סוף קשר: מתי יודעים שזה נגמר?

אני עם בעלי 14 שנה הכרנו בגיל 16 החבר הראשון שלי וכנ"ל שלו-לפני חצי שנה נפתחה בי סקרנות מסויימת ובלי לתכנן בגדתי בו- והוא גילה.אני יכולה לומר שעשיתי זאת רק כדיי להתנסות- מנוגד לכל הערכים ולמוסר שלי וגם שזה קרה אפעם לא חשבתי לפרק את המע' הנישואים שלי.היום חצי שנה אחרי - היחסים מתדרדרים למין תהום - היינו בטיפול זוגי חודשיים וחצי וכרגע ביקשתי לעשות הפסקה כי אני מרגישה שאני מאד מותשת ומשיחה לשיחה שם קשה לי יותר , זה עושה לי רע ומרחיק אותי ממנו יותר כי מלא תכונות אופי ובעיות הכל מציף. בלי קשר לבגידה רק למע' יחסים בינינו ומרגישה שכבר לא מסוגלת להתמודד עם זה. שאם נמשיך בטיפול בכלל אתרחק ממנו וארצה לסיים תקשר.הוא מאד כועס על ההחלטה שלי . ואני מבולבלת - לא יודעת מה לעשות ? מה אני רוצה? האהבה דעכה בינינו -אבל אם הוא לא היה דורש ממני כל כך הרבה תשומת לב והאהבה - יכלנו להמשיך בשלווה. היום המצב הוא שרבים בלי סוף ולא מצליחים לנהל תקשורת פשוטה הוא לא מבין אותי ואני לא אותו רק ויכוחים וממש כאילו מדברים בשפה שונה. שנינו השתנינו..והוא מאד רגיש וחסר ביטחון ומה שאני לא עושה לא מספק אותו.. רוצה שאשתנה בשבילו- ואני רוצה שיקבל אותי איך שאני כמו פעם.תוכל לייעץ לי מה נוכל לעשות ? מתי יודעים שזה הסוף?

אבודה יקרה,
יודעים שזה הסוף, רק כאשר זה נגמר. עד אז רוצים שזה יהיה הסוף, או לא רוצים שזה יהיה הסוף, מקווים להמשך ביחד, או מקווים לפרידה, או כל דבר אחר, אבל יודעים - רק כאשר זה נגמר. השאלה היא היכן את באי הודאות שלך. על פי עצם השאלה, זה הכיוון שאליו את מושכת. אני לא בטוח שאת לגמרי רוצה. אני לא בטוח שאת לגמרי שלמה עם זה. אולי את עדיין מקווה שמשהו אצלו ישתנה. הוא מקווה שמשהו אצלך ישתנה. את עם הרבה רגשי אשם, ואולי אפילו עם תחושת כישלון - לא רק של קשר הנישואים, אלא גם של היכולת לתת לו את מה שהוא רוצה. מן הסתם, לא מעט אשמה, אחרי הכל - הוא מטיח בך שאת לא בסדר, ולפחות משהו מזה מחלחל פנימה. אי אפשר להיות חסין מזה, כשלכאורה לפחות הוא אומר לך שאת "צריכה להיות יותר זוגית", ואת לא יכולה. העניין הוא שזה גם מצריך ממנו "להיות יותר זוגי", ולהתחשב במה שאת יכולה או לא (שזה אולי פחות עשייה זוגית), והוא לא יכול. בשל החרדות שלו, כנראה, מפני ריחוק, מפני תחושת לבד, ומפני הישארות לבד. או אולי בכלל בשל הצורך בשליטה בך, דרך הטענות הצודקות לכאורה שהוא מעלה נגדך.קשה לי לייעץ לך מה לעשות במהלך החיים המשותפים שלכם, ואיך ליצור איתו תקשורת שתעבוד. אין לי מספיק מידע על מה שקורה ביניכם, על הקונפליקטים ועל התהליכים. אבל אולי הייתם צריכים, במהלך הייעוץ הזוגי שהייתם בו, ליצור את המרחב האישי כבר שם, בין אם על ידי יצירת מרחב שיחה שבו לא תהיו מעומתים זה עם זה, או דרך שיחות בנפרד עם המטפל/ת שלכם, ולאו דווקא ביחד, לפחות לזמן מה. אולי כדאי שתציעי את האפשרות הזו, אם את מעוניינת בכל זאת בניסיון נוסף.ואולי, כשאת לא יודעת מה את רוצה, ורוצה לבחון את הכל מחדש ובקצב שלך, כדאי שתלכי לטיפול פרטני (ואולי רצוי לכן אצל מישהו אחר). תוכלי שם אולי גם ללמוד להתמודד עם אישך, אבל גם, אם דברים לא יילכו, לדעת להחליט מה לעשות ולאן להמשיך עם חייך. תצטרכי בתהליך כזה, מן הסתם, להתמודד עם כל האפשרויות, ובסופו של דבר גם לקבל יותר כוח, הן בתוך הזוגיות והן מחוץ לה, אם בזה תבחרי.