר שתיהיה בינינו תקשורת...ושנדע לדבר אחד עם השני על הרגשות והבעיות. זה הכי חשוב".אמרתי לו שבסדר...אבל בליבי עמוק אני מרגישה שככל שעובר הזמן והשנים ואני מתבגרת...איני מעוניינת בעוד ילד... ואני חוששת ...מה יהיה באמת שהזמן יעבור ואני לא ארצה...באמת לא בא לי וגם לא נראה שיבוא...האם ההחלטה שעשינו לתת לזמן לעשות את שלו...נכונה? (אף אל פי שהתחושה שלי שהרצון שלי לעוד ילד לא ישתנה..)מה דעתך?תודהרעות.

בהמשך להודעה שלי קודם, אני חייבת לציין שאני גם דיי בונה על כך שהזמן יעבור והזמן יעשה את שלו...ואז אולי בינתייים גם לבעלי לא יהיה חשק ... והוא ישכח מזה...וגם לי...ושני הילדים שלנו יגדלו בינתיים ואז למי יהיה חשק לחזור לאחור לכל החיתולים , הציצי והחיסונים...ואז אני כבר אהיה יותר מבוגרת...ואז בעצם נישאר עם שניים ובא לציון גואל!כאילו... העניינים אכשהו יסתדרו אולי מעצמם...זה יכול לקרות??תודה

רעות יקרה,
הנה, כשהקלפים הונחו על השולחן, הוא אומר לך בעצם שהוא לא רוצה להיפרד. זה חשוב. זה דבר שאותו הוא לא אמר קודם, בתנאים הנוכחיים, ומאפשר לך תקווה. יחד עם זה, הוא רוצה לראות גם מצידך הבנה לצורך שלו, כך שזה לא ייראה רק מאבק של כוח ביניכם. גם זה חשוב. וברור לי שזה קשה, כי הבנה, לכאורה לפחות, גם דורשת התחשבות, ודרך ביניים, וכאן אין דרך ביניים. ואני חושב שאת חוששת שאם תגלי אמפתיה כלפיו, ותבכי איתו את העובדה שלא יהיה לכם עוד ילד, לא תוכלי לעמוד בייסורי המצפון. אם תאפשרי לעצמך גם את זה וגם את זה, כלומר, גם לגלות אמפתיה, וגם להבין שמותר לך בתנאים הללו לעמוד על שלך, ולהכין את עצמך לשניהם גם יחד, אני חושב שזה יהיה אפשרי. יחד עם זה, מכיוון שזהו נושא במחלוקת כשאף אחד לא יכול לספק את צרכי השני, אזי ככל שתמעיטו בשיחות על הנושא, כך ייטב.

אולי גם עד אז...יגיעו הנכדיםתודה רב על הכל.ושבת שלום

שלום
ד"ר אורן חסון,כפי שכתבתי, שוחחנו על הנושא בצורה רגועה ואמרנו שניתן לזמן לעשות את שלו ואולי (כמו שבעלי יצפה) משהו ישתנה אצלי.... אולם, אני לא מרגישה שום שינוי , נהפוך הוא, כל יום שעובר וככל שאני חושבת על הנושא הזה,..רק מתחזקת אצלי התחושה השלילית לגבי ילד נוסף.אתמול בעלי אמר לי שהוא נזכר בהתרגשות הרבה שלו שנולד לנו הילד הראשון... וכל פעם שהוא רואה את האחיינית הפיצית שלו שרק נולדה אז הוא שואל אותי : איזה מתוקה..נכון? (כאילו לעורר בי משהו..) אבל כלום לא קורה אצלי, מידי פעם שאנו דנים בסוגיות שונות שגרתיות, אז הוא "תוקע" איזה משהו "בעזרת השם..בילד הבא" או משהו בסגנון.ממש לא נוח לי להרים תנוקות לידו או ליד בני משפחתו...כי תמיד באה אחרי זה התגובה: "נו...למה את מחכה...מה אתם ישנים?"היום בדרך לעבודה שוב פעם עלה הנושא הכאוב... כשהסברתי לו שכיום עדיין הרגשתי בנושא לא השתנתה, אז הוא אמר לי בטון נוקשה: "אבל אני רוצה עוד אחד" (אז עניתי לו שילך ויקנה!) . הוא הוסיף שהוא מצפה שאני אחשוב על מה שדיברנו ושהוא יעזור ויתמוך בי...אבל זה לא רק ההריון הנוראי שאני עוברת אלא זו גם ההרגשה שלי ששני ילדים זה מספיק בשבילי...והסברתי לו את זה. אולם, כאשר אנו מדברים על זה, אכשהו זה הופך להיות לא נעים ואנו נגררים למעין חוסר הסכמה ואף אולי למריבה...והמצב רוח מתקלקל. אי מרגישה שמאין עננה שחורה מרחפת מעלינו כל הזמן. כמו שאמרת אין פה פיתרון ביניים. הוא מבקש מצפה שאני אלך לקראתו ונתפשר (הפשרה שלי היא שני ילדים שכבר נולדו בייסורים שעברתי) ...ע מה אוכל להתפשר עוד? אם אני שוללת את הרעיון הוא מתרגז...אבל אם אני אומרת שאני אחשוב ואולי זה יהיה לא הוא גם לא מרוצה. איך אפשר לחיות כך? לא לדבר על זה? אבל אם זה עולה?רציתי לשאול אותך איך אפשר להזדהות אתו, לתת לזמן לעשות את שלו כמו שהוא מבקש ולתת לו את התחושה שאולי זה ישתנה מתישהוא...כאשר אני יודעת בתוך תוכי שאני לא מעוניינת בילד נוסף. התחושה שלי היא איומה.תודה

רעות יקרה,
עושה רושם שההליכה שלו לקראתך היתה זמנית. האם זה חלק מתוך רצף של עליות ומורדות, כאשר חלק מזה הוא גם הנסיון שלו להבין את צורך שלך? – יכול להיות. האם זו טקטיקה כדי להגיע למה שהוא רוצה? גם כן יכול להיות. האם הצורך שלו נובע, בין היתר, מענייני תדמית כלפי המשפחה המורחבת שלו? בהחלט יתכן. ואת שואלת איך אפשר להיות אמפתית כלפיו, כאשר את לא יכולה גם לסייע לצורך שלו?את צודקת. זה מאד קשה. וזה יכול להפוך להיות בלתי אפשרי, ולא אנושי, כאשר הוא מפעיל עליך כוח. ולכן הקונפליקט הכל כך גדול שלכם. כי אם גם הוא לא יוכל להיות אמפתי כלפייך, ולא יוכל להתפשר, אתם נשארים עם דילמה בלתי פתורה. מכאן, שלפני שתפרקו את המסגרת המשפחתית, כדאי שתלכו ליעוץ זוגי. לא שזה בהכרח יפתור את העניין, אבל אולי זה יקל להגביר את האמפתיה, ואולי להגיע לתובנות שאפשר להישאר ביחד, וביחסים טובים, גם מבלי לפתור את הקונפליקט.