סבלנות בנישואין: איך להתמודד?

אנחנו נשואים שנה וחצי בני 30 +-לבעלי יש עניין שלוקח לו ה מ ו ן זמן לעבור הלאה מריבים.היינו לפני יומיים בסופר ובאתי גמורה ועייפה אחרי יום ארוך בחוץ שגם ככה אני מרגישה פחות טוב, רצינו לעשות קניות ואז בקניות הייתי די חסרת סבלנות כלפיו ולא הייתה אווירה הכי טובה ביננו כי רציתי לתקתק והוא לקח את הזמן... בסדר אני מבינה שלא היה לאבי דאבי אבל אלה החיים לפעמים והוא פשוט לקח את זה קשה וממש נסגר , ואז כשהגענו הביתה לא דיבר איתי ועכשיו יומיים אחרי זה עדיין!! סגור אליי, אומר לי שהיה לו קשה.. ואין לי סבלנות לדבר הזה. במקום יאללה להגיד מה שהיה -היה, דיברנו על זה אמרנו שבפעם הבאה שנלך לקניות כדאי שזה יהיה בזמן טוב של היום ולא בסופו כשאני נטולת כוחות ואמרתי שאני מתנצלת והוא עדיין בשלו וסגור ועם פרצוף תחת. אין לי סבלנות לזה, החיים ממשיכים, לא צריך להתקע על כל דבר, זה מתסכל אותי הדבר הזה, הוא לוקח דברים קשה מדי והולך עם רגשות קשים יותר מדי זמן ולא יודע להוציא את עצמו מזה. עכשיו הלך לראיון עבודה עם פרצוף תחת ואמר שהוא בלי מצברוח, אמרתי לו תחייך תרים את הראש, תנשום כמה שניות ותבוא לשם בטוב והוא בשלו " לא אני בלי מצברוח" כאילו מנסה להרוס לעצמו ולהרוס לנו את האווירה בקשר. מה עושים עם זה? אין לי עצבים לרחמים העצמיים האלה שלו

נשואה טריה יקרה,
לך אין סבלנות לעיכובים, ולו קשה להתמודד עם כך שאין לך סבלנות אליו. מן הסתם הוא איטי יותר, מן הסתם את יוצאת עליו, ואחר-כך גם ואומרת לו: אז לא היה לאבי דאבי, אבל אלה החיים, תתמודד. וזה לא החיים שהוא רוצה. דווקאמשוםשקשה לו להתמודד עם זה. בדיוק כפי שלך קשה להתמודד עם איטיות, ועם כך שהדברים לא זזים בקצב שלך. האם את יכולה "להחליט" להיות סבלנית? – לפי מכתבך אני לא בטוח. האם הוא יכול שלא להיפגע, ולא לשאול את עצמו אם זה מה שהוא רוצה בחייו? – גם כן לא בטוח. לוקח לו זמן לעבד את זה. את עוברת את זה מהר, אולי כי את לא שואלת את עצמך, או לפחות הרבה פחות שואלת את עצמך, אם החיים האלה לידו טובים לך. את מקבלת אותם, ופשוט רוצה לתקן אותו. יתכן שהוא לוקח את זה למקומות הרבה יותר קשים, ולכן הוא נזקק ליותר זמן כדי להתגבר על כך. לא משום שהוא רוצה בך פחות, אלא משום שקשה לו יותר. וגם, משום שקשה לך לקבל את זה שקשה לו. האם את גם חושבת: איזה מן גבר זה שלא יודע להתמודד עם זה שקשה? – שיתגבר על כך. אם זה מה שאת חושבת, אז אולי קשה לך לקבל אותו כפי שהוא, כי הקושי הזה הוא חלק ממנו, ממש כמו שקשה לו לקבל את מי שאת, כועסת יותר, מתלוננת יותר, וחסרת סבלנות?ייתכן שיש לכם המון משותף בדברים אחרים, ואשר בגללם החלטתם להיות ביחד. יחד עם זאת, אתם מאד שונים בעניין הזה. החיים שלכם לא יהיו קלים עד שלא תדעו להתמודד עם זה. ההצעה שלי – לכו לטיפול. בלעדיו – לא תהיה לך סבלנות להכיל אותו או לשנות אותו. הדרך שלך, חסרת הסבלנות, לא עובדת איתו. הרי זו העובדה שבגללה החלטת לכתוב כאן, מרוב יאוש ותסכול. אם אתם חושבים ברצינות על חיים משותפים לאורך זמן – אתם צריכים ללמוד איך לעשות את זה. וכדאי מאד להיעזר באיש מקצוע, שיעזור לכם ליצור תקשורת למרות ההבדלים האלה.אם זה מפחיד אותך ללכת לטיפול כבר עכשיו, ראי את המאמר שלי עלטיפול זוגי לזוגות צעירים, תחת הכותרת: ראש בריא למיטה חולה?